בולטימורית בערבון מוגבל

יונית צוק

על יונית צוק

מאשה שעובדת במשרה מלאה, הפכתי ברילוקישן לאמא שלא עובדת. מהרגע שפגשתי את הבעל ידעתי שנטוס מתישהו לאמריקה בגין תת התמחות ועדיין, לעולם אי אפשר להיות באמת מוכנים לאותו רגע שבו נוחתים במדינה זרה. החלטה לא פשוטה, אבל הכי נכונה שעשינו. הוא כבר רוצה לחזור לארץ, אני עוד לא. הרילוקיישן הוא תקופה של רכבת הרים. ועדיין, עם כל העליות והמורדות, אנשים אוהבים רכבת הרים, לא?

איך עוברים את המשבר הראשון ברילוקיישן?

מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי לרילוקיישן?

GOD, כמה אפשר לנעול את עצמי באמבטיה, לפתוח את המים חזק חזק ולבכות. בשקט, כדי שהוא לא ישמע.
הרי הנסיעה הזאת היתה מונחת על המשקל, רק לאחר שהסכמתי לזה. לא נעים עכשיו, פה, בארץ הזרה להטיח לו בפרצוף:"אתה יודע מה, מבטלים וחוזרים לארץ ע-כ-ש-י-ו!"
בארץ, היו לי תכניות מפה עד הירח, ואז נחתנו, בכפור הגדול, עם נעליים שלא התאימו לשלג, עם מעילים שהרגישו כמו עלה נידף, עם שתי בנות קטנות, עם ארבע מזודות, ובעל שאחרי יומיים נסע לעבוד בעבודה החדשה. ואני? בלי רשיון עבודה, בלי עבודה, בלי אני, בלי.
מה???? איך זה קרה?

3Collage

ככה בערך הרגשתי בחודשיים הראשונים לנחיתה בבולטימור בדצמבר. מזל, שנחתנו לפני הקריסמס, אז האורות המנצנצים והקישוטים עשו את הנחיתה לקצת יותר מנצנצנת ואופטימית. אבל כן, החודשים הראשונים הם קשים.

אז איך, בכל זאת, אפשר להכין את עצמנו, המלוות של הרילוקיישנרס, לנחיתה?

או במילים אחרות "מה את עושה שם כל היום?"

1. למצא מסגרות לילדים ומהר.

ברגע שהילדים במסגרות, הכל עובד יותר טוב בבית. זה מכריח את הבית להתנהל בסדר מסוים. מכריח אותך לצאת מהמיטה, ולא להכנס לדיכאון חורף.
הרי לא תלכי לבית הספר או לגן עם הטרניג המרופט ושיער מדובלל, אז לפחות, שתהיה סיבה מסוימת לצאת החוצה, לשים חזיה, סוודר יפה (לא, לא זה עם כתמי הנזלת של הילדה מהבוקר), ואולי, ביום טוב, גם איפור. כן, למה לא. ולצאת עם הילדות למסגרת, ומשם, כבר כל כך קל להמשיך באיפה שלא יהיה. את כבר התלבשת, והתאפרת, אז מה? תחזרי הביתה עכשיו? לא חבל?

5Collage

2.לתכנן מראש – עבודה מהבית

בארץ, לפני הנסיעה (אני יודעת שזה ממש קשה לחשוב על זה, אבל שווה לנסות), לחשוב על כל האופציות שבהן תוכלי לעבוד. אם זאת עבודה מרחוק, או משרת פרילאנס לפי שעות ולפי לו"ז שמתאים לארץ שבה תחיי. אם את חושבת להיות פרילאנס, חשוב לסדר את עניני הרו"ח / חשבוניות/ תיק במס הכנסה וכו' לפני היציאה מהארץ. איך מוצאים עבודה מהבית? בכל אתר של משרות יש רובריקה כזאת, וגם ישנן קבוצות בפיסבוק של עבודה מהבית.

3. לחשוב על תחביבים

טוב, עבודה לפעמים זה לא מסתדר, וגם להשאר בבית עם הכביסה והכלים והבישולים זה לא כזה שוס גדול (לפחות בשבילי). אז מה עושים? מה עושים? ופה, חשוב, כן לחשוב על זה בארץ לפני – על התחביב. אבל, הי, תחביב? למי יש זמן בארץ לפתח תחביב? האטרף של עבודה – ילדים – בית – כלב – בעל (לווא דווקא בסדר הזה) לא מאפשר לנשום, אז תחביב פפפפףףףףף. הו – הנה היתרון הראשון, לפחות, של הנסיעה מבלי יכולת לעבוד. לפתח תחביב. אני מכירה הרבה נשים שהפכו את התחביב שלהן למקצוע (אבל זה כבר לא קשור לפה, אלא לבלוג של התזה שלי).
איך מוצאים תחביב? מאוד פשוט – תחשבי במה את טובה, מה מושך אותך, איזה דבר את חלמת, או עשית בעבר שעשה לך טוב – זה יכול להיות משהו פיזי כמו ספורט, ריצה, שחיה, באולינג, יוגה, כדורעף, ועד לאמנות שימושית – קראפטס, סקראפבוק, חימר, קרמיקה, ציור, פיסול, תפירה, סריגה ועוד. מבחינתי, לכי תלמדי גיטרה, שירה, בישול, אפיה, צילום, כתיבה, שפה – העיקר להתעסק במשהו שעושה לך טוב.

2Collage

4. ללמוד

זה הבנדוד של הסעיף הקודם. אולי דווקא בחו"ל יש לך הזדמנות לפרוץ גבולות, להגיע למקומות נוספים בתחום של המקצוע שלך. או אולי, ללמוד משהו שתמיד חלמת עליו, ולא העזת. טיפול באמצעות בעלי חיים, הוראה, בלשנות, ספרות, מתמטיקה, פסיכולוגיה, רפלקסולוגיה, עיסוי. כדאי עוד בארץ לוודא (באמצעות האינטרנט) היכן ישנן מוסדות הקרובים למקום המגורים (בארה"ב קרוב זה גם שעה וחצי נסיעה), ומה נדרש להביא מבעוד מועד כדי להרשם (העתק של תעדות בגרות מתורגמת / תואר / תעודת מקצוע/ מכתב מהמעסיק ועוד).

5. לפתוח בלוג.

אני לא צוחקת. במסגרת התזה שלי על בלוגים, קראתי מספר מאמרים מאוד מענינים שמוכיחים כי בלוג תורם למציאת האני, להתפתחות האישית, לפירוק הכעסים, הלחצים והקשיים. מה יכול להיות. מקסימום קיבלת טיפול פסיכולוגי בחינם. את לא חיבת לחשוף את הבלוג שלך לקוראים אחרים, המטרה היא לפרוק, לעשות חושבים, להקשיב לעצמך. לא צריך להבין בבלוגים בשביל לפתוח אחד. זה מאוד פשוט לפתוח בלוג בבלוגר או בוורדפרס, או אפילו בפורטל כמו סלונה או תפוז.

3Collage

6.משהו קטן וטוב

לקבוע בכל שבוע מטרה. השבוע אני עושה לי חברה, השבוע אני מצלמת פריחה, השבוע אני נרשמת לחוג, השבוע אני עושה שופינג, השבוע אני קונה אוטו. התחושה של הישג עצמי היא תחושה נפלאה!  גם אם המטרה היא דבילית נורא, כמו השבוע – אני טועמת 3 ארוחות בוקר בשלושה בתי קפה שונים, וואלה, את בחופשה. תהני מזה.

7. לאהוב מחדש את הבעל

כי עכשיו זה את והוא. וזהו. כי כשיהיה לך עצוב, בדיוק אחותך בקצה השני של העולם ישנה, ודווקא כשהבת שלך אמרה את המילה הראשונה, אין עם מי לדבר, ואין את מי לשתף , כי שמונה שעות הפרש זה קטסטרופה. אז הנה, יש הזדמנות לשוב לחיק הבעל, ולהזכר למה התאהבתם אחד בשני. זאת הזדמנות לבנות את הקשר מחדש, לשפר אותו, להנות מהביחד.

4Collage

8. לטייל

גם אם אין תקציב, וגם אם יורד שלג בחוץ, לטייל. לצאת מאזור הנוחות ולמצא מקומות שבהם אפשר לבלות את היום. לא חייבים לטייל כ-ל היום. מספיק שעתיים שלוש כדי להתאוורר. ובשלג – יש מוזיאונים וקניונים, ובקיץ – יש אפשרויות בלתי מוגבלות. תחפשי באינטרנט בלוגים ואתרים של טיולים באזור, בשפת המקור או באנגלית. תכנסי לחנות ספרים מקומית, תבקשי ספרים שמדברים על העיר או על האזור, או ספרים שמותאמים לטיולים עם ילדים. עולם ומלואו תמצאי. תקראי ותטיילי. זה עושה רק טוב.

9. לימון – לימונדה, מכירה?

אני יודעת, זאת כותרת נורא מעצבנת. נורא. אבל אחרי תקופה של 5 חודשים, פתאום מסתכלים לאחור ואומרים, וואלה, נראה לי שאני אחרי המשבר. ואז כבר השגרה הטובה נכנסת להילוך נעים, ומתחילים לארגן ביומן פגישות עם חברים, וארוחות יום שישי נהיות נעימות יותר, ואולי אפילו כבר נכנסתם לחבורה של חבר'ה שביחד אתם מטיילים.

5Collage

 חברה שלי, שהגיעה לבד, את הבדידות של החודש הראשון העבירה בבית הקפה המקומי, פשוט התישבה על הבר, והתחילה לדבר עם האנשים. כן, צריך אומץ בשביל זה, אבל בשביל לא להיות לבד, עושים הרבה דברים אמיצים. וואלה, עבד לה. היא יצאה מהבעסה, הרוויחה חברים חדשים, והיום, היא מרגישה מאוד קשורה למקום שבו היא חיה.

ומה איתי? אני כותבת בבלוג, מצאתי תחביב של צילום, עובדת על התזה, אני החלטתי שאת עניני הבית, אני משאירה לזמן שבו הבנות בבית, או אחרי שהן הולכות לישון, לא הפכתי את זה למקצוע שלי במהלך היום, כי זה היה חלק מאוד משמעותי מהבעסה שלי "מה, אני? עקרת בית? הרי אני רגילה לעבוד במשרה מלאה. אין לי מושג איך  עושים אוכל חוץ משניצל ואורז, ואיפה בכלל לעזאזל מוצאים פה פירורי לחם?". אז את הבישולים /נקיונות/ כביסה השארנו בדיוק כמו שהינו עושים בארץ.
העיסוקים שלי, של הדברים, שבדרך כלל, לא היה לי זמן לעשות, כשעבדתי בארץ, הופכים את השהות בבולטימור לחוויה של העצמה.

אני לא מאמינה במשפטים "אני עוצרת את החיים שלי בשבילו", "אני סופרת את הימים לאחור", "אני מקריבה עכשיו את הזמן שלי". וואלה, חיים פעם אחת. כדאי לנסות ולהנות מהם. גם אם זה רחוק מכל מה שמוכר וידוע. כן, זה קשה בהתחלה, אבל אחר כך זה נהדר.


תגיות:, , , , , , , , , ,



הפניות

  1. הדברים שלא מספרים על רילו | תכף נשוב - 16 במאי 2013

    […] בדד – נורא לבד. הבדידות ברילו היא קשה מנשוא. פתאום צריך לעשות חברות […]

  2. מה צריך לעשות לפני יציאה לרילוקיישן? | תכף נשוב - 31 באוקטובר 2013

    […] גם אם קשה בהתחלה, אני מניחה שבממוצע, אחרי חצי שנה, מתאקלמים ואז כבר לא בטוחים שרוצים לחזור. כי פתאום יש סופ"ש […]

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!