רק ארבע שעות מתל אביב

לימור וארז

על לימור וארז

אנחנו גרים בסך הכל ארבע שעות מתל אביב. כמו הדרך לאילת, אבל במטוס. וביבשת אירופה. בלוג על החיים שיש ואין לנו בברלין מאז ינואר 2013, כשעברנו לכאן עם שני הכלבים שלנו ותינוקת.

איך אומרים שואה בגרמנית?

ארז הדס-זוננשיין כותב על יום השואה הראשון שלו בגרמניה.

חצי שנה בערך אחרי שסבתא שלי, גיבורת שואה, נפטרה – קיבלתי הצעת עבודה מחברה בברלין. ישר חשבתי על איכות החיים, הבית שיהיה לנו במקום שקט נטול דאגות, השכר שיכלכל אותנו בכבוד. לא חשבתי ולו לרגע אחד, על יום השואה הישראלי. לא חשבתי ולו לרגע אחד, לא שיערתי אפילו, כי יהיה לי כל כך קשה.

בשבוע השני בברלין עליתי על רכבת הs-bahn. רכשתי כרטיס והתיישבתי. בשלוש השניות הראשונות כאשר הרכבת החלה לנסוע היה מן קול מוזר כזה כאילו מתחילה צפירה. לא הבנתי לרגע, אבל אז זה נפסק. ואז היא הגיעה לתחנה, עצרה, נוסעים עלו, נוסעים ירדו והינה היא שוב החלה לנסוע ושוב קול הצפירה נשמע. התחלחלתי. חזרתי הביתה וסיפרתי לאישתי ואמרתי כי אני  אתרגל לזה במהרה. אחרי שבוע וחצי נוספים של נסיעה יומיומית כבר הפסקתי לשמוע את קול הצפירה.

אני עובד ב-Mitte. אם לתאר את האזור הוא כמו אבן גבירול של תל אביב. מתוייר, רב-לשוני, בתי קפה, בארים, צעירים. ובאזור בו אני עובד, Hacksher Markt אשר ידוע בעברו כאזור יהודי, ישנן קוביות זהובות בכניסה לבניינים. על קוביות המתכת הזהובות אשר תקועות בריצפה חרוטים שמות  של יהודים אשר גרו בבניינים האלו לפני השואה. בכל בוקר בדרכי לעבודה אני חולף על פני הקוביות הללו, אולי זו אשמתי שאני נוהג להביט על הריצפה, אולי זה הדור השלישי שבי שמחייב אותי להביט בקוביות הללו בכל בוקר כבר מספר חודשים. בניגוד לצפירה של הרכבת, זה עדיין לא עבר.

IMAG0124

ואז מגיע יום שבת. ביום שבת לא הולכים לעבודה אבל הולכים לטייל, ואישתי אומרת שנלך לאלכסנדר-פלאץ ואני פותח את ד"ר גוגל כדי לקרוא קצת מידע תיירותי לפני שנגיע לשם. אבל כמו בכל ברלין, בכל מקום שתדרך היו הפגזות והפצצות והמקום חרב והנה היום המקום שוקק חיים והפך לאחד ממקומות התיירות הנפוצים בברלין. אני מביט על הבניינים ועל הכיכר ומנסה לדמיין איך הכל פה היה פעם מופגז. "פעם"… לפני 70 שנה, לא יותר. במקום מוכר הנקניקיות-הלא-כשרות עמד טנק ונפל פגז.

חצי שנה בערך אחרי שסבתא שלי, גיבורת שואה, נפטרה – אני נמצא על אדמת גרמניה. הדעה מתחלקת בין "מה יש לחפש שם" לבין "הנה אנחנו כאן". מעולם לא חשבתי שיום השואה דווקא על אדמת ממשלת-הגיהנום של אז יהיה כל כך קשה. 8 לאפריל 2013, 08:57 קמתי משולחן המשרד, שמתי גלגלצ באוזניות ויצאתי לרחוב אל אחת מכניסות הבניינים, לעמוד דקה ליד אחת מקוביות מתכת הרבות.

holocaust-memorial-76281

אנדרטת השואה בברלין


תגיות:, , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!