הבלוג של הילה מ.

הילה מ.

על הילה מ.

גרה ב"איל דה פרנס", צרפת, רילוקיישן, מטיילת המון, נחשפת למנהגים אחרים ותרבות אחרת. מתלבטת תמיד בין חיי השגרה לחיי תיירת. פוקחת תמיד עיניים ושמה לב לאנשים, החיים בשוליים: לזר, לאחר, לשונה. עובדת סוציאלית.

הסנטר פארק: חופשה משפחתית או סיוט משפחתי

בהתחלה התנגדתי; המחשבה לצאת לחופשה במקום סגור, גם אם שמורת טבע, לא מצאה חן בעיני. אולי בעיני חלק מהאנשים, רעיון החופשה זה לשהות בבריכה בכל יום וכל היום. אני, מעדיפה טיול מאשר חופשה. כלומר: לחקור ולחוות מקומות חדשים. אבל, הילדים לחצו והחצי השני מצא דיל טוב של הרגע האחרון.

אז יצאנו לדרך.

התארגנות לחופשה: מבירור קצר שערכנו, הדבר היחיד שהמקום מספק זה מצעים למיטות. אז התחלתי לארוז: מגבות לאחרי המקלחת, מגבות בריכה, מגבת ידיים ומגבת לרצפה. כלי רחצה (הכל) בגדים לכולנו + בגדי ים ושאר אביזרי בריכה. חבילת ניירות סופגים וחבילת נייר טואלט (מזל שאין צורך בחיתולים…), אוכל ושתיה לארבעה ימים. כלי ניקוי כלים (למדיח וסבון כלים). סלולרים ושאר מכשירי טכנולוגיה על כל המטענים וכמובן, שלא נשכח, אוכל לכלב, קערת שתיה ואוכל לכלב, פנקס חיסונים של הכלב. יותר מדי דברים. לא נראה לי שנשאר מקום באוטו.

20131031_161847

עמק הלואר – בדרך לחופשה…

יצאנו לדרך. לא כל כך רחוק, שעתיים מפריז, לכיוון עמק הלואר. כשמסתמכים על אמצעי הניווט הקיימים (לא מפות דרכים), אז די מתברברים בדרך. מיותר לציין שהגענו לפאתי יער. אחרי שבכל פעם מכשיר הניווט הפנה אותנו לשביל עלום ולא עביר לאוטו ביער, החלטנו לסגור את המכשיר ולסמוך על החושים האנושיים (ועל השלטים שבדרך).

הגענו לשמורת הטבע. הכניסה לריזורט עמוסה לעייפה במכוניות. מישהו מכוון אותנו להחנות את הרכב בחנייה המרכזית. יוצאים מהרכב לקחת את המפתחות לבקתה. נכנסים אחרי שיירת מכוניות לחפש את מקום המגורים לארבעת הימים הקרובים. מחפשים את אזור 5. זה רחוק. בדרך אנחנו משתדלים לא להתנגש בזוג הורים וילד שרוכבים על אפניים, באיש שבדיוק חצה את הכביש, כמונו הגיע היום והעביר את המזוודות. נתקלנו (כמעט) בסנאי שהחליט לעבור את הכביש בדיוק לפני שאנחנו עוברים שם. אנחנו עוברים את האגם (איזה באסה שאין חוף רחצה, יש רק סירות פדלים ומסלול סובב אגם, איך לא ידענו קודם)  ואת מתחם הבריכה (כניראה שנצטרך ללכת עשרים דקות מהבקתה לשם ובחזרה). הנה האזור הסגור שבו משחררים את הכלבים.

מתארגנים בבקתה המרווחת. הילדים רוצים בריכה. אז יוצאים… עוברים ליד מגרשי הטניס, אב ובת משחקים נגד האם ובנה. חוות החיות סגורה כבר. שאלה: למה יש שם גדר חשמלית? הסוסים באורווה, חבל שאפשר לרכב עליהם רק מגיל 12, לעומת זאת, איזה מזל – שעה של רכיבה עולה לא מעט. הקרקס משמאל… לרשום לעצמי לברר כמה עולה שיעור. מעלינו עוברים אנשים במסלול שבין העצים (אומגה, סולם חבלים ועוד). מדי כמה דקות צפירות מרוכבי האופניים שבדרך, ילדים ומבוגרים, עם או בלי עגלה " פנו דרך".

נכנסים למרכז הפעילות. יש שם כל כך הרבה אנשים, אבל לא צפוף. כדי להגיע למתחם של פארק המים צריך לעבור את כל החנויות והמסעדות – ויש הרבה. יש הרגשה שרוצים להרוויח עליך הרבה כסף עם כל הגירויים האלה. היינו חזקים וקנינו רק מה שצריך. כלומר, כפכפי בריכה ומשקפי צלילה.

הבריכה: אסור להכנס למתחם הבריכה עם בגדים ובטח שלא נעליים, אפשר רק עם בגד הים ומקסימום מגבת. אז נכנסים לתא ההחלפה מצד אחד ומהצד השני  מפקידים הכל בלוקר. יש המון ומספיק לכולם. ישר למגלשות, לאבובים, בריכת הגלים ו"לריווייר" (שזה בעצם חיקוי של נהר עם זרם ומפלים קטנים, אבל בשבילי זה היה כמו מסלול הכושר האולטימטיבי). לילדים שאינם יודעים לשחות יש במתחם מצופים להשאלה בחינם. במקום יש גם מתחם לקטנטנים ולפעוטות, ג'קוזי, בריכה חיצונית ופנימית, כסאות נוח חדר שיזוף.

כל בוקר: השעה שבע בבוקר. רק אני ערה, כולם ישנים. צריך לצאת עם הכלב לטיול היומי. ששששששש….. מטיילת עם הכלב. עוברת בחורה שרצה את ריצת הבוקר שלה, כולל הבגדים המתאימים. עובר בחור על האופניים עם בגט טרי לארוחת הבוקר ועוד אחד שיצא לטיול הבוקר עם הכלב שלו. קלישאות. זהו. גם אני רוצה כבר קפה.

 

 

 

 

 


תגיות:, , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!