עקר בית

יוסי כהן

על יוסי כהן

שמי יוסי כהן ואני בן 47. אני נשוי לשירלי ויחד אנחנו הורים לירדן בת 15, דניאל בן 12 וכלבה בשם צ'יקה, בהכשרתי אני הנדסאי אלקטרוניקה ובתפקידי האחרון בישראל הייתי מנהל ייצור בחברת הייטק. בשנת 2008 עברנו להתגורר בשווייץ בעקבות עבודתה של אשתי. אנחנו מתגוררים בכפר קטן וציורי בקירבת ז'נבה, הילדים לומדים בבית ספר בינלאומי ואני תומך מבית.

הכל החל בצלצול טלפון

הכל החל ביום בהיר אחד לפני כחמש שנים, הייתי בעבודה והטלפון הנייד שלי צלצל. אשתי על הקו,  "תשמע", היא אומרת,  "התקשר אליי head hunter והציע לי להגיש מועמדות לתפקיד בכיר בשוויץ, שכולל, כמובן רילוקיישן". לרגע נעתקה נשמתי ,זה לא היה בתוכניות שלנו…..

קצת רקע על המשפחה שלי באותה התקופה (לפני חמש שנים),  הורים, שני ילדים, הגדולה בת 10 והקטן בן 7 וכלבה מזדקנת. גרנו ברחובות בבית פרטי שתכננו בעצמנו בפרויקט "בנה ביתך", היה לנו חוג חברים רחב ומשפחה חמה מסביב. לפני שנסענו, עבדתי כמנהל ייצור בחברת הייטק  ומאוד נהניתי מהעבודה. אשתי בדיוק סיימה תפקיד בכיר בחברת IT ולקחה לעצמה מספר חודשי חופשה, מה שנקרא "בין עבודות". זו נקודת הפתיחה…

ונחזור במנהרת הזמן לאותה שיחת טלפון. מכיוון שידעתי שתהליך הבחירה לתפקיד הוא ארוך (מספר חודשים עד להחלטה סופית) אמרתי: "לכי על זה מה יכול להיות?", מתוך מחשבה שזה תהליך ארוך ובכלל לא בטוח שתקבל את התפקיד. אם היא תקבל את התפקיד – שווייץ היא לא בדיוק מדינת העולם השלישי, כך שאין לנו מה להפסיד.

אשתי החלה בתהליך והחלטנו לא לספר לאף אחד בסביבתנו עד שלא נדע אם העניין רוקם עור וגידים ומתחיל להיות רציני: "אין צורך להכניס את כולם מסביב לסטרס", אמרתי, "הרי אנחנו מכירים את הסביבה הקרובה והלחוצה שלנו". והנה, לאחר כשלושה חודשים, מצאנו את עצמנו עם הידיעה כי אשתי קיבלה את התפקיד ונכנסנו לסחרור רציני של בירור על בתי ספר לילדים וחיפוש מגורים בשווייץ. נשלחנו על ידי החברה לסוכנות מיוחדת שעזרה לנו במציאת פתרונות בנושאים הללו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERAבשלב הזה כבר היה ברור שאני צריך להתפטר מעבודתי (שמאוד אהבתי ואף דאגתי למחליף ראוי) ושלא ניתן יותר לשמור את העניין בסוד. התחלנו לשתף את  הסביבה הקרובה בידיעה שאנחנו עוזבים את הארץ. סיפרנו לילדים, למשפחה ולחברים. כולם מסביבנו קיבלו את הבשורה בהלם מוחלט. השאלות שנשאלו הגיעו למקומות  רחוקים מאוד, כמו: זהו, אתם יורדים מהארץ? מה אם הילדים ירצו להתחתן עם גויים? לכל השואלים: להזכירכם, הילדים עדיין בעשור הראשון לחייהם. כולם מסביבנו חשבו מה הם יפסידו מזה שאנחנו לא נימצא לידם, אבל הגישה שלנו הייתה קצת שונה.  חשבנו  מה תרוויח המשפחה שלנו מהחיים בשוויץ.  לילדים זה יכול להוסיף המון חשיפה לתרבויות ולשפות שונות, אשתי, כמובן, תהנה מהאתגר מקצועי ואני – אני חשבתי פחות על עצמי ויותר על המשפחה והחלטתי לקחת את האחריות ולהיות לגב תומך בכל המסע הזה.

מה זה אומר להיות הגב(ר) של הרילוקיישן?

זה אומר לדאוג לכל הלוגיסטיקות, לדעת שבשלב ראשון לא אוכל לעבוד, אם בכלל.  לתת תמיכה לילדים שלמדו בבית ספר בין לאומי, עם כל קשיי השפה החדשה וההסתגלות החברתית.  לקחת את הילדים לחוגים ולהכיר להם את הסביבה החדשה. להתמודד עם שפה חדשה – השפה המדוברת באזור בו אנחנו מתגוררים – קרוב לז'נבה, היא צרפתית שלא שגורה בפינו. ובעיקר זה אומר לתת שקט נפשי לאשתי כדי שתוכל להיכנס למסלול העבודה בסביבה חדשה והמאתגרת. ההתמודדות עם כל הנושאים הללו לא הייתה פשוטה  וזו עבודה בפני עצמה.

על הלוגיסטיקות של הימים הראשונים וההתמודדויות המאתגרות בסביבה החדשה  בפוסט הבא.


תגיות:, , , , , , ,



תגובה אחת ל - “הכל החל בצלצול טלפון”

  1. יניב #

    איפה פוסט ההמשך? … 🙂
    מחפשים מידע למעבר לשוויץ- נשמח על כל עזרה , ייעוץ, לינקים משהו?!?!? 🙂

    26 בנובמבר 2013 ב - 17:36 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!