שושקה בנברסקה

מרב מיכאלי

על מרב מיכאלי

חיים חדשים בבית קטן בערבה, בחווה מבודדת. מוקפים שדות תירס, סוסים ובקר. מצוידים במגפי בוקרים ובמבטא כבד יוצאים לאכול ארוחת ערב בדיינר המקומי שהתפריט בו לא השתנה כבר מעל 150 שנה. זוג ישראלים פלוס שלושה, באנו לנסות חיים אחרים והפרנו את השקט ויש פה הרבה ש ק ט. אשמח לשתף מהחוויות שלנו מהחיים במרכז ארה"ב במקום המיוחד הזה. אשתדל לא לקטר, גם אם זה ישמע כך 90% מהזמן . זקני נברסקה לא זוכרים מתי ראו, אם בכלל, אנשים זרים מחוץ למדינתם ואנחנו החייזרים שהגיעו מישראל .

אנשים טובים באמצע הדרך – אנשים טובים מאוד!

אחד הנושאים העיקריים שהטרידו אותנו בתכנון ההרפתקה הנוכחית, היה לאיזו מערכת חינוך אנחנו לוקחים את ילדינו. אלה היו משולבים בהצלחה בתוך מערכת חינוך קהילתית נהדרת, פעילים בפעילויות העשרה רבות והרבה חברים. האינפורמציה באינטרנט היתה מועטה, לכן במידה רבה נסענו אל הלא נודע. איזה נזק אנו גורמים לילדנו? האם ישתלבו בקלות בסביבה החדשה? איך יסתדרו עם מגבלות השפה? כל השאלות האלה הדירו שינה מעינינו במשך לילות רבים.

כבר בשבוע הראשון בנברסקה הבנתי שאין פה הרבה אופציות לפעילויות קיץ מאורגנות לילדים; מדי פעם שעת סיפור בספרייה המקומית, פעילויות יצירה והפעלה בכנסיה האזורית, וזהו. האופציה המרכזית היא "קייטנת אמא" ולגיוון שיעורי רכיבה ועבודה בחווה עם אבא. זה היה רגע לא פשוט לעיכול, אבל כמו שעוד נגלה בהמשך על המקום המיוחד הזה, לדברים יש דרך להסתדר מעצמם.  במפגש הראשון עם אחת מעובדות החווה, היא הציעה את בתה, קייסי, כמורהלאנגלית לילדים. קייסי, סטודנטית להוראה חיפשה אפשרות לסטאז'. החיבור היה מיידי. כעבור יומיים להכרותינו היא התייצבה בפתח ביתנו יחד עם המרצה שלה מהקולג' על מנת להכיר את המשפחה מישראל. שתיהן ערכו אבחון לילדים ובנו תוכנית ללימוד האנגלית בחודשי הקיץ. כך לאורך הקיץ הארוך הגיעה קייסי מדי יום לביתנו ללמד את הבנות ששמחו מאוד על הקשר הזה.

השמועה על המשפחה החדשה מישראל אשר הגיעה לאזור עם שלושה ילדים, עשתה לה כנפיים. שלושה ילדים זה פוטנציאל גידול משמעותי לכל מסגרת בית ספרית באזור. צריך להבין כי כמעט בכל עיירה קטנה ישנו בית ספר אזורי ובו בין 40 ל -100 ילדים. בתי הספר באזור חיזרו אחרינו. תוספת של שלושה ילדים יכולה להוות תוספת נחמדה לתקציב.  בית הספר שבחרנו פעל במהירות וקיבל עבורנו אישור מהמדינה למימון תוכנית ללימוד אנגלית כשפה שנייה. התוכנית החלה בחודשי הקיץ כהכנה לבית הספר וכללה גם ליווי ותמיכה לאורך שנת הלימודים. אמנם על פי התוכנית הממשלתית, יש לאתר מורים מלווים אשר דוברים את שתי השפות (שפת האם והאנגלית) אך באזורנו אנחנו דוברי העברית היחידים.

נמצאו לילדים זוג מנטורים, זוג מורים פנסיונרים שגרו במרחק של כמה מאות מטרים מהחווה. הם נפלו עלינו כמו מלאכים מהשמיים והפכו בין רגע לסבא וסבתא נוספים לילדים! חגגו לילדים את ימי ההולדת, אפו לכבודם בכל ביקור לחם טרי ועוגות וכמובן לימדו את השפה האנגלית תוך כדי משחק. כל כך הרבה נתינה ואהבה הדדית היו במפגשים האלה. אין ספק שהם הוכתרו כאחד הדברים הטובים שקרו לנו עד כה. הגדולות קיבלו, כל אחת, אייפד מבית הספר עם מגוון אפליקציות למשחק ולתרגול השפה האנגלית. דגש רב הושם על תרגול מונחי החשבון באנגלית כהכנה לשנת הלימודים.

Elias Friedmanבאחד השיעורים שוחחתי עם זוג המנטורים על הצורך להפגיש את הילדים עם בני גילם. הם הציעו לנו להצטרף לפעילות יצירה ומשחק שהם מארגנים בהתנדבות לילדי האזור בכנסייה הקרובה. בתחילה הייתי מסויגת בגלל הלוקיישן, אבל לאחר מחשבה על המטרה ובחינת האלטרנטיבות, הסכמתי לנסות. הילדים לא פגשו ילדים רבים ונראה כי זו הזדמנות לפגוש את המקומיים. הגענו למפגש חוששים, אבל עם עזרה של האנשים סביב ובמיוחד של זוג המנטורים האישיים שלהם, הילדים נפתחו מעט והחלו לחייך. זאת למרות שלא הבינו הרבה ולא הוציאו מילה מהפה. הם השתמשו בתנועות ידיים והבעות פנים כדי לתקשר. המפגש עם ילדים נוספים בני גילם היה מאוד חשוב עבורם, אבל לא פחות חשוב עבורי. התרגשתי לראות את הילדים שלי בסיטואציה הזו. פה גם "נפל לי האסימון" על משמעות האתגר והחוויה אותה אנחנו חווים. התקבלנו בחמימות רבה. רוב האנשים באזור הם נוצרים אדוקים, אוהבי ישראל. הם כמובן מעולם לא ביקרו בישראל אלא רק שמעו על המקום בחדשות או קראו עליו במסגרת הכנסייה. הכומר ביקש מאיתנו לבוא בהזדמנות ולספר קצת על עצמנו ועל המקום ממנו באנו.

הכניסה לבית הספר עברה בקלות יחסית והילדים התקבלו באהבה רבה. אני חייבת לציין את היחס המיוחד לו אנו זוכים. אשר אינו מובן מאליו. כולם מסבירי פנים ומתעניינים. הילדים קמים מוקדם ושמחים ללכת לבית הספר למרות שעדין חשוך כשאנחנו יוצאים מהבית בבוקר. בית הספר מינה מורה אשר מלווה את הילדים במהלך שעות בית הספר. היא עוברת בין שלושתם (הקטן ב PreSchool) ועוזרת להם בכל מה שהם צריכים. בית הספר עצמו בנוי כ – Open Space, התלמידים יושבים בחלל גדול ופתוח כאשר לכל קבוצת גיל יש מתחם משלה. מה שמפריד בין קבוצות הגיל – כ-15 ילדים בכל כיתה- הן כונניות ספרים. בשקט מופתי תוך שיתוף פעולה וללא הרמת קול, סך הכל כ -100 תלמידים לומדים בלי הרבה הסחות דעת.  ילדי הגן הם היחידים שנמצאים בחלל נפרד. כבר ביום השני ללימודים, ביקשו הגדולות לנסוע באוטובוס הצהוב לבית הספר ובחזרה – נפלא לחוש שהן מרגישות בטוחות ושייכות.

merav school

הקטנצי'ק הולך לגן 4 פעמים בשבוע ל3.5 שעות בכל יום. האופציה לא נראתה לי מלהיבה בהתחלה, בעיקר בגלל מרחק הנסיעה לגן והמחיר שעלי לשלם כנהגת ההסעות שלו. חצי שעה נסיעה לכל כיוון. אבל בחיפוש אחר מסגרת חלופית לא נמצאו אלטרנטיבות טובות יותר. אין פה גנים לילדים מתחת לגיל 3. יש Day care של אמהות אשר מוסיפות לילדים שלהם עוד כמה ילדים לבלאגן. השיא היה באחד ה- Day care המנוהל על ידי אישה מבוגרת בת כ75 אם איני טועה,  בפגישתנו המבהילה היא הסבירה לי, כבדרך אגב, כי כמתנדבת ביחידת חילוץ של האזור היא מתייצבת לכל קריאה. מה קורה אם קריאה כזו מתקבלת כשהקטנצ'יק שלי יהיה באחריותה, אתם שואלים? יש לכך פתרון. היא קוראת לשכנתה המבוגרת שתשגיח על הילדים עד שהיא חוזרת. גאונה.

לגבי חוגי העשרה טרם נמצאו חוגים מתאימים. וזה לא שלא ניסינו. מצאנו חוג ריקוד, שהיה שילוב של מוטיבים מהתעמלות אומנותית שאיפה לבלט ונגיעות קטנות של זומבה. זאת במרחק של שעה נסיעה, בעיירה קטנה ומרוחקת. לאור רמת מקצועיות נמוכה, נסיעה ארוכה ושעות לא אטרקטיביות החלטנו לפרוש בשיא.

האנשים שאנו פוגשים מתעניינים מאוד מאין באנו ובעיקר מהי השפה שאנו דוברים. הניחוש הראשון הוא תמיד ספרדית, לא בגלל שיש דימיון בין עברית לספרדית אלא בגלל שההנחה הרווחת כאן שכל שפה שאינה אנגלית היא בהכרח ספרדית. כשסבא וסבתא האמיתיים הגיעו לביקור מישראל הם הביאו איתם קצת אביזרים מאתרי התיירות הנוצרים שסביב הכנרת, תמונות מארץ הקודש בתוספת מים ואדמה קדושים ואנחנו הוזמנו להרצות בבית ספר על ישראל. הבנות הכינו מצגת עם קצת סרטונים ובעזרת סבתא התחלנו במסע הסברה. הוזמנו להציג גם בתיכון האזורי, בחוג בכנסיה ובבית הקפה המקומי.

הבעל עובד, הילדים בבית הספר ובגן. ואני? כעת התפנו לי כמה שעות ואני מתחילה לבנות לעצמי שגרה. מתחילה ללמוד אנגלית עם מורה מבוגרת ונחמדה בת 85 ובתמורה מלמדת את כלתה עברית. מקווה שאמצא עוד כמה דברים מענינים לעשות – כל רעיון יתקבל בברכה…

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!