רחוקיישן

ענבר אושפיז

על ענבר אושפיז

כששואלים אותי מאיפה את, התשובה מאד מבלבלת... ומי בכלל רוצה לשמוע תשובות ארוכות. שואלים אותך "מה שלומך?" תעני פשוט "בסדר" גם אם לפני שנייה נפל לך פסנתר מקומה שלישית על הראש. למי יש כוח לשמוע ש.... אני מחיפה (שם נולדתי וגדלתי), מירושלים (שם חייתי ולמדתי במשך 6 שנים), מטוקיו (שם חייתי 5 שנים ובה נולדו ילדי), ממודיעין (שם נמצא ביתי בישראל), מוושינגטון (שם חיינו ארבע שנים) חזרנו לארץ לכמה שנים ושוב נסענו.... אז עכשיו....אני בניו דלהי. אז איפה הבית? רובו ככולו כנראה אצלי בתיק. חוץ מהטלפון הנייד שאני שוב לא זוכרת איפה שמתי אותו. מישהו מוכן לצלצל אליי?

חמישה דברים שאני מתגעגעת אליהם מרחוק ואחד שלא

בניגוד למקומות אחרים שחייתי בהם, אני מוצאת כמה קווי דמיון משורטטים בטוש עבה בינינו הישראלים לבין ההודים.
במקום המרכזי שתופש האוכל בחיים, בין אם ביום חול ובין אם בשפע החגים והפסטיבלים, בקשר ההדוק בין בני משפחה (משורה ישחרר רק המוות וגם זה לא בטוח), חשיבות הנישואין והבאת ילדים לעולם, ספונטניות וחמימות ביצירת קשרים, תפישה די דומה של מושג התור, פליטות פה של פוליטיקאים.
הטרייה שבהן….
בהתייחסו למחסור החמור במים במדינתו הגורם לאיכרים להתאבד בשל איבוד מקור פרנסתם היחיד שלא לדבר על מחסור במים לחיי היום יום, אמר אחד הפוליטיקאים הבכירים במדינת מהאראשטרה שכפי הנראה יש ביכולתו לדאוג לזרם מים בביתו –
"מה אנחנו אמורים לעשות, להשתין לתוך הסכרים כדי למלא אותם?"
(כך שאפשר אפילו להגיע לכאן להשתלמות מקצועית מזורזת בנושא פליטות פה)

זה עוזר לי לחשוב על איזה דברים אני חושבת בחיבה או לא בחיבה הקשורים לישראל ולישראליות שאינם ניתנים לשכפול באף מקום אחר.

1. כשאני מגיעה לארץ אחרי תקופה ארוכה של היעדרות, אני הולכת לסופר או למכולת השכונתית וקונה שוקו ולחמניה. (שוקו בשקית).
אם תראו פעם אישה בת 90 יושבת על ספסל בשמש עם שוקו ולחמניה
זו תהייה אני, ולא, אני לא אחכה לאוטובוס של הקייטנה.

2. יש איזו ציפור, שכשישנים בבית של ההורים בחיפה, איך שהיא קמה בבוקר, היא אומרת:
"או או או אי או או…..או או או אי או או" (בשורוק).
היא מדברת חיפאית,זה ברור. כנראה זו ציפור הנפש.
לא שמעתי את זה בשום מקום אחר.
שנים היא אומרת את זה בבוקר. ככה בסביבות שש.
אולי היא אומרת: "בוקר בא לעבודה בוקר בא לעבודה".
(פסלתי את האפשרות של "קום בחור עצל וצא לעבודה" כי היא חוזרת פעמיים על אותו דבר).

3. אין לזה הסבר רציונאלי למה זה מעורר בי חיבה.
המטרונום הזה של לחן ההוויה הישראלית –
מטקות.
כי אין יותר ישראלי מ"שני ליצים אוחזים בעיצים וחובטים בביצים"
ולא, על דשא באיזה פארק זה כמו סנדלים וגרביים.
וזה גם לא מסתדר ברישתית אם למטקה מחובר גוף של שבדי או יפני.

4. קרמבו, המילוי הלבן, ביסקוויט בסוף. אם אפשר בארגז של 40.
מה לעשות, נפילת סוכר.

5. יום שישי מסביבות ארבע אחר הצהריים. חורף (נגיד כזה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, הכביסה בפנים), ספה, חתול, 5 טון עיתונים בעברית. כלניות (אדומות, שני סוגים של סגול, לבן לא). קפה, עוגת קניתי בעצמי.
כל זה היה אחד אם לא היה ברור.

Kalaniot

 

cat

 

5. וזה הקושי שאני לא מתגעגעת אליו –

שחוץ מהשעות הספורות האלה היקרות מפז שהוזכרו בסעיף האחרון, שגם הן לא מובנות מאליהן
כי כל ארוע זעיר יכול לרמוס ולחמוס אותן בשניות,
אין  כמעט זמן לשכב על הספה, חתול, עיתונים וכלניות.

אין נשימה.


תגיות:, , , , , ,



5 תגובות ל - “חמישה דברים שאני מתגעגעת אליהם מרחוק ואחד שלא”

  1. גליה #

    מאד אוהבת את הכתיבה שלך. קצרה, חדה וקולעת!

    15 באפריל 2013 ב - 11:07 הגב
    • ענבר אושפיז
      ענבר אושפיז #

      תודה גליה

      15 באפריל 2013 ב - 16:07 הגב
  2. לימור הדס-זוננשיין
    לימור #

    עשית לי חשק לשוקו בשקית! וליום שישי אני מתגעגעת מהרגע הראשון. באמת.

    16 באפריל 2013 ב - 0:08 הגב
  3. היי ענבר, קראתי בהנאה רבה גם את הפוסטים הקודמים שפורסמו כאן, את אוספת חוויות מרתקות ומצליחה להעביר את ההרגשה כאילו הייתי שם במקומך. אל תפסיקי (לא לאסוף ולא לכתוב על זה) 🙂

    16 באפריל 2013 ב - 2:49 הגב
    • ענבר אושפיז
      ענבר אושפיז #

      לרוב אינני יודעת מה עובר ומה לא, אז תודה אורלי!

      16 באפריל 2013 ב - 13:26 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!