מה שרואים מכאן לא רואים משם.

ימית קלכהיים

על ימית קלכהיים

בת 35 , נשואה + 3 מקסימים. גרים חמש שנים באנגליה ומתכוונים לחזור בקיץ הבא לישראל.

החתונה הבריטית שלי

אני אפתח בוידוי, אני אוהבת חתונות!! אני מתה על חתונות!! בכל פעם שמישהו מודיע שהוא מתחתן, בדומה להודעה על תינוק חדש, אפילו אם אין קשר ישיר אליי (אחות או חברה קרובה) – אני מתרגשת. אני אוהבת את הרומנטיקה באוויר, אנרגיות חזקות של אהבה, הכלה לבושה מהמם, החתן נראה מהודר, כולם מתלבשים במיטב הבגדים, האוכל משגע, האלכוהול טעים, המוזיקה מעולה. אם מדובר בחתונות של חברים אז זאת הזדמנות לראות את כולם, לעשות השוואות ולהתעדכן. אם את החברה היחידה של החתן/כלה זאת הזדמנות לשבת בצד ולבחון את העולם. כך או כך מעולה.

כשבעלי ואני הפכנו להיות הורים ולא היה כסף גם ליציאות וגם לבייביסיטר (לא אהבנו , בעיקר בעלי, להשאיר אותה לבד) הפכנו את החתונות לבילוי זוגי. ברוך השם, בישראל יש המון. יצא לנו אחת לחודש לעשות דייט איכותי. נכון, דייט יקר, אבל איכותי.

אני כלכך אוהבת חתונות שאני אפילו אוהבת את הנסיעות בלילה, חלון פתוח, דיסק מעולה ברקע, שיחה טובה באוטו או סתם מחזיקים יד ביד, מצב רוח מעולה.

אח – אני אוהבת חתונות.

ולכן, כשחברה קרובה ואהובה הזמינה אותי לחתונה של הבת שלה, התרגשתי ושמחתי. לא חשבתי על העלויות באותו זמן. חשבתי על הכבוד של  להיות מוזמנת לחתונה בריטית ולהיות נוכחת בשמחתה. לתמוך בה. החברה שלי ישראלית אבל היא נשואה לבחור לא יהודי-בריטי. הבת שלה התחתנה עם בחור לא יהודי-בריטי ולכן הוחלט שהטקס יהיה אזרחי (לא דתי בכנסייה). ממש התרגשתי, חוויה אחרת לחלוטין, חתונה אחרת, כמו בסרטים.

חתונה בריטית מאוד מאוד מאוד (מאוד) שונה מחתונה ישראלית. היא די מזכירה לי את החתונה של החרדים. מאוד פנסי, מאוד מאופק. מאוד עשיר.

טוב, אז שלחו לי הזמנה. הזמינו מפורשות רק אותי, בלי הילדים . היות שאנחנו גרים בחו"ל לא היה עם מי להשאיר את הילדים שלושה ימים ולכן נסעתי לבד. שכרתי מלון ליומיים,כיוון שלא מקובל לבוא בשחור (גם שחור סקסי) לחתונה בריטית כי בעיקר ככה הולכים להלוויה וכמובן לא לבן, כי זה לכלה, רצתי אצתי לקנות שמלה סאטן אדומה ומעלפת ועליתי על האוטו בשמחה ובששון ביום ראשון בתשע בבוקר. אחרי 6 שבועות עם הילדים כשאני על תקן מדריכת טיולים, היה נחמד לצאת ולהיות לבד וחשבתי , אה, נסיעה של כמעט 4 שעות, קטן עליי! הכנתי לי את הדיסקים האהובים בהישג יד והתחלתי בנסיעה. אחרי שעה וחצי התחלתי להרגיש חוסר מנוחה, אחרי שעתיים כבר נמאס לי . עצרתי לקנות קפה ובטעות עליתי על כביש אגרה, אחרי ששילמתי עוד חמישה פאונד כשעה לפני שהגעתי, נתקעתי בפקק. הייתה תאונה די עצבנית, אבל בשלב הזה ריחמתי רק על עצמי ורציתי כבר לבכות. בסוף הגעתי למלון חמוד מאוד, 5 דקות נסיעה מהמלון של החתונה ויכולתי להתחיל להינות מהחוויה של החתונה הבריטית.

20160829_115312

הלו"ז שהאורחים מקבלים בחופה

חתונה בריטית מתחילה בשעה 11:00 בבוקר. מתכנסים בבית המלון שבו מתנהלת החתונה וככל הנראה גם המסיבה בערב. האורחים המוזמנים הם אורחים שנחשבים מאוד מאוד קרובים לחתן/כלה. מדובר לפעמים גם בעשרה אנשים, הם מגיעים ואומרים שלום. אין שתייה או כיבוד. צריך לבוא מוכנים (רשמתי לעצמי). אין גם כספת בכניסה או שולחן מתנות ואת מוצאת את עצמך מסתובבת עם המתנה/מעטפה לא מעט זמן. בערך בשעה 12:00 מבקש מכם, מנהל האירועים להיכנס ולתפוס מקום. במושב יש לו"ז של אותו היום. החתן עומד ומתרגש, ואז בשעה טובה, מתחילה המוזיקה וילדי הפרחים נכנסים, כמובן שחייבים לעשות איזה שטיק חמוד, במקרה הזה, האחיין של החתן  בערך בן 4 שהתבלבל בצעדים ואיפה לשים את הפרח אז הוא רץ לקחת את הפרח שהשאיר בכניסה והתחיל ללכת בצעדים גדולים שנראה כי התאמנו איתו. הוא היה חמוד והעלה חיוך. ואז עברו השושבינות, שתיים מהצד של החתן ושתיים מהצד של הכלה. במקרה הזה, אחותה ובת דודתה מישראל. כולן לובשות שמלות תואמות שנשארות עד סוף הערב. אם הצבע לא מתאים לצבע העור שלך או הסגנון לא מתאים לך – אכלת אותה. ואז נכנסת הכלה ונעמדת על יד החתן. בחתונה המדוברת הוא התרגש נורא והתחיל לבכות. זה היה מתוק. בעלי לא בכה כשאני הגעתי. עומד הבחור שמחתן אותם ומציג את עצמו ואת הרשמת ומבטיח לכולם חגיגית שיש לו הסמכות לחתן את הזוג המלכותי. הוא מבקש לא לצלם במהלך הטקס ומבטיח שהכל מתועד. מתחיל הטקס וכל הישראלים מוציאים את המצלמה ומגניבים תמונות, אפילו הסריטו את כל החתונה. האמת, היה מביך. לא יודעת אם זה מכיוון שאני גרה באנגליה כבר הרבה זמן ואם מבקשים משהו כולם מכבדים את הבקשה, או כי ישבתי עם אלו שהיו היחידים שלא כיבדו את זה וכולם הסתכלו עלינו…

הכלה הייתה יפה וזוהרת. הרשם שואל מי מוסר את הכלה, האבא של הכלה קם, אומר שהוא לוקח את ידה של ביתו ושם בידו של החתן. כולם מחייכים במבוכה. כולם, שוב, מחייכים במבוכה כשהוא שואל אם יש מישהו שיודע שהם לא אמורים להתחתן, או אם הזוג יודע על משהו שימנע מהם להתחתן. הטקס קצר ונחמד, הם כתבו את הנדרים אבל הוא הקריא והם חזרו אחריו . החתן בכה לאורך כל הטקס והאחיין הקטן שהתבלבל בצעדים צחק עליו . באיזשהו שלב זה הפך מחמוד למצחיק, אבל אני עדיין מוצאת את זה מקסים שהוא כל כך התרגש מהרעיון שהוא נושא אותה לאישה ויחיה איתה את לנצח. הוא חושב שהיא הבחורה הכי מתוקה, יפה ורגישה שיש בעולם ויש לו את הזכות להיות בעלה ושהיא שלו. מקסים!

נגמר הטקס, והרשם מודיע שאפשר לצלם את הזוג. כולם נעמדים בטור אחד ישר וארוך (הישראלים עמדו בתור אבל לא ישר) . היא יושבת מאחורי השולחן והוא עומד מאחוריה והם מחייכים לכולם. המשפחה הקרובה מגניבה כמה תמונות לבד עם החתן והכלה ומתפזרים לחדר הקבלה. בניגוד לחתונות ישראליות , בו המוטיב המרכזי הוא אוכל ומוזיקה (וגם הכלה) , בחתונות בריטיות המוטיב המרכזי הוא יותר , בהיעד מילה טובה יותר; הוא החתונה. באים לשם השתתפות בחתונה. אין תחושה שצריך לדאוג לאורחים.ולכן, בקבלת הפנים היו כמה כוסות של שמפניה, כמה כוסות של תפוזים וכמה כוסות של בירה. עוברת מלצרית עם חטיפים, מין כוס קטנה של קרטון ובתוכה יש צ'יפס אחד (כן, אחד, זאת לא טעות הקלדה) ומין דג מצופה, אפשרות נוספת זה צנים מרובע קטן כמו חלק מהאצבע עם מה שנראה כמו גבינה צהובה (כבר אמרתי להגיע מוכנים, לא?) והיינו שם כשעה. ארוחת הבוקר תהיה בשלוש בצהריים וכבר ידעתי מה היא הזמינה, לא יהיה הרבה שם בשבילי. ואז יוצאים החוצה להצטלם, כולם עומדים שם שעה והצלם מנחה: הכלה עם השושבינות, החתן עם השושבינים, הכלה והחתן עם השושבינות, הכלה והחתן עם ההורים, רק עם הצד שלו, רק עם הצד שלה, רק החתן והכלה וכן הלאה. בשלב הזה, כיוון שאני לא קרובה לשום צד, קפצתי רגע לאוטו לאכול כריך. אני אלרגית לגלוטן ושומרת כשרות – מאוד קשה לשלב את שני אלו באנגליה. בדיוק בקטע הזה צילמו את כל המוזמנים מישראל וכך התפספסה העדות היחידה שהייתי בחתונה בריטית.

לכל שולחן היה שם של רחוב שהיה משמעותי לבני הזוג, נניח, הרחוב שהוא ראה אותה בפעם הראשונה. לכל אורח היה מקום מסומן בשולחן וקופסה עם שוקולדים .

אחר כך יושבים לאכול. כל הזמן הזה, אם מזמינים לשתות מהבר זה בתשלום מלא של האורח. מנה ראשונה, כל אחד קיבל לחמניה, אני קיבלתי נטול גלוטן והייתה צלחת עם חמאה על השולחן . שאר האורחים קיבלו מרק כתום, אני קיבלתי צלחת קטנה של…. פירות. מנה שניה הייתה או לזניה צמחונית (אסור לי כי יש בזה גלוטן) או עוף בשמנת (כשרות) אז הביאו לי סלט ירקות חתוך גס, בקינוח הייתה עוגת פדג' עם סירופ מייפל ושני כדורי גלידה, אני קיבלתי צלחת פירות (שוב) עם גלידה (דווקא היה טעים, סוף סוף). בשלב הזה, האלכוהול הגיע לראש די מהר כי לא אכלתי מי יודע מה (למרות שהקפדתי לשתות סיידר עם 4 אחוז אלכוהול בלבד)….

20160829_163549

רוקדים על הכיסאות (בעיקר מרשים עם נעלי העקב)

ואז מתחילים קצת ריקודים, אבל ממש לא כמו שאתם מכירים, כולם לוקחים את המפיות ומוסבבים מעל הראש כמו בוקרים, חלק מהאנשים עלו על הכיסאות, חלק מהגברים החזיקו ידיים והתחילו לרוץ במעגל. דוגרי? האווירה הייתה מגניבה ושמחה. ואז מתחילים הנאומים… והם ארוכים… בשלב הזה הלכתי להחליף בגדים כי השמלה הייתה לי קצת לוחצת וכי הייתי ממש רעבה ורציתי לאכול משהו בחדר. החלפתי למשהו קצת יותר קליל (שמלת סטן סגולה בגרסה נופלת כזאת אם אתם חייבים לדעת) והגעתי בשעה 19:30 כפי שההזמנה הורתה…. החתן והכלה בדיוק יצאו להצטלם בחוץ והמסיבה התחילה בשעה איחור.

לא יודעת מה הקטע של התקליטנים פה אבל אין להם את זה. פשוט אין. הם עוברים משיר לשיר עם הפסקות, אם כבר יש את השיר בתוך שיר להחלפה חלקה אין קשר בין השירים והשירים לא מתאימים, לא קצביים, את כבר לא יודעת איך להניע את הגוף ובסוף מתעייפים ומתיישבים. החתן היה נדיב ונתן בר פתוח של עד 400 פאונד (לא קיים ברוב החתונות; בכלל). אחרי שעוברים את הסכום הזה, כל שתייה היא על חשבון האורח. מגישים אוכל בבופה, לחמניות עם המבורגר או ביף וצ'יפס, כמה עגבניות חתוכות וקטשופ… לדעתי, האוכל הפשוט הוא האוכל הכי טעים. היה מעולה.

כמובן שבאמצע הישראלים דחפו לתקליטן אייפד והוא השמיע כמה אייל גולן וליאור נרקיס, האמת? היה שמח! כולם קמו ורקדו, אפילו כמה בריטים, והחתן התלהב שהוא יודע לשיר בעברית קצת: אני מת עליה (ושאל אותי מה זה…).  בשעה 23 הייתי גמורה כבר, חתונה למשך יום שלם זה לא קל. ידעתי שתסתיים עוד שעה… אז הלכתי ופספסתי את חתיכת העוגה (עומדים ביחד ומחזיקים את הסכין ביחד וחותכים את העוגה) וזריקת הזר (נו טוב, אני כבר נשואה) וגם את המגנטים שעשו (חדש באנגליה).

בסוף, עליתי על האוטו בכמעט חצות ונסעתי הביתה. ה GPS התבלבל ולקח לי כמעט 4 שעות (וגם נגמר לי הדלק) אבל ראיתי את התינוקות שלי ישנים וזה היה שווה הכל. התגעגעתי למשפחה שלי ופתאום נראה לי טיפשי ובכלל לא מהנה להיות רחוקה מהם. אפילו קצת הרגשתי שהלכתי לאיבוד כשאף אחד לא קרא לי אימא ולכלכך לי את השמלה היפה ובכה כי הוא עייף ולא יודע את זה…..

היה נחמד ומענין, אבל לדעתי (וזאת החתונה הבריטית השלישית שלי) אין על החתונות הישראליות. הרבה יותר חי שם…

אז, מישהו מתחתן בקיץ הבא?

 


תגיות:, , , , , , , ,



2 תגובות ל - “החתונה הבריטית שלי”

  1. טסה #

    איזה יופי את כותבת….

    6 בספטמבר 2016 ב - 22:14 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      תודה 🙂

      13 באוקטובר 2016 ב - 22:49 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!