מה שרואים מכאן לא רואים משם.

ימית קלכהיים

על ימית קלכהיים

בת 35 , נשואה + 3 מקסימים. גרים חמש שנים באנגליה ומתכוונים לחזור בקיץ הבא לישראל.

המסע לשם: בדרך חזרה לישראל

לפני ארבע שנים וחצי ארזנו, בעלי ואני, את הילדים ואת החיים שלנו ועברנו לאנגליה. ההחלטה התקבלה אי שם בסביבות אוגוסט 2011 כאשר בעלי קיבל הצעת עבודה. למה עברנו לאנגליה?

רצינו איכות חיים. לא הפריע לנו המצב הכלכלי, עבדנו קשה והמשכורות כיסו לנו את ההוצאות שלנו. בחודשים טובים אפילו חסכנו. לא הפריע לנו המצב הביטחוני, אני מניחה שמי שחי את המציאות היום יומית בישראל וגדל לתוכה רואה את זה כמשהו שבשגרה. שנאתי שקראו לו למילואים, במיוחד בהיריון בחודש תשיעי עם תינוקת בת שנה ועשרה ותשעה חודשים, אבל לדעתי, מכיוון שגדלתי בבית שאבא עושה מילואים, ראיתי את זה, שוב, כמשהו טבעי. אבל הלחץ הזה, הלחץ של הבוקר, לשים את הילדים בגן (הם היו בשני גנים נפרדים, מה שלא הקנה לנו הנחה וגם לא עשה לנו את החיים קלים בפיזור בבוקר), המירוץ המטורף לרכבת, שכמעט תמיד עשו עובדיה שביתות או עיצומים, או שהיא סתם איחרה ואז לרוץ לבית הספר שלימדתי בו. להגיע מתנשפת, להעביר יום שלם ואז לרוץ לקצה השני כדי להוציא את הילדים מהגן (ולהרגיש טוב שהוצאתי אותו חצי שעה מוקדם יותר). בימי שישי, כשבעלי היה בחופש, אני לימדתי. בימי שבת, הייתי מותשת או עסוקה בבדיקת מבחנים, הכנת מערכי שיעור, עידכון המערכת, בניית מבחנים וכן הלאה. גם במעט הפעמים שבעלי לקח חופש מהעבודה היו תמיד טלפונים מהעבודה והיום החופשי שלי תמיד נפל על הישיבה השבועית בערב. ורציתי שקט. רציתי להינות מגידול הילדים שלי. ולא שמישהו ישמור עליהם במשך 7 שעות כל יום. רציתי שיהיה לי זמן להיות איתם וגם סבלנות….  והיה לי מאוד קשה עם התרבות בארץ. האלימות המילולית, הצעקות, תרבות הנהיגה הנוראית בכביש ואז קיבלנו את הצעת העבודה.

ובכן, אתם יודעים מה אומרים? BE CAREFUL WHAT YOU ARE WISHING FOR.

שום דבר לא קרה כפי שתיכננתי וציפיתי. קיבלתי את מה שרציתי, אבל יותר מדי.

יyamit going backש הרבה יתרונות וחסרונות כשמוציאים אותך מאיזור הנוחות שלך. זאת חוויה. לטוב ולרע. במקרה שלי, אני מרגישה שזאת הייתה חוויה שלילית, לא לכל אחד מתאים לגור בחו"ל, לא כל אחד אוהב לאתגר את עצמו מחוץ לאיזור הנוחות שלו. אני מעולם לא הרגשתי באנגליה שייכת או ראיתי בה בית. בכל פעם שהסתיים ביקור בישראל (שהיה רחוק מלהיות אידאלי) הייתי בוכה בזמן ההמראה. לאורך כל השנים עבדתי קשה כדי ליצור לעצמי עתיד טוב יותר: הוצאתי תואר ראשון, הוצאתי תעודת הוראה בעברית ובלשון אפילו התחלתי תואר שני, ובאנגליה כמעט כל דבר נחשב לבטל ומבוטל והייתי צריכה להתחיל לבנות הכל מגיל 30 . רישיון הנהיגה הישראלי שלי שהוצאתי בגיל 17 לא היה תקף אחרי שנה. הייתי צריכה להוציא אחד חדש. לקח לי המון זמן (חמישה טסטים ליתר דיוק), כסף ושיעורים עד שהושג הרישיון המיוחל. תעודת ההוראה שלי לא הייתה שווה כקליפת השום בשום מוסד לימודי. הייתי צריכה למצוא בית ספר שייקח חסות עליי ואחרי שנה לצאת להשלמה. בקיימברידג'שייר, היכן שהתגוררתי, זה היה תלוי בבית ספר. אבל לאור העובדה שלא הצלחתי להתקבל לשום משרת הוראה, זה לא ממש בא לידי ביטוי במבחן המציאות. והאנגלית שלי, הו האנגלית שלי שחשבתי שהיא טובה ונהדרת – באנגליה למדתי שלא רק אוצר המילים שלי עלוב, אלא שהדרך בה אני מבטאת מילים היא לא משהו בלשון המעטה.

תחושת הבדידות פה הייתה נוראית, לא הצלחתי ליצור חברויות עם ישראלים שהגיעו וחוויתי המון אכזבה ממי שהכרתי פה (לא מכולם, חלקם חברים טובים שלי עד היום) הרבה חגים נחגגו לבד, עם הרבה בכי בערב במיטה. כן, לפני שיגיבו אנשים, אני מכירה ישראלים שמצאו חברים (ישראלים אחרים), עבודה בהוראה בלי תעודת הוראה או מצאו פה עבודה בלי בעיה ועברו טסט ראשון… כל אחד והמזל שלו. אני הרגשתי שהמזל שלי נחסם פה.

אבל אין רע בלי טוב

הגעתי למקום הכי נמוך שלי ועליתי בחזרה, גיליתי כמה אני חזקה. למדתי רבות על הזוגיות שלי, על האימהות שלי, על המין האנושי וטבע האדם. רכשתי לי חברות טובות, חלקן, כך אני מאמינה, לחיים ולמדתי חברויות אמיתיות מהן ומצאתי נחמה דווקא בזרים (הונגרים, בולגרים, איטלקים, צרפתיים וכן, גם הבריטים המקומיים) שהקיפו אותי. הילדים שלי למדו אנגלית ברמת שפת אם (בעצם, זאת שפת האם שלהם לצד העברית), נחשפתי לתרבויות, מנהגים וחגים אחרים, נחשפתי למוסדות חינוכיים וצורת חשיבה אחרת. ובעיקר מצאתי שקט. המירוץ אחרי החיים, בהחלט הואט. לא מצאתי עבודה אז נשארתי בבית עם הילדים. היה קשה אבל גם היה מאתגר. היו ימים שהסלון שלי היה נראה כמו גן ילדים עם שלטים על החגים, עונות השנה וימות השבוע. היה כייף להיות נוכחת בכל האירועים של בית הספר (יום ספורט, טיול שנתי, להתנדב בבית ספר, להיות נוכחת בכל קבלת תעודה וכדומה) ולהיות מעורבת בבית ספר (אני ב PTA (ועד הורים) וב GOVERNOR וזכיתי להרחיב את המשפחה וללדת פה ילד שלישי, קסם טהור ובלתי ניתן לתיאור.

ועכשיו, אחרי כל השנים האלו החלטנו לחזור לישראל. החזרה מתכוננת לקיץ הבא, יולי 2017.

נכון, עדיין יהיה את הלחץ כשאנחנו נחזור לארץ אבל לא אשקר, ההחלטה נלקחה ממקום רגשי ולא ממקום שכלי. אני מתגעגעת לבית, לשפה, לתרבות, לדת, למורשת, לחגים, לאווירה, להרגיש כמו דג במים. אני מרגישה שאני מחמיצה אירועים משפחתים חשובים ושכל אלו יחד,  מרכיבים את החיים. ואני מרגישה שעד עכשיו עצרתי את האוויר ואני מתחילה לשחרר אותו החוצה. אני מתחילה לנשום.

אני מאוד לחוצה ומקווה שהכל יהיה בסדר.

אני מאוד אוהבת להיזכר בדברים שקורים כי עם הזמן הם נשכחים. אני מאוד אוהבת לעזור לאחרים ולתמוך ואני מאוד שמחה שמלווים אותי במסע. לכן, החלטתי לנסות לשלב את הכל יחד עם אהבה ישנה שלי – כתיבה.

מקווה שהחזרה לישראל תהיה קלה וחלקה וכמו כן, ההטמעות חזרה בבית.

 


תגיות:, , , , , , , , , , , , , ,



12 תגובות ל - “המסע לשם: בדרך חזרה לישראל”

  1. מיטל #

    מקסים,מרגש,נוגע
    שולחת חיבוק ובעצם לעצמי
    בהצלחה

    28 באוגוסט 2016 ב - 13:46 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      תודה רבה

      2 בספטמבר 2016 ב - 15:52 הגב
  2. שני קורבלניק
    שני #

    כמה מרגש וכן. בטוחה שיהיה מצויין!

    29 באוגוסט 2016 ב - 4:55 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      תודה

      2 בספטמבר 2016 ב - 15:52 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      תודה 🙂

      13 באוקטובר 2016 ב - 22:50 הגב
  3. New York #

    ימית יקירתי,

    פוסט מרגש מאוד! הזדהתי מאוד עם מצבך ובטח שעוד רבים מהקוראים, אין ספק שהטלטלה במעבר לארץ זרה היא משמעותית ביותר בכל מקום בעולם…..אני חווה אותה בארצות הברית כמעט אחד לאחד.
    כאחת שעברה כמה מעברי מדינות, אני יכולה להעיד כי גם החזרה לארץ המוצא גם היא כרוכה בטלטלות, אבל עם הרבה סבלנות ואמונה שלמה שמקומך בישראל הכל יסתדר.

    עצה ממני ואם מתאפשר כמובן, נסי לבנות רשימה של חוויות מקומות לחוות/לבקר באנגליה לפני המעבר, ואז תחזרי לארץ גם הרגשת מיצוי מלאה.

    מאחלת לכולם מעבר קל ונעים.

    1 בספטמבר 2016 ב - 18:10 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      תודה רבה, אכן מדובר בחוויה מטלטלת… אי אפשר להתכונן אליה אבל אף אחד לא מזהיר כמה קשה זה יכול להיות. כשאת קוראת פוסטים של אחרים את חושבת שזה הכי מדהים שאפשר , לא?
      אבל בסדר, ככה לומדים, מטעויות .

      2 בספטמבר 2016 ב - 15:52 הגב
    • ימית קלכהיים
      ימית קלכהיים #

      שכחתי להוסיף, שבדיוק את זה עשיתי, כל הקיץ, כל יום, לקחתי את הילדים לכל מיני מקומות באנגליה, טירות, חופי ים, אחוזות, אני מותשת. כל יום היינו במקום אחר. אבל באמת שככה אנחנו רואים הרבה יותר.
      ואכן, אני מנסה למצות כי פתאום יש תאריך תפוגה

      2 בספטמבר 2016 ב - 15:54 הגב
      • New York #

        אכן כך, רילוקיישן סובל מהילה זוהרת במיוחד ורק החווים על בשרם יכולים לספר כיצד מרגיש באמת. החיים בכלל נראים ורודים ומהנים דרך הרשתות החברתיות , בדרך המקובלת לשתף בחוויות בימינו שהחיים שם נראים איזה פארק שעשועים אחד גדול) שלעולם לא נגמר וכולם יודעים שהחיים הם גם וגם….

        שמחה לשמוע שניצלת את הקיץ ואת מסמנת וי על כל דבר או מקום שרצית לבקר או לחוות. כמו שאמרתי גם החזרה למוכר והידוע מטלטלת ואני מאחלת לכם מכל ליבי נחיתה רכה ונעימה בישראל.
        בהצלחה.

        6 בספטמבר 2016 ב - 19:00 הגב
        • ימית קלכהיים
          ימית קלכהיים #

          תודה רבה. אכן, מה שרואים מפה לא רואים משם.

          13 באוקטובר 2016 ב - 22:50 הגב
          • שרון #

            בתור אמא ששוקלת לעבור את החוויה הזו, האם היית שוקלת מדינה אחרת כמו בארהב לדוגמא שם האנגלית קלה יותר? האם השפה שמה לך רגל?
            אנחנו מתלבטים בין אנגליה לארהב והשפה זה שיקול
            מצד שני באנגליה יש לי משפחה אז התלבטות קשה..
            תודה על השיתוף!

            17 באוקטובר 2016 ב - 12:02
  4. ימית קלכהיים
    ימית קלכהיים #

    היי שרון,
    אתחיל מזה שכמובן, זה משתנה ממשפחה למשפחה ומאישה לאישה.
    אני אישית חושבת שאם כבר רילוקשיין -אז רק בשפה האנגלית.
    הילדים מסתגלים מהר אבל אם צריך עזרה בשיעורי בית או אפילו לדבר עם המורה אז הרבה יותר קל באנגלית ופחות מתסכל.
    ארהב- אנגליה
    אנגליה היא רק 5 שעות טיסה וזול יותר לטוס ממנה לישראל. אם את מוכנה עם קונקשיין אפילו עוד יותר זול. גם אפשר לטייל בכל אירופה ברכב, להינות מרכבות זולות וטיסות זולות מאוד לנופשים ביעדים קרובים.
    אם יש משפחה, אז על אחת כמה וכמה…
    גם ההורים בטח לא צעירים או בטח לא נהיים צעירים, טיסה לאנגליה יותר קל להכיל כלכלית ונפשית מטיסה לישראל. אפשר גם גיחות יותר תוכפות ושהות קצרה יותר
    אני חושבת שהחוויה שלי יכלה להיות אחרת אם הייתי חיה על יד קהילה יהודית כי לי זה מאוד חשוב ומהותי.
    אנגליה יקרה אבל לא מאוד נורא, תלוי כמה אתם תרוויחו ביחד או אחד מכם.
    המבטא הבריטי לא כזה קשה להבנה וקל להדביק את הפער באוצר המילים הבריטי -אמריקאי, הם הרבה יותר סבלנים וסובלניים לזרים ושמחים לעזור אם את רק תבקשי (לא ידחפו את האף אלא אם כן את ממש נראית במצוקה נוראית) – אישית, ללא הגורמים שהפריעו לי (לא מצאתי עבודה, הילדים בבית ספר לא יהודי, קושי להשיג דברי מאכל ישראלים ושאיבדתי אנשים) סביר להניח שהכל היה נראה אחרת.
    מקווה שעזרתי

    17 באוקטובר 2016 ב - 19:59 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!