West coast is best coast

המליבואית

על המליבואית

חייתה 3 שנים בקליפורניה במסגרת רילוקיישן. מחכה שאנתרופולג׳י ואמאזון יתאחדו כבר. ליבה חזק חזק ביערות רדוורדס למרות שמעולם לא הייתה שם. החיים הפתיעו והיא ומיסטר bmo נאלצו לחזור ועכשיו הם מתחילים מחדש/רילוקיישן בישראל. לפעמים הגעגועים עזים והיא נצפת מחבקת RAV4 זר באמצע הרחוב.

הג׳ירפות עדיין מופיעים / שבוע 1 בישראל

6:15 בחילה נוראית של בוקר. בחילה של שינה מועטה ויקיצת סנוז. יש מצב שבסוף שרשרת החיול הזאת אעמוד רעננה עם שיער רטוב? ב15 דקות?

וואי איזו בחילה. בא לי למות.

6:38 איזה בוקר. קמה.

6:55 הטומס הלבנות שלי ישרדו את תל אביב??.

כן? לא? כי מי ישמע לוס אנג׳לס היתה ממש נקייה. אבל שנייה, ווסטפילד סנצ׳ורי סיטי. התהלכתי שם רבות ובביטחון רב. הכל כ״כ נקי ומתוחזק שם. האא.., ווסטפילד. מתרפקת.

 

6:58 ססעמק איפה המפתח של הבית. להשאיר פתוח? מה הסיכוי שמישהו יפרוץ כשכולם ישנים? מה, לקחת את הצרור? מדמיינת את הוריי מבואסים ממני. כמו שרת בי״ס אמון, הם אמונים על צרור הבית ויש קווים שלא חוצים. אני מבקשת טובה מהיקום שאף אחד לא יפרוץ לבית עד השעה 10:00.

7:05 עוברת ליד תחנת אוטובוס ולוח מודעות מוזנח לידו.

מודעה אחת שרדה. ״הג׳ירפות״ בהופעה.

7:07 מתנגן לי בראש פתיח שנון למייל לאביעד. אני מרוצה מעצמי.

7:30 ריח מוכר מהתחנה המרכזית. ריח פחמימות מעופשות שמצילות אותך בתור תלמיד. חייל. סטודנט.

פאק, אני יותר מדיי שנים בעיר הזאת.

7:31 זיהוי מהיר:

  1. טיפוסים
  2. תגי יחידות

7:45 עומדת בתור לקופה. עיניי נודדות אל הלוח האלקטרוני. חולפת חצי שניה וכבר 4 עוקפים אותי. אני סוחטת אדי קליפורניה אחרונים ומחייכת לאחרון שעקף בקטע של ״סחבק, 1.לא לעניין 2.אל תגרום לי להיות מקומית.״

עוד לא סוגרת פה שבוע מאז שנחתנו. הגוף שלי אכן נחת כאן אבל אני עצמי? נשארתי שם. בין השקר המתנפנף של אנתרופולוג׳י לחוף המתחנף של מאליבו. היו לי כבר תיקיות יוני, אוגוסט וספטמבר מתוכננות קדימה. כינו אותי קצינת התרבות האזורית כי הייתי מסתערת כל סופ״ש על השלל הבידורי שקליפורניה מציעה והיא מציעה המון. ככה זה שיש יומיים חופש וכשלא מקובל לעבוד בסופ״ש כתרבות. כשהרכבים גדולים והדלק זול. אפילו אם שנאת את השמש והחופים בישראל, אתה מוצא עצמך מעמיס ציוד קמפינג ושורץ כל הזמן בחוץ. אין צורך להתייצב ב6 בבוקר מחשש שהחניון יתמלא. אפשר להגיע מאוחר, החניון גדול ומסודר, יש ספייס. התחבאו בתיקיות שלי יריד רנסנס גדול, הופעות, קאר שואוס. פסטיבלים, פאן. התחבאו שם גם תיקוות קטנות שאולי נביס את הצפי ובאמת נשאר לזמן רב. כמו המדף שחיכה שנתיים וקצת עד שאמרתי ״די לחיות בחוסר וודאות״ ונעצנו בקיר ונשמתי לרווחה, ועכשיו המדף ארוז בפצפצים כאן במזוודה.

איך אמרתי השבוע לאהובי החבול?

Little did we know.

8:00 ברציף, הפקח (במדים) מעיר לאחד הנוסעים. לא מאחרת תגובת האנשים ״אח שלי, למה ככה? קמת לא טוב היום?״ הדבר הופך לבדיחה בפי הרוב והפקח שב על עקבותיו. אני מתפלצת בפנים. קצת מגחכת על האדם שהפכתי. הרי נעדרנו רק 3 שנים, אז למה השוק?

הכבוד העצום שאמריקאים רוכשים לבעלי מדים הוא מדהים. אם ייצא לכם להיות קצת באירועים, זה לא יוצא דופן שפתאום יבקשו משוטרים, חיילים, וכבאים לקום. המושג first responders. זקופים הם יעמדו והקהל ימחא להם כפיים בהתרגשות. פעמיים יצא לי להיות בבית מלון ולהיכנס עם חיילים למעלית, כשבמעלית אנשים זרים פונים אליהם, לוחצים להם את היד ואומרים להם תודה על השירות שלהם.  

אתה לא מתחצף לאדם במדים. זה פשוט לא יעלה על הדעת.

עמדתי שם, חזיתי בהכל וליבי נכמר.

8:17 קרון השמורים כמשל.

שניים וחצי קרונות מתורבתים שהמקומות אליהם אוזלים מראש. ישבתי במקום שמור וקיוויתי שלבעל הכרטיס קרתה איזו תקלה קטנה הבוקר (לא משהו רציני, אל תסחפו) שבגינה יפספס את הרכבת. היקום כנראה החליט שכוחותינו ספגו מספיק אש השבוע (מאז הנחיתה) ואכן צ׳יפר אותי במקום פנוי.

איפשהו מתחבאת פה גם השוואה לרצועת המרכז הקטנטנה והליברלית בארץ שכולם רוצים לגור בה, והביקוש שגובר על ההיצע, אבל כתבתכם הנאמנה טרם נשנשה איזו פחמימה מרולדין הבוקר כך שכישורי הכתיבה שלה, כמו מוחה כרגע, די דלים.

10:00 המדריך המקוצר לחוזרים ממגורים בחו״ל/רילוקיישן:

אתם מקשיבים?

  1. לא להשוות ליד אנשים. (קשה עד בלתי אפשרי).
  2. כן להשוות ליד אנשים שחזרו.

11:15 הארנק שלי. (השקר הכי יפה וגדול כרגע)

כרטיס קוסקו, כרטיס נורדסטורם, צ׳ייס, כרטיס קליפורניה של סטארבקס (קוראסון השוקולד שלהם הוא חבר אמת) כרטיס בלו שילד, ת.ז קליפורנית, כרטיס וולגרינס. *ואם אנתרופולוג׳י לא היו כאלה סנובים אז גם בטוח היה לי כרטיס שלהם. הדרים טים הפרטי שלי. הגם אתם שומרים את הנבחרת? ואם כן, עד מתי? מתי אתם מתחילים לשלוף את הזהות שלכם מהארנק ולהחליפה באחרת?

האם אתם עושים את זה מיד כשאתם נוחתים? One by one? קונים אולי ארנק חדש? זורקים את ״הישן״? מה הטקסיות שלכם סביב העניין? האם אתם כמוני, מחזיקים את הקלפים קרוב קרוב ללב?

אני מודה, שבהתחלה לא הבנתי את קוסקו ולמה זה טוב. ״הכל בערמות״ ״זה רק למשפחות״ ״מי צריך נייר טואלט לחצי שנה״ וכאלה. קוסקו זה משהו שגדל עליך, והופך לgo to שלך בהשכרות רכב, ביטוחים, ציוד. כמו משפחה יציבה וחזקה שתמיד שם בשבילך. לפני הטיסה עברנו בקוסקו להצטיידות אחרונה, המעברים גדושים בציוד חדש של קמפינג ובריכות ואני רק רוצה תיק מרי פופינס עם עומק אינסופי ובגודל carry on תיקני – כדי לגרוף הכל פנימה, מהר מהר לפני שחוזרים למדבר.

ובמדבר, למי שחזר, הכל יקר יקר.

11:30- 1:30 מסאז׳ ללב

3:40 למה השמיים כאן זה מריחה של אפור-צהוב-תכלת. ומה קרה לצבעים? בא לי לעשות levels להכל.

(תמונה משם)

4:00 המשקה הלאומי. לימונענע גרוס.

4:15 בים, על צ׳יפס מרופט ומסמורטט כמו שאני אוהבת, מסדרים קצת את מגירות הנפש עם אהובי החבול.

6:20 יש לנו 20 דק׳ לשרוף. קונים בקבוק ענבים פריגת קר ושמים פעמינו אל עבר הפארק העירוני. יש כמה עצים וספסלים שם למיטב זיכרוני.

(תמונה מפה)

הגן, (״פארק״?) מלא סיגריות, כוסות פלסטיק, מגבונים לחים, טינוף אורבני בקיצור. מצאנו חלקה קטנטנה נקיה. החבול נותן בי מבט..חבול, ואילו אני נכנסת למוד מילואים: זה מה יש ועם זה ננצח.

מתיישבת בחלקה. ״הדשא לא מפרגן״ אני אומרת בקול (לעצמי? למי?). מסתכלת על השמיים והעננים והראש נודד לפסטיבלים שפקדנו. הדשא המטופח והרך, המחצלת הרכה, הכרית הארוכה והקבועה שאימצתי מcvs, התחזוקה הסביבתית הגבוהה באירועים שאירחו אלפי בני אדם.

היעדר הסיגריות. היעדר הסיגריות ברחוב, במסעדות, בכביש, באירועים בחוץ.

אוויר נקי נקי ושמיים כחולים כחולים.

וקצת סנאים פה ושם.

(תמונה משם)

 

(תמונה משם)

הדשא דוקר, קצר, יבש, לא מזמין. אני יכולה להמשיך ולשקר לעצמי שכיף לי אבל האמת שממש לא.

אנחנו מחפשים דירה כבר שבוע (יום אחרי שנחתנו בעצם). כל מיני מונחים כמו ארנונה רצחנית, וועד בית, היטלים שונים. איך תסביר לאנשים כאן ששכרת דירה מרווחת ללא ארנונה וללא וועד בית, ועדיין פעם בשבועיים היה מגיע גנן על חשבון בעל הקומפלקס ושומר על נראות הנכס. והמפקחת שהגיעה פעם בשנה לכל הדירות יחד עם הבעל בית לראות שהליקויים משנה שעברה טופלו.

איך תסביר שהשוכר לא משלם ארנונה, אין 100% מס על רכב, אין עמלות בבנקים ועדיין – הרחובות נקיים והפארקים נקיים והחופים מתוחזקים. תמרורים עם קנס של 1000$ על השלכת פסולת מרכב.

אז אני מכנה אותה “pioneer” בפי החברים מאמריקה, שזה כאילו מישהו שיש לסלוח לו כי באמת, קיים רק 70 שנה בהשוואה ל241 שנה (525/ תלוי באג׳נדה).

זאת גם הדרך שלי (לנסות) ולסלוח לה בחן, על הפגמים האישיותיים והחיצוניים.

עזבנו שם חשבון בנק ורהיטים, ואני מאוד מקווה שזה בקלפים שלנו לחזור לשם שוב.

קליפורניה 2018, תכף נשוב? 3>

*הצילומים הם של כותבת הפוסט. כל הזכויות שמורות 2018

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!