• חברה/ אחות/ זאתי/

    מודה, כל העניין הזה של "אחיות" (Sisterhood) די מורכב לי. אני אחות יחידה להמון אחים בנים, אני בת יחידה לאמא שהיא בת יחידה, מעולם לא קראתי לאף אחת "אחותי" ואני גם לא משתמשת במושג כשם חיבה. תמיד היו לי חברות בנות, חברות נפש ואהובות, בכל תחנה בחיי שמתי סביבי את המוכשרות, החכמות, והציניות ביותר שהמקום […]

  • נעים מאוד, אני אשת

    אז-מה-את-עושה-שם-בכלל?! זה הניסוח המדויק של הדבר הראשון שנפלט מהפה של כל מי שעומד מולי ומבין לראשונה על הרילו שלנו. אולי לאחר מכן מתווספות שאלות סקרניות לגבי החיים במקום אחר; האם זה נחמד, האם זה קשה, ומה לגבי הגעגועים… אבל השאלה הראשונה שנשאלת שוב ושוב היא- מה את עושה שם?!

  • אכול ושתה כי מחר חוזרים

    ואז מגיע היום הזה – חצי שנה עד החזרה לארץ. וכאן דרכי נפרדת מאלה שלא יודעים מתי חוזרים. אני יודע מתי, וזה לא מותנה באם נמצא עבודה, או כשיסיימו תיכון, או כשהממשלה תתחלף. אני יודע שבלי עבודה, באמצע הלימודים, אל אותה ממשלה – אנחנו חוזרים.

סיפור על קפה ובייגל. בלי לטבול.

לפני כמה שנים התגרשתי. התגרשתי בניכר מהאדם שאיתו יצאתי את גבולות הארץ, אבי ילדי היחידים (לא יהיו יותר) ובן זוגי לחופשות, הרפתקאות, החלטות הרות גורל, המשפחה שלי בחו״ל, שותפי למעברים בין יבשות, ערים ועיירות. בקיצור, מיסטר פטל.

חופשי זה לגמרי… לבד?!

כאשר משפחתי ואני יצאנו לרילוקיישן, עוד לא הייתי מדריכת הורים ועוד לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום. הגענו למקום זר ומוזר, קר ומנוכר, ואני  כל מה שחשבתי עליו היה הילדים. ניסיתי להיות חזקה בשבילם.

על גולות וגולים. בעיקר עצמיים.

יש האומרים שכשאת ׳תופסת׳ משהו, מבינה אותו לגמרי, את נהפכת לדבר הזה ואז לא יכולה יותר להביט עליו מן הצד, מבחוץ. מכיון שנעשית הדבר – את כבר בפנים, והראיה היא מבפנים החוצה. מן שינויי פרספקטיבה שכאלה, כמו התמונה של הזקנה-צעירה. אני שם. בחלק מהזמן אני אמריקאית ויש לי גם דגל ותעודה ובחלק מהזמן אני לגמרי […]

מתאקלמים

אז זהו, עברנו כולנו  – שי, אני, מאיה, בר, איתמר, 9 מזוודות ו 5 טרולים, בטיסה ישירה מתל אביב ליוהנסבורג.

ואף על פי כן יפה וטובה תהיה השנה. חייבת להיות!

אני מאוד מאוד אוהבת התחלות חדשות, אנרגיות מתחדשות ושינוי של רוחות השמיים. בדרך כלל, אני מנסה לשכנע את עצמי שכיף לי בקבוע ובמוכר ושנוח לי. אבל זה כנראה שקר גס. אני אוהבת לשנות ולחוות, ובדרך כלל אבחר את החוויה המשמעותית על פני יציבות או התיישבות. זה ממלא אותי וממלא לי אוויר בריאות.

חיפוש עבודה בבריטניה: איך עושים את זה?

אז אחרי 3 שנים, שעברו הרבה יותר מהר ממה שהשירות הצבאי שלי הרגיש, הסתיים חוזה ההתמחות שלי בדלוייט. ערימה של אפשרויות נחתה על ראשי ובחודשים שלקראת סיום החוזה הייתי צריך להחליט מה לעשות.

על נהרות בבל…

האם גם אתכם פוקדים געגועים למולדת? אותה מולדת ממנה נפרדתם באנחת רווחה, אך פתאום אתם חשים כמיהה להיות שם, לחוות את  ההוויה הישראלית, געגועים לנופים המוכרים, למקומות שהם גם זכרונות, ל"להרגיש בבית", ולאנשים הישירים, שמדברים בשפת האם שלנו – שפה שפעם לקחנו כמובנת מאליה?

35 תובנות לגבי הודו

דברים שקורים רק בהודו:

עצות ואנטי-עצות

10 דברים שלא כדאי, לא רצוי ולעיתים אפילו מגעיל, לֹאמַר ליוצאים לרילוקיישן:

בטחון כלכלי או כליון בטחוני

טוב, נראה לי שאני משחררת פה בזוקה, עם אבן ורוגטקה, נושא טעון. לכן אני רצה לתפוס מחסה ואכתוב לכם מתוך הבור. לחברים קרובים: אני בבור שסימבה חפר בחצר למטרות החבאת עצם והפכתי לבור בטחון. ביבי בקיצור. (אם כבר אש, אז שתהיה מדורה גדולה).

לעצור את הרכבת

החודשים הראשונים ברילוקיישן הם כמו סיפור סוריאליסטי, לא מציאותי, ממש כמו הפוסט הזה. רילוקיישן הוא כמו מסע ברכבת – נופים יפים, הרפתקאות, ממש  כייף…

אז מה, יש לכם חברים אמריקאים כבר?

אני לא יודעת איך זה בישראל כי מזמן לא הייתי, אבל כשהילדים היו קטנים, בקליפורניה ארץ השמש, הכרתי את כל ההורים. לא רק שהכרתי את ההורים, הכרתי גם את הסבים שבאו לבקר. כולנו הכרנו אותם כי ברשת החברתית הצפופה והלא וירטואלית (זו הישנה, פנים אל פנים לקפה עם חברים. בסלון. זוכרים את זה?) שהקמנו לצורך […]

החבילה הגיעה

אני מתקרבת לדרייבווי ורואה אותה ממתינה לי על המדרגה משמאל לדלת, מתחת לתיבת הדואר. כיתוב בעברית וחבל קושר, כמו פעם. החבילה. ה ח ב י ל ה!!!!

אהבתם? עשו לנו לייק!