רוני כבר באירלנד

רוני

על רוני

לפני חודשים ספורים עברתי עם משפחתי לאירלנד. על השינויים, השוק התרבותי, הבלבול והתקווה תוכלו לקרוא כאן. מקווה שיעזור... ואם לא, שתו קצת בירה, פה זה אירלנד!

זהות כפולה

פוסט זה נולד כתגובה לפוסט יפהפה ונוגע ללב שקראתי כאן שכתב אריאל- "לא שייך".

פוסט שעורר אצלי תחושת הזדהות והשראה לכתוב את הפוסט הבא.

זהות כפולה: פסיכולוגים כבר מזמן מצאו לכך הגדרה: פיצול אישיות. כאשר אדם מקיים בו זמנית מספר זהויות נפרדות.  

אבל כשמדובר ברילוקיישן, הרי שלא בהפרעה נפשית עסקינן, רק בתחושת שייכות כפולה.

אני שייכת גם לכאן וגם לשם. גם לישראל וגם לאירלנד.

אני שייכת לכאן, לאירלנד, כאן זה החלל הריק שמאפשר לי לשמוע את עצמי בלי הפרעות חיצוניות- הרחק מהמדינה בה  האימרה "חיה ותן לחיות" היא לא יותר מאשר מילים בסטיקר על הרכב שמתעקש להיצמד אליי מאחור.

כאן באירלנד המרחב האישי הוא קדוש והחיים הם כמו מציאות בסרט בהילוך איטי. חיים בסביבה רגועה ושלווה, כשהבעיה המטרידה ביותר שכולם עסוקים בה היא מזג האוויר.

הכל מסודר, הכל מתוכנן בסדר מופתי. אין הפתעות. לכל דבר הזמן והמקום.

כמו שנאמר בקוהלת:

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא…

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד…

עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ…

עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

אבל אני גם שייכת לשם. אני שייכת למדינת הכאוס והאלתור, מדינה שהחיים בה משולים לנסיעה במכונית קטנטונת במהירות מופרזת, במעלה הר על סף תהום. בתא המטען פצצה מתקתקת בשם הר הבית. משאיות גדולות נוסעות ממולה, מאיימות לסטות מהנתיב. הנוסעים מתחלפים ביניהם בנהיגה, חלקם עסוקים בצילום סלפי בעת נהיגה וחלקם שיכורים מכוח. הנוסעים רבים ביניהם ומפריעים לנהג והבלמים כבר מזמן לא עובדים. כנגד כל הסיכויים, כאילו בדרך נס, היא עדיין שורדת וניצלת מאסון.

serpentines-931717_1920

אז לאן אני שייכת? קצת לפה וקצת לשם – זהות כפולה.  

רק ש…בישראל אני מרגישה אירופאית ובאירלנד אני מרגישה ישראלית.

אולי התשובה טמונה בתזמון ולא במיקום:

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

עת לעקור את עצמי מהארץ המאבדת משפיותה ועת לחזור לשורשים עם פרספקטיבה אחרת.

עת לחיות במדינה שלי ולתפוס אותה כברורה מאליה ועת להיות הרחק ממנה, לתהות על קנקנה ולנסות להבין את המושג הבלתי נתפס "מדינה" ומשמעותה עבורי.

עת לחיות בארץ ולתקשר עם הסביבה כמו בקרב מוחות, לתכנן את המהלכים, כדי שאף אחד לא ידפוק אותי ושלא אצא פראיירית ועת להיות באירלנד ולגלות שאפשר להוריד את השריון כי אף אחד לא מחפש אותי.

עת לגלות כי חלק מהאירים רוצים לעזור לי באמת ובתמים ועת לפגוש ישראלים באירלנד שיפרשו את העזרה שלהם כ"צביעות" לפי הקוד התרבותי שלנו.  

עת לחיות בארץ בה המילה "סליחה" מתפרשת כחולשה ועת לחיות באירלנד בה "סליחה" היא המילה השגורה ביותר בפי כולם.  

עת להיות הרחק מהמדינה – בגדר חשודה כ"יורדת", עד אשר יוכח אחרת ועת לתהות על כך שאם זה צעד כל כך "רע", למה זה מרגיש לי כל כך טוב?  

עת להיות ללא שייכות, בארץ זרה להשתחרר מתווית הלאום שלי כמו סוכן סמוי ועת לקחת אחריות ולהסביר על המדינה למי שמתעניין.

עת להיאנח לרווחה כי ברחתי מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ועת לגלות שבאירלנד הסכסוך חוזר אלייך כהד רק מהכיוון ההפוך בדמות דגל פלסטין וקריאה לחרם על ישראל… תזכורת מטלטלת לכך שאני לא באמת שייכת לכאן- לאי הירוק והשליו. אני שייכת לשם.

 


תגיות:, , , , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “זהות כפולה”

  1. לירן פוגל
    לירן #

    פוסט מעולה רוני.
    לי אישית לקח הרבה זמן להבין שמדובר בזהות כפולה ומה זה אומר עבורי בעצם. והנה את, מנתחת ומעכלת די מהר…קצת מקנאה בדיעבד:)

    "עת לעקור את עצמי מהארץ המאבדת משפיותה ועת לחזור לשורשים עם פרספקטיבה אחרת"- מזדהה עד מאוד.

    חג שמח!

    30 במאי 2017 ב - 17:59 להגיב
    • רוני #

      היי לירן,
      תודה על התגובה. האמת שמהלך כתיבת הפוסט הזה עזר לי לעשות סדר בבלאגן שהיה לי בראש…

      31 במאי 2017 ב - 18:44 להגיב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!