מחשבת מסלול מחדש

שני קורבלניק

על שני קורבלניק

אהלן! שמי שני קורבלניק, זוגית של נפתלי ואמא ל"שלושה מתחת לשבע" (כמעט 7, כמעט 5 ובול 2). מנסה כל יום מחדש: להיות בת אדם טובה, להיות אמא נהדרת, בת זוג מכילה, לתחזק את הקריירה (או לפחות את העבודה...), והעיקר - לא ליפול לכל רגשי האשמה המלווים את כל הג'אז המפואר הזה. מאוהבת בניו יורק ומתגעגעת לים התיכון.

ה-חגים

פורים זהו חג מבורך; לא רק בגלל היין, החגיגות, התחפושות וטונות המתוקים (גם הילדים וגם אוזני המן), אלא בגלל שזה גם החג הזה שתמיד מסמן ב"יהודית" את סיום השלג והקור הניו יורקי. באזור פורים מזיזים את השעון לשעון קיץ, השמש יוצאת באמת (לומדים פה את המושג "שמש שקרנית" כשהיא רק עושה כאילו), ושוקעת הרבה יותר מאוחר. התושבים יוצאים מהבית אחרי שהיו סגורים בין ארבע קירות לשלושה חודשי תרדמת חורף.

CP in he sun 11אפשר ממש לראות איך הצוואר מתארך ברגע שאנשים מרגישים את הקרניים המלטפות, כאילו בשביל להגיע עם הראש עד השמש עצמה. העיניים נעצמות וכמו בפוטוסינתזה – הגוף כולו מכיל את הרגעים הללו, הרגעים בהם את סולחת לניו יורק על כל האתגרים; על הטירוף, על הקושי ועל החורף הקר והמנוכר (ולחשוב שיש אנשים שלא יודעים שאפשר גם חורף אחר…).

אבל פורים זה גם תמיד הסימן הסודי, יריית הפתיחה לקראת "איפה-עושים-את-פסח-השנה". בכלל, לפחות פעמיים בשנה מרחף מעל הראש עניין "החגים" (פלוס חג ההודיה שאימצנו לחיקנו לאורך השנים פה). "החגים" תמיד מעמתים אצלי בבטן את הסדר והתכנון האמריקאי שכבר התרגלתי אליהם, עם הספונטיות הישראלית שאני כל כך אוהבת (סוציולוגים יאמרו 'תכונות מולדות מול תכונות נרכשות'). בכלל, תמיד תקופת החגים פה הופכת אותנו, "הגולים", ליותר רגישים ונרגשים. החשש שמא כולם כבר תפוסים, והצורך הברור שהילדים יחוו את אוירת חג, כופים עליך סחרור במרוץ לסגירת ארוחת החג חודשים מראש, ולו בכדי שלא תהיי מוטרדת מהעניין. שרק יהיה נחמד לילדים, שלא יתחיל מאוחר, שלא יהיה ארוך, ושיהיה טעים.

CP in he sun 12

מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע?

השנה, בכדי להפוך את הדרמה לסוחטת דמעות במיוחד, מר בחור חוזר מכנס בצהריים של ערב החג עצמו. זאת אומרת שלא רק שיש מצב שכולם כבר סגרו את הפינה בפברואר, אלא אם מאיזו סיבה מר בחור מפספס את הטיסה חזרה מהכנס, אני נשארת מסביב לשולחן לבד עם שלושה ילדים. הכי הקיץ של אביה.

CP in he sun 6

אני רוצה לחדד: הכוחות הנפשיים מתעצמים לא בצירים, נשבעת. זאת אומרת, צירים כואבים בצורה בלתי רגילה (טיפה יותר מכאבי ראש אצל גברים!), אבל ברור שבאישזהו שלב הלידה תגמר ועוברים לשלב הבא. לעומת זאת, כנסים אקדמיים של בן/ בת הזוג נשארים לנצח! זה קצת כמו לחיות בשלישיה. לאורך כל שבע השנים מאז שהגענו ניסיתי בכל מאודי לקראת ובמהלך הכנסים לפרגן ולהבין כבת זוג, להיות סבלנית וסבלנית כאם השנה, ובמקביל לעמוד בכל היעדים שהצבתי בעבודה. תמיד נדמה לי שאחרות מצליחות לעשות את זה בצורה הרבה יותר מעוררת השתאות.

אני מבינה לגמרי את הצורך והעניין בכנסים הללו, שהרי זה חלק מהעבודה שלו, ואני לגמרי רוצה להיות מאלו שעונות לבן/בת הזוג "איזה יופי, עוד כנס!", אבל אצלנו איכשהו הכנסים תמיד מלווים בסייד קיק של דרמה. זה אף פעם לא סתם כנס. פעם אחת זה כנס בשוויץ/ אני לבד עם הילדים שבוע/ מארגנת את כולנו לנסיעה לארץ/ טסה איתם לבד/ פוגשת אותו שם לחתונה של אחיו. פעם נוספת זה הפוך- קודם נוחתים מהארץ/ משאיר אותי עם 5 מזוודות סגורות/ ג'ט לג/ שני ילדים עייפים ועצבניים/ ונוסע יום אחר כך לכנס של שבוע. פעם אחרת זה יוצא סתם בסוף הריון שלישי ובשיא הלחץ בעבודה שלי. אחר יוצא בדיוק על החופשת החורף, שזה בעצם שבוע חופש בבתי הספר באמצע פברואר עם שלג וקור של מינוס 17, שאת בעצם לא יכולה לעשות איתם כלום כי כל כך קר שם בחוץ/ אז את בבית פלוס שלושה, וכולם בוהים בקירות- מחכים למשהו שיקרה (ותודה לאבא שלי שהגיע לסייע!), ויש גם את הכנס הקרוב שיגמר בערב החג, כי ההיסטריה שממילא יש בערב כזה לא מרגשת מספיק לעלילה…

CP in he sun 10

אבל בינתיים השמש יוצאת לה והיום מתארך, ואפשר כבר אפילו להתחרדן ממנה קצת בסנטרל פארק בשעות הצהריים. וגם נראה לי שתוך כדי הכתיבה סגרתי את עניין ערב החג. כך שלאט-לאט הכל מסתדר במקום, צריך רק לפרוס ידיים ולהכיל.

לחג חרות מעולה!

שני


תגיות:, , , , , , , , , , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “ה-חגים”

  1. מקסים אמיתי ונוגע בנימים #

    כמי שחוותה את זה בעברי,כל מילה מחברת אותי לעברי הכה-דומה

    30 במרץ 2016 ב - 0:07 הגב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      את בורחת מהדנ"א והוא רודף אותך לצד השני של העולם 😉

      30 במרץ 2016 ב - 3:33 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!