טריידנטיטי

ענת זיו

על ענת זיו

ענת היא פסיכותיראפיסטית (תראפיה באמצעות אמנויות, טיפול משפחתי וייעוץ) , יזמית, כותבת, ופעילה בקהילה הישראלית בניו-יורק. חוותה מעברים הלוך ושוב (ישראל-ארצות-הברית-ישראל-ארצות-הברית). מנחת קבוצות נשים הקשורות במעברים, שותפה להנחיית הבוקסרפינג (יוזמה ישראלית של רז ספקטור) בברגן קאונטי ניו-ג'רסי.

בוקסרפינג – לקרוא בארצות הברית ולהרגיש בישראל

הטלפון צלצל ללא הפסקה. פתיתי השלג זלגו ברכות על חלונות חדר העבודה בעודי שקועה במאמצי לאפיין את ז'וסלייאן, הדמות הראשית בשיר שכתבתי. הנחתי לטלפון להמשיך לצלצל כשאני מנסה להתעלם ממנו. הצלצול השישי הכניע אותי. העט נשמט מידי ונחת בקפל בין שני חלקי המחברת שאספה את מחשבותיי.    

קולה של דליה נשמע מעבר לקו. היא בירכה אותי לשלום ושאלה האם שמעתי על מיזם הבוקסרפינג.

״בוקסרפינג?״  תהיתי בקול, מתקשה לפענח את האנלוגיה. ברור לי שכוונתה לא הייתה לפשט.

״בחור ישראלי בשם רז ספקטור הגה את הרעיון הנפלא הזה. מפגשים של שמונה עד עשרה משתתפים המתחברים דרך טקסטים הקשורים לנושא שנבחר על ידי הקבוצה או טקסטים שאינם קשורים לנושא ספציפי. כל אחד מקריא קטע פרוזה או שירה שאורכו עד 450 מילים, שעורר אצלו סקרנות, התנגדות, כעס, שמחה או כל תחושה אחרת. הנוכחים מתייחסים לתוכן הנקרא, מתעורר שיח וכעבור עשר דקות, גולשים לקטע הקריאה הבא. המפגשים הינם ללא תשלום וללא אג'נדה פוליטית או דתית. היוזמה הזו החלה בישראל, אך היא מתקיימת כבר בקהילות ישראליות שונות ברחבי העולם, באוסטרליה, מכסיקו, אלבניה ועוד. זוהי דרך נפלאה לחבר בין ישראלים הנמצאים מחוץ לגבולות המולדת ולשמור על התרבות, השפה והקשר לישראל״.

״ נפלא! האם אני חולמת?  הרעיון נשמע חדשני ומרענן״. השבתי.

״גם איריס בעניין״, עדכנה דליה.

החלטנו לקחת את היוזמה ולצאת איתה לדרך בברגן קאונטי שבניו-ג'רסי, מחוז מושבנו בו יש קהילה ישראלית גדולה וחבריה יכולים להפיק תועלת מהשתתפות במפגשים כאלה.

מפגשי הבוקסרפינג התגלו כמעיין מפכה של קטעי ספרות ישראלית ועולמית ומפגש עם חברי קהילה המאירים את עולמנו.  הזדמנות להתנתק לשעה קלה מענייני היום-יום ולהתכרבל במילים.

ההיענות למפגשים העידה על ההשתוקקות האנושית לאינטראקציות לא וירטואליות בשפה העברית.  מפגשי אנשים, בשר ודם החולקים מרחב המייצר אינטימיות כמו זו של ספרים החולקים מדף מאובק בספרייה העירונית המקומית במשך עשרות שנים.

במהלך הסרפים, הביאו המשתתפים טקסטים הלקוחים מהפרוזה, השירה, המיתולוגיה היוונית, התנ״ך או כאלה שיצרו בעצמם. הטקסטים חברו אותנו עם מקומות, אנשים, אידיאות וקונפליקטים מוצהרים או חבויים.  הקישור האישי לספרות, יצר חיבור אנושי חזק בין משתתפי הקבוצה.

הנושאים בהם עסקנו, עלו בדרך כלל מתוך הקבוצה ורבים מהם היו תולדה של חיים בארץ אחרת או שייכות לעם היהודי ולישראל: מעברים, מעבדות לחירות, דת ואמונה מקודת מבט חילונית, מולדת ועוד. 

אחד הסרפים שעורר אמוציות רבות היה בנושא "אמא". לחלק מהמשתתפים הוא עלה בצמידות לנושא המוות והפרידה מזו שהעניקה להם חיים על פני האדמה.  אחת המשתתפות שאבדה את אמה הסופרת כשלושה שבועות לפני המפגש, חלקה איתנו קטעים משני ספרי ילדים שכתבה אימה. ספרים המבוססים על ספורים שהמציאה האם וספרה לה ולאחיה בבית הילדים לפני השינה.  היו אלה הספורים שאהבו יותר מכל. משתתפת אחרת, בחרה לחלוק את שירה של לאה גולדברג, "לתמונת אמא" ששקף את התחושה הקשה שלה כלפי אימה. שיר שהעביר מסר שיש מישהו שהיא אוהבת יותר מהאם. קטע מהספר "מלכת היופי של ירושלים", החזיר אותנו לתקופה בה לא הייתה לגיטימציה לבטוי חופשי של רגשות וההבדלים בין תפקידי האב והאם, לפחות כלפי חוץ, היו משמעותיים. טעימה מספרה של אורנה לנדאו, "זה הבית", הסבה את תשומת לבנו לקשיים הרגשיים שנשים הרות ללדת עשויות להתקל בהן לפני או עם הלידה כמו אי יכולת לגלות חיבה לרך הנולד. קשיים  שלא היו מתקבלים בהבנה לפני עשרים שנה. המפגש הזה, כמו רבים אחרים, השאיר אותנו ערים הרבה אחרי שהסרף נגמר בנסיון לעבד ולהכיל את כל מה שנאמר.

כל מפגש הוביל אותנו למחוזות חדשים, העשיר את עולמנו הספרותי והרגשי כאחד , פתח צוהר לחקר מקורות ספרותיים חדשים אליהם נחשפנו ולחיבור בין משתתפי הקבוצה.

התכנים שעלו מקטעי הקריאה שקפו תחושות, תפיסות חיים, משאות ומסעות ואת תיאורית הלא מודע הקולקטיבי של קרל יונג.


תגיות:, , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!