מפי הסוס

ישי רוזנבאום

על ישי רוזנבאום

ישי ("סוס") רוזנבאום, במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, ומאז מאי 2013 מתגורר בברלין. מתחזק כמה אתרי אינטרנט פרטיים ועוד כמה של אחרים, כותב ועורך, קורא ולומד, סקרן בלתי נלאה, מבשל (טבעוני ובריא), מצלם, אוהב ספורט וגם כותב על זה. לא חושב מה אעשה כשאהיה גדול, כי מעדיף לא לגדול - רק להתפתח וללמוד. אתר הבית שלי: www.sous.co.il | בלוג ספורט: www.sousport.co.il | בלוג טבעוני: www.sous.co.il/vegan

הדוב הטבעוני: פותח פה לסייטן

"השותף הגרמני שלי לדירה מעולם לא חשב ש'דונרסטאג' (יום חמישי) זה היום שבו אמורים לאכול דונר (שווארמה)"

(מתוך הטמבלר המצוין והמומלץ "My German roommate". ואני מוסיף: הם גם לא מבינים למה זה מצחיק)

מתוך ההיצע הרחב של המטבח הטבעוני, האגף שהכי פחות מעורר בי התרגשות, הוא אגף ה״תחליפים״ למיניהם: ״בשר״ מן הצומח, גבינה מקשיו, מיונז מטופו, המבורגר מעדשים, חביתה מקמח חומוס. הם לא בהכרח רעים או לא-טעימים (נסו פעם שמנת מקשיו ולא תרצו לחזור לשמנת חלבית לעולם), אבל אני מעדיף את האוכל שלי טרי, צבעוני, מזין ועשוי ממצרכים יסודיים – לא מתועש ומעובד לעייפה. אני לא מאמין בתחליפים, המטבח הטבעוני אינו זקוק להם – הוא עשיר ומגוון מספיק גם בלי טופו ובלי הגושים החומים והמוזרים האלה שנקראים ״סייטן״ (חלבון חיטה, שמזכיר בשר רק אם מעולם לא אכלת בשר). ובכלל, המושג ״תחליפים״ מרמז על דבר-מה סינתטי, שאינו אמיתי, אינו מקורי ואינו עומד בפני עצמו. והבישול הטבעוני אינו כזה – אין כיום מקורי, חדשני ומעניין ממנו. הוא לא צריך לנסות לחקות שום דבר.

אבל, מדי פעם, למשל כשחם בחוץ ואין כוח לטרוח במטבח, הנפש מבקשת איזו מנה גרגרנית בפיתה, או בלאפה, רצוי עם הרבה טחינה ועמבה מעל, או במילים אחרות: שווארמה.

בימיי הקרניבוריים המתרחקים והולכים, תודה לאל, לשווארמות היה מקום של כבוד בעולמי. הן תמיד היו שם כדי לסגור את הפינה של הרעב האימתני שמשתלט עליך בשעות הצהרים המאוחרות, אחרי שבבוקר שתית חצי כוס קפה כי השעון לא העיר אותך וקמת מאוחר. ומכיוון שרעב גורם לאנשים לעשות שטויות, לפני שאתה מבין מה קורה, אתה מוצא את עצמך עומד כפוף ליד דוכן שווארמה מטונף ברחוב המסגר, דוחף איזו אחת בלאפה עם צ׳יפס וסלט וכרוב כבוש ובצל עם סומאק והרבה חומוס וטחינה וקצת עמבה מלמעלה וחמוצים-למה-לא וחצילונים כבושים ופלפלים חריפים מקופסה וגם מנשנש מהרצועות המטוגנות של הפיתה-מאתמול שמונחות על הדלפק, כשבחוץ שמונים אחוזי לחות תל-אביביים ושלושים וחמש מעלות בצל, ואין שום צל בנמצא.
כן, הימים היפים ההם.

שלושים קילוגרם פחות ושבע שנים מאוחר יותר, אני מוצא את עצמי בברלין. אמנם מעוז טבעונות בינלאומי, אבל גם עיר עם הריכוז הכי גבוה בעולם של שווארמיות – סליחה, דונר – לקמ״ר. פחות חם, הרבה פחות לח, אבל התשוקה למשהו מהיר בפיתה או בלאפה עדיין שרירה וקיימת. ועם כל הכבוד לפלאפל הסודני שמעבר לפינה, הנפש רוצה קצת לגוון.

החלטתי לצאת מהשכונה. לא זוכר אם היה זה דונרסטאג, אבל זה בהחלט היה יום מתאים לדונר. צמחי, כמובן. עליתי על האס-באן ונחתתי בתחנת Ostkreuz. צעדתי כמה דקות, התחמקתי מצעירות בלונדיניות כחולות עיניים ויפות עד כאב, שניסו להתרים עוברים ושבים למען מטרה נעלה כלשהי, והגעתי מזיע קלות ל-Vöner – שווארמייה טבעונית ומשחק המילים הגרוע בהיסטוריה (נו, V כמו Vegan ו-öner כמו Doner).

משחק המילים הגרוע בהיסטוריה. החזית של וונר.

משחק המילים הגרוע בהיסטוריה. החזית של וונר.

ההצלחה של רשת ״השווארמה הצמחונית״ בישראל, שמצמיחה סניפים בקצב מהיר יותר מ״ארומה״ בשיאה, עשתה בחודשים האחרונים עבודת ריכוך יפה להתנגדות המובנית שלי ל״תחליפים״ ההם – בעיקר משום שהשווארמה שלהם עסיסית ונהדרת, וההמבורגרים והפיצות אפילו טובים יותר.
אני רק חייב להיות קטנוני ולמחות על השם: זו לא שווארמה צמחונית, אלא שווארמה צמחית. שווארמה צמחונית היא שווארמה שלא אוכלת בשר, ושווארמה צמחית היא שווארמה שעשויה מצמחים. האדם הוא צמחוני, השווארמה היא צמחית. ברור?
זהו, שחררתי, סליחה.

טבעונית למהדרין. וונר

טבעונית למהדרין. וונר

רגע, למה נזכרתי בשווארמה הצמחית ״שלנו״?
אה, כן. כי אם בבאר שבע (ובתל אביב ובחיפה ובהרצליה וברישון) יש שווארמה צמחית מעולה, יכולתי רק לדמיין איזה תענוג מצפה לי בבירת הטבעונות העולמית. ובעודי צועד מתחנת הרכבת, בטני הומה ובלוטות הטעם שלי מהמהמות בציפייה (אין הסבר אחר מדוע הדפתי מעלי את הבלונדיניות המתרימות), כבר ניסחתי סופרלטיבים אפשריים עבור הפוסט הזה.

גם המקום עצמו נראה מבטיח. שלט מאולתר מכריז כי All Vegan, מה שאומר שלא צריך לתחקר אף אחד לגבי תכולת המנות. כמיטב המסורת של מסעדות אקולוגיות וידידותיות לסביבה, וונר מעוצבת (או ליתר דיוק, אינה מעוצבת) כמו זולה של סטלנים, עם ריהוט אקלקטי מיד שנייה ורצפת בטון צבועה בירוק מתקלף. גם השכונה נראית ידידותית להרביבורים: ממול יש סופרמרקט אורגני של Bio Company, מסעדה איטלקית שמציעה בין היתר גם פיצה טבעונית, וחופן מסעדות אסייתיות, שתמיד מאירות פנים לטבעונים.

ואז באה המציאות, או ליתר דיוק, השווארמה וטפחה על פני המזיעים.
אוקיי, גילוי נאות: יש לי קושי נפשי מסוים לכתוב ביקורת רעה על מסעדות ומזללות טבעוניות. הן כל כך נדירות, כל כך שבריריות, כל כך מסמלות תקווה לעולם טוב וחומל יותר שממש לא נעים לי. אבל חייבים להיצמד לאמת.

הגימיק העיקרי של וונר, הוא שווארמה (עשויה מסייטן) שמסתובבת על עמוד ושממנה נחתכים השבבים עבור המנות. ממש כמו דונר אמיתי. אלא שהקונספט הזה בעייתי, כי שווארמה צמחית טובה חייבת לעבור טיגון או הקפצה במחבת, ולשתות הרבה שמן כדי שתהיה עסיסית וטעימה (אמרנו מזון מהיר, לא בהכרח דיאטטי או בריא). מה לעשות שהשיפוד המסתובב עושה בדיוק ההיפך, ומייבש את השווארמה עד חורמה?
חוץ מזה, התיבול היה קצת חסר תעוזה ומעוף, והתוצאה היא עוד ״תחליף בשר״ די משעמם.

מה עוד מצד הביקורת הקטנונית המסתייגת?
המקום די קטן ואין לו למעשה מטבח. הבישול/טיגון/צלייה נעשים ממש מאחורי הדלפק. התוצאה היא מכת חום איומה שפורצת משם והולמת בך (מזגן? לא בגרמניה). אולי בחורף הקפוא זה עושה חמים ונעים, אבל בקיץ זה עושה חשק לברוח החוצה. יש כמה שולחנות בפנים, אבל הם היו ריקים, והלקוחות המעטים העדיפו להתכנס מסביב לשולחנות שעל המדרכה בחוץ.

מה בתפריט?
מנה שווארמה בסיסית בפיתה ב-3.80 יורו; שווארמה בדורום (Dürüm, כלומר לאפה טורקית) –  4.20; צ׳יפס ב-2.90 (עם תוספת בצל מטוגן וגבינה צמחית: 3.40); המבורגר ב-3.40 (עם גבינה: 3.70); המבורגר-ביו (אורגני) ב-4; נקניקייה צמחית ב-3.70.
ויש גם ארוחות עסקיות: 5.50 יורו לארוחה הכוללת עיקרית, צ׳יפס וסלט.

מתייבשת. הגימיק של וונר

מתייבשת. הגימיק של וונר

איך השירות?
חלפו כמה דקות טובות עד שאחד משני העובדים במקום טרח לפנות אלי, למרות שלא היה עליהם עומס מיוחד. הזמנתי שווארמה בפיתה וצ׳יפס, והעובדת החביבה לא טרחה ליידע אותי על קיומן של העסקיות, שהיו מקזזות כמעט יורו שלם מהחשבון. חוץ מזה, אני לא מצפה ליותר מדי ממזללה. העיקר שהאוכל הגיע במהירות.

ואיך האוכל?
למרות הסתייגותי דלעיל מנתחי השווארמה עצמם, המנה בכללותה טובה מאוד ומשביעה. בהחלט עושה מעל ומעבר את העבודה של ״לתקוע משהו בפיתה״. הפיתה, אגב, אינה בדיוק פיתה, אלא סוג של לחם כיס טורקי שעבר קלייה של כמה שניות על הגריל – אוורירי ביותר מבפנים, פריך ומתפצח מבחוץ. תענוג. ללא ספק הכוכב של המנה. חוץ משווארמה, יש בפנים סלט טרי ורוטב לבחירה – רוטב שום (ממיונז-טופו, כמובן), טחינה או קטשופ. נחשו מה בחרתי.
חווית האכילה העלתה נשכחות: הלחם התקשה להחזיק את כל תכולתו, והטחינה נזלה על האצבעות והחזירה אותי באבחה נוסטלגית לרחוב המסגר ולכתמי הטחינה הרבים מספור שהותרתי על מדרכותיו המלוכלכות.

הצ'יפס היה נהדר. פריך, מטוגן עם הקליפה, כמו שאני אוהב, ומתובל קלות בפפריקה (שנתנה יותר צבע מטעם). את הטוגנים הטבעתי בטופויונז, שהיה פשוט מעולה.

צ'יפס מעולה וטופויונז מעלף

צ'יפס מעולה וטופויונז מעלף

לצערי לא היה לי עם מה לשטוף את כל הקלוריות האלה (אפשר לקנות שתייה במקום, אלא שבגרמניה היא עולה בדרך כלל יותר מהארוחה כולה), אז הלכתי לסופרמרקט ממול וקניתי בקבוק של בירה צוננת (80 סנט לחצי ליטר), התיישבתי על הדשא בגן הציבורי הסמוך, שאבתי את הבירה בשלושה שלוקים ארוכים, והרגשתי לרגע כמו גרמני אמיתי. הגרעפס שאחרי כבר היה ישראלי אותנטי.

לסיכום: מקום מצוין כדי לתקוע מנה משביעה בפיתה או בלאפה, לתדלק להמשך היום, או להשביע את המנצ׳יז בלילה. השווארמה עצמה סבירה עד בינונית, אבל כל מה שמסביב פשוט מצוין. את ההמבורגרים אדגום (ואדווח) בפעם אחרת.

Vöner
Boxhagener Straße 56
טלפון: 030-99265423
דף פייסבוק

לי כל גרעפס נושא מזכרת. הבירה שאחרי.

לי כל גרעפס נושא מזכרת. הבירה שאחרי.

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



5 תגובות ל - “הדוב הטבעוני: פותח פה לסייטן”

  1. רונן #

    הייתי נשאר עם המתרימות הבלונדיניות וה boner במקום לתקוע את הvoner

    11 ביולי 2013 ב - 11:46 הגב

הפניות

  1. הדוב הטבעוני: מיפן עד הבלקן | תכף נשוב - 25 ביולי 2013

    […] זה הכי ציינתי כאן בעבר את העובדה שמסעדות ובתי אוכל אסייתיים ידידותיים מאוד […]

  2. הדוב הטבעוני: שמש הטעמים | תכף נשוב - 17 בנובמבר 2013

    […] דומה מבחינת הטעם למה שהוא מתיימר להיות, אבל כפי שכתבתי בפוסט קודם – מטבח טבעוני טוב לא צריך לנסות לחקות שום דבר. הוא […]

  3. המבורגר שיבולת שועל | חציר - בלוג טבעוני - 16 ביוני 2014

    […] כבר כתבתי בעבר שאני לא אוהב ״תחליפי״ בשר. כלומר, אולי במקרה אני אוהב מוצר כזה או אחר מז'אנר ה"בשר הצמחי" והוא ערב לחכי, אבל זה לא תחליף ולא צריך להיות תחליף. אני מסכים לחלוטין עם כל ה(מ)טורפים למיניהם: אין שום מוצר צמחי שמשתווה לבשר מבחינת טעם ומרקם. אבל לא צריך בכלל להתיימר ליצור תחליף כזה. המטבח הטבעוני מציע עושר מהמם ומרהיב של טעמים ומרקמים, כדי להשכיח לחלוטין את העובדה שפעם נהנינו מהטעם של מוות של יצור אחר. […]

  4. הדוב הטבעוני: וייטנומנומנום | תכף נשוב - 15 באפריל 2015

    […] חלק מהמקומות האחרים שהמלצתי עליהם כאן, ובניגוד להרבה טבעוניות/אקולוגיות/ידידותיות לסביבה, אין בה ריהוט אקלקטי מיד שנייה או עובדים סטלנים עם […]

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!