מחשבת מסלול מחדש

שני קורבלניק

על שני קורבלניק

אהלן! שמי שני קורבלניק, זוגית של נפתלי ואמא ל"שלושה מתחת לשבע" (כמעט 7, כמעט 5 ובול 2). מנסה כל יום מחדש: להיות בת אדם טובה, להיות אמא נהדרת, בת זוג מכילה, לתחזק את הקריירה (או לפחות את העבודה...), והעיקר - לא ליפול לכל רגשי האשמה המלווים את כל הג'אז המפואר הזה. מאוהבת בניו יורק ומתגעגעת לים התיכון.

וירג'יניה וולף, מודל (כמעט) סתיו 2017

זהו, בשני האחרון זה הפך רשמי – חזרתי להיות אחראית ללו"ז שלי, לראש שלי, ולחיי העצמאים באופן כללי: גם האמצעית סיימה עם כל ימי ההסתגלות וההתרגלות (שבוע אחרי השאר) והחלה את שנת הלימודים שלה.

באיזשהו שלב במהלך הקיץ ליבי ממש יצא אליה, היא סיימה את שנת הלימודים הקודמת שבועיים לפני אחיה ואחותה, אחרי שבועיים בקייטנה הודיעה לי שזה לא מעניין אותה ולכן תצטרף לענייני שלי, וכאמור החלה את השנה הנוכחית שבוע אחריהם. יש מצב שמזמן נשבר לה מאיתנו והיא מיצתה אותנו עד תום. אבל שנייה לפני שהיא פצחה בסשן "האפרוח(ית) שהלך(ה) לחפש אמא אחרת (וגם אבא)", מיס ג'ני פתחה את דלת כיתתה והילדה רצה פנימה. אנחנו אוהבים את מיס ג'ני!

בשלושת השבועות האחרונים של הקיץ כ-ו-ל-ם היו בבית: הגננות יצאו לחופש, הקייטנות נגמרו ואנחנו התכוננו מבעוד מועד: שינסנו מותניים, ישרנו הגב, עשינו מחקר והסתדרנו על מכונית 'פול סייז'. כן, למדנו שזה פול סייז בדרך הקשה: כשניסו בעבר לעבוד עלינו עם מכוניות קטנות יותר, גילינו שפיזית אי אפשר גם להכניס שלושה כיסאות ילדים למושב האחורי וגם לסגור את הדלת. אז היום אנחנו מזהים פול סייז ממרחקים…

פתחנו מפות (התכוונתי וויז) ויצאנו לדרך, כי מה יותר כיף משלושה ילדים ושני הורים מטפסים על הקירות בבית? נכון! שלושה ילדים ושני הורים סגורים במכונית פול סייז לנסיעה "בקטנה" של שבע שעות. לא מזמן גילינו שהקטנה כנראה מקיאה בנסיעות, אבל לא ממש זכרנו מזה וגם מה "מקיאה" עכשיו, מה?! היא ילדה שלישית, היא לא אמורה לעשות דברים כאלו ואנחנו בוודאות לא יודעים איך להתמודד עם זה. אז בשלושת שבועות האחרונים למדנו. בכל נסיעה הוספנו שורה חדשה למידעון בראש: להביא לימון, להכין סט בגדים להחלפה, ועוד סט בגדים, ובלי דברי חלב לפני נסיעות או משקאות שהם לא מים באופן כללי וקרקרים יבשים (הלא טעימים, אלו בלי שום תוספת), וגם אוסרים על האחרים לאכול באוטו, ומצמידים לילדה את הצמידים ההודים ללחיצה ההומופטית על מפרק כף היד ומספרים לה שזה סופר פוואר של סופר גירל (או שקר כלשהו…), ומשאירים קצת חלון פתוח בשביל האויר (שעושה רעש של ממטרות בנסיעות על כביש מהיר), ועוצרים כל שעה חצי לשתות קפה (ההורים, לא הילדה. היא רק צריכה אויר טוב). בכל זאת, נסיעה של ארבע שעות יכולה לקחת כפול..320px-Family_trip,_Edmonton-Vancouver,_July,_1956

היה ממש כיף ומגבש, באמת! משלושת השבועות האחרונים ברחבי היבשת יצאו לנו מלא תמונות מיתוג לעיר מודיעין, או כל מדינת ניו גרז'י (נו, התמונות האלו של ההורים המושלמים והילדים המושלמים שאת יכולה לנחש איך הבית נראה מבפנים, איזה אוטו יש להם ואיך קוראים לכלב), אבל אחרי שממסגרים את התמונות על המדף מבינים שהאמריקאים האלה יודעים מה הם עושים: יש סיבה למה הם מתחילים את הלימודים הציבוריים במהלך השבוע שלאחר הלייבור דיי (משחק מילים שכזה- כי זה "לייבור דיי"!).

בשנייה שהשנה התחילה יכולתי להתפנות למליון דברים אחרים, אבל הדבר שהכי דיגדג לי (עוד מפברואר בערך) היה לעשות לעצמי פינה שתהיה רק שלי בחדר שלנו, בו שולטים הצבעים אדום שחור, ולבן. לפני שנים קניתי שולחן אדום עם רגליים שחורות ומעולם לא היה לי מקום להעמיד אותו בדירות הקטנות של מנהטן. לא אמרתי נואש והוא הלך איתי לכל דירה בה התיישבתי, ובכל דירה איפסנתי אותו מפורק לחלקים בארונות. הפעם, במלאכת מחשבת, הוספתי כל כמה ימים לאורך הקיץ משהו אחר למה שיתקרא "הפינה שלי": מדפים, כיסא, ניקיתי את השולחן מכל הדברים הלא חשובים, פיניתי מקום, שמתי מנורה קטנה. download

כשתלינו על הקיר את חמשת תמונות הקנבס של פריז בצבעי שחור, אדום ולבן (שקניתי בברלינגטון ברחוב 125 וסחבתי ברגל בחזרה הביתה+ ילדים+עגלה), נכנסתי לחדר ודמעתי מול הקיר, אמיתי! (כמו שבכו מול הקיר בימי בית ראשון ושני יחדיו). נכנסתי ויצאתי הלון וחזור, הרגשתי שהגעתי למקום שלי, שהוא רק שלי, לדברים שלי, ולפתקים שלי, מקום נקי מגרביים של ילדים וחף מחתיכות לגו קטנות ומעצבנות שאפשר לדרוך עליהן. וידעתי, ידעתי שהצלחתי ליצור לעצמי וירג'יניה וולף משלי, מודל מנהטן 2017. רגעים קטנים של עצמאות גדולה.

העיר סיילם (עם סיפורי המכשפות) יפה, הכבישים בארה"ב רחבים ומעוררי השראה, וואלמרט תמיד מרגשת לאלו המגיעים מהעיר, אבל עזבו אתכם/ן מזוטות… מה שבאמת למדתי בקיץ הזה הוא שכל אחת צריכה (וזכאית ל!) חדר משלה, ואם לא חדר אז לפחות שולחן, פינה, מדף, בו תוכל להרגיש פורצת גבולות ולוחמת חופש. כמובן עם סוף הרבה יותר מוצלח מזה של המקור.

בברכת שלא יתבטל לכם אף אפטר סקול עד יוני!


תגיות:, , , , , , , ,



2 תגובות ל - “וירג'יניה וולף, מודל (כמעט) סתיו 2017”

  1. דתיה #

    טור נפלא! מצחיק, נבון ומרגש… אם הצלחת להרים כזה בלוג מדוייק ומשעשע בלי חדר משלך, הרי שעכשיו השמיים הם הגבול…

    17 בספטמבר 2017 ב - 22:53 להגיב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      תודה רבה דתיה היקרה! השמיים הם בהחלט רק ההתחלה!

      18 בספטמבר 2017 ב - 3:28 להגיב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!