שדרות רוטשילד פינת השדרה החמישית

לירן פוגל

על לירן פוגל

הגעתי לניו יורק בעקבות לימודי בן זוגי. תוך כדי חווה את אתגרי הרילו על עצמי מחוץ למסגרת. טועמת, חווה, מטיילת, עושה חברים חדשים ומתנסה על עצמי בכל המסביב. ובקרוב גם ממשיכה לימודים. מה שנקרא מחשבת מסלול מחדש. כותבת גם את הבלוג Legal Alien In New York

זהות, סלנג, ישראליות ומה שביניהם

לאחרונה, נתקלתי בסדרה ישראלית מעולה שנקראת "האחיות המוצלחות שלי". לא אאריך במילים אודותיה (הקישור יגיע בסוף), אך צפייה בפרק הראשון נסכה בי השראה ותהייה לגבי מקומנו בעולם הרילוקיישן החדש/ישן.

בגדול, הפרק הראשון מספר על שלוש אחיות, שהוריהן נסעו לשנה לחופשה על יאכטה, והן נשארות להתמודד עם המציאות הכואבת. אחת בצבא, אחת בדירה בתל אביב, והשלישית מחפשת את עצמה בעולם החדש של מציאת עבודה/דירה/אהבה ושאר ירקות. עזבו  שזו באמת אחת הסדרות הישראליות המצחיקות. ולא, אין באמת הרבה כאלו. צפייה בסדרה גרמה לי לתהות על הזהות הישראלית שלנו בעולם החדש הזה. אנחנו צורכים אנגלית-אנגלית-אנגלית. נטפליקס, סרטים בקולנוע, עבודה, הזמנות אוכל, מוסיקה, טיולים. אני תוהה אם בתוך כל האמריקה הזה, הזהות הישנה שלנו התפוגגה או מתפוגגת מעט.

זאת אומרת, כמובן שהאופי הישראלי שלנו עומד בעינו, חברים ישראלים סובבים אותנו, איתם אנחנו מתקשרים בעברית. אני מדברת בעברית עם בן זוגי היקר. ועדיין, לפעמים, זה מרגיש שאנחנו קצת פחות ישראלים פה. פחות אגרסיביים, מתונים יותר, סבלניים הרבה יותר, כי בכל זאת, חייבים לכבד את חוקי המקום. וגם, חייבים לשרוד בג'ונגל החדש.

והסלנג. הסלנג שהיה כה שגור בפי, נראה כי (ואולי זה סתם מרגיש כך) שהשימוש שלו קטן עם הזמן. וחוץ מזה שלעיתים זה כל כך חסר לי (וגם כי אין לזה מקבילה אמריקנית) להגיד:

  • הם מה זה עפים על עצמם
  • חי בסרט
  • אכלו את הראש
  • הכי.. בתחילת כל משפט שלישי: "הכי יפה", "הכי יצור", "הכי כיף",
  • זוועה/סיוט/מוות
  • אווירה מחשמלת/קטלנית
  • פח. אווירה פח. מקום פח. עיר פח.

ועוד הרבה שבטח פרחו לי מהראש, ושנייה אחרי שהפוסט הזה יפורסם כבר אזכר בהם 🙁


בעצם, יכול להיות שאנחנו, אלו שעברו לעולם החדש, יצרנו  סוג של הייבריד. לא פעם אמרתי לר': "תגיד, זה לא מרגיש לך שיש לך אופי מסוים פה ואופי אחר בישראל?". אני מרגישה שאני מקרינה דברים אחרים שם, הדיבור שלי שונה, אינטונציה שונה.

אבל כשחושבים על זה, כל מהגר, וכל "זר" הם אחרים כאן ושם. הגרמני ישמע שונה בגרמנית ובאנגלית, גם הצ'יליאני, ההודי, הסיני, האיטלקי, ובעצם כולם. לפעמים נחשוב על משפט בראש בעברית, אבל כשנבטא את אותו באנגלית הוא ישמע שונה לגמרי.

זהו פוסט תהייה על החיים עצמם, השינויים שמתרחשים תוך כדי ועל עצמנו בעולם הגדול.

ותעשו טובה לעצמכם, פשוט תצפו! גם בגלל הגעגוע וגם בגלל שלפעמים בישראליות יש חלק יפה וכן ואגרסיבי לפנים. ואני לא באמת חושבת שאנחנו יכולים להתנתק ממנו.

עד הפעם הבאה,

לירן

 

 


תגיות:, , , , , , , ,



2 תגובות ל - “זהות, סלנג, ישראליות ומה שביניהם”

  1. לילי #

    הצחקת אותי במובן החיובי, בהחלט צודקת
    פגשתי השבוע חבורת ישראלים גדולה, חברים, אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם, הסלנג או הסלנג… שכחתי!!
    ועכשיו אראה את הפרק הראשון!

    14 באפריל 2016 ב - 18:18 הגב
    • לירן פוגל
      לירן זאבי פוגל #

      תודה. ותודה שקראת!
      אני בניו יורק ומרגישה כך, מעניין איך הייתי מרגישה אם היינו במקום הרבה יותר מרוחק..:)

      15 באפריל 2016 ב - 4:10 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!