בולטימורית בערבון מוגבל

יונית צוק

על יונית צוק

מאשה שעובדת במשרה מלאה, הפכתי ברילוקישן לאמא שלא עובדת. מהרגע שפגשתי את הבעל ידעתי שנטוס מתישהו לאמריקה בגין תת התמחות ועדיין, לעולם אי אפשר להיות באמת מוכנים לאותו רגע שבו נוחתים במדינה זרה. החלטה לא פשוטה, אבל הכי נכונה שעשינו. הוא כבר רוצה לחזור לארץ, אני עוד לא. הרילוקיישן הוא תקופה של רכבת הרים. ועדיין, עם כל העליות והמורדות, אנשים אוהבים רכבת הרים, לא?

טיול למפלי הניאגרה עם ילדים

אז הקיץ הגיע, וזה הזמן לנצל את הפלושיפ שלנו. קנינו אוהל, גזיה, חכה, מזרן מתנפח ושק שינה והיידה לטייל. מכיוון ואנחנו לא יכולים לסמוך על הרכב שלנו למרחקים ארוכים (בכל זאת קשיש, לאחר אי אילו ידיים) החלטנו לשכור רכב באמצעות אתר האינטרנט Hot wire. מבדיקה קלה שערכנו, המחירים שם  הוגנים וזולים משמעותית מאתרים אחרים. את האוטו לקחנו משדה התעופה מה שהוסיף לנו עוד 40 דקות לכל כיוון.

בהתחלה התלבטנו אם לשכור רכב או לא, אבל בסופו של דבר החלטנו שלמרות התקציב המוגבל, על הבטיחות של המשפחה לא מתפשרים. אגב, התקציב האומלל, ממילא, שלנו מאוד-מאוד נדחק לפינה ונושק לגבול הקו האדום מאוד. ככה זה כשכבר מרגישים פה בשגרה ורוצים קצת להתפנק בסיילים, כשרוצים ללכת לנפוש באתר קמפינג קצת יותר איכותי, כשהקיץ מגיע ואיתו ריחות החופש באוויר, ואפילו מרגישים את סוף התקופה פה ורוצים לנצל את הרגע עד תום. עכשיו, זה קצת מרגיש כמו חופשה ולכן ההוצאות הן בהתאם.  קצת נמאס לנו להגיד "שיט, רק אמצע החודש ונותרו לנו רק 700 דולר עד סוף החודש", באמת שזה לא פשוט לחיות בצמצום, אז נהדק את החגורה כשנחזור לארץ, או בקבר. כי חיים פעם אחת. לא חייבים לפזר, פשוט אנחנו רוצים להנות. פשוט להנות.

מפלי הניאגרה

חברים שלנו טסים בעוד שבועיים לארץ, וזה סופי, לאחר 11 שנים בניכר. הם סיפרו לנו שאף פעם הם לא הגיעו למפלי הניאגרה וזה רק 6 שעות נסיעה מבולטימור. "רק 6 שעות נסיעה? קטן עלינו!!! אנחנו באים אתכם" צעקנו בשמחה. לאחר בירור עם ההורים (שכבר היו 3 או 4 פעמים במפלי הניאגרה), הבנו שבאמת , אם כבר, אתם יודעים, אנחנו פה, אז בקטנה – נקפוץ למפלי הניאגרה; נראה עולם, נסמן וי על מקום תיירותי. כבר אפשר יהיה להגיד שכן, היינו באמריקה, ביקרנו בוושינגטון ובמפלי הניאגרה. זה נשמע שבאמת שמיצינו את התקופה הזאת פה, לא?

מפלי הניאגרה עם ילדים צוק יונית

כשחיפשתי באתרי האינטרנט מידע על מפלי הניאגרה עם ילדים (בכל זאת הבייביסיטרים שלנו, קרי סבא וסבתא, לא נמצאים פה לשמור על הבנות כשאנחנו הולכים לנפוש, אז אין ברירה, אלא לקחת אותן איתנו, גם הפעם), רב האטרקציות שנכתבו, נכתבו על הצד הקנדי. אנחנו לא רצינו לעבור את הגבול, כי אנחנו נמצאים פה על ויזה מיוחדת ופחדנו לקחת סיכון עם ההגירה פה, שלא יבינו למה דווקא הויזה הזאת והאישור ההוא וכו'. החלטנו להסתפק בלנפנף לשלום לקנדים, ולהסתפק בצד האמריקאי.

אז מה יש לעשות במפלי הניאגרה עם ילדים?

כלום. בחיי. אני לא צוחקת. זה לא שלא נהננו, נהננו מאוד! אבל הייתי חושבת פעמיים לפני שהיתי בוחרת דווקא את המפלים של הניאגרה, במיוחד כשהם כל כך רחוקים. לא בטוחה ששווה לנסוע 6 שעות נסיעה רק בשביל לראות את מפלי הניאגרה, ועוד עם ילדים קטנים מאוד.  אני חושבת שאפילו הגדולה (בת 4) לא הבינה מה שהיא רואה. ואילו אנחנו, ההורים נאלצנו להיות באקווריום בינוני, כדי להנות מהמזגן (היה חם בטירוף), וכדי לראות 4 כלבי ים מבצעים פעלולים במשך רבע שעה. שזה קצת אבסורד, כי יש לנו בבולטימור אקווריום משובח. העיר מכוערת בטירוף, מאוד מאוד מאכזבת, בעיקר מלאת מוטלים מכוערים (ברובם), קזינו (כי בכל זאת צריך הצדקה לעיר), והמון , אבל פשוט המון, מסעדות הודיות.

5

ובכל זאת,  אם נורא רוצים לנסוע למפלי הניאגרה, אז הנה כמה מסקנות שאנחנו חשבנו עליהן במהלך הנסיעה שלנו הביתה. כן, במהלך 10 שעות שבהן לקח לנו להגיע הביתה, הינו צריכים לדבר אחד עם השני, אולי זה אחד היתרונות היחידים לנסיעה כל כך ארוכה – שממש מדברים אחד עם השני. כדאי לנסות את זה מדי פעם.

התמצאות כללית:

מפלי הניאגרה בצד האמריקאי מתחלקים לשני מפלים עיקריים  –  American Falls – שם יורדים לספינה שבה מקבלים פונצ'ו כחול מפלסטיק, והמפל המוכר יותר (זה בצורת חצי עיגול) Horseshoe Falls – שאותו ניתן לראות מלמעלה, כשנכנסים לפארק באי בשם Goat Island. מהחלק הקנדי אפשר לראות אותו בצורתו המושלמת, מהצד האמריקאי רואים את מקור הזרימה (שזה לא פחות מרשים, לעניות דעתי).

10

כדי להכנס לאתר של מפלי הניאגרה, אפשר ללחוץ על תמונת המפה פה למטה.

map

אפשר לרכוש, כמעט בכל פינת רחוב, כרטיסיה ב33$ למבוגר, לחמש אטרקציות. לפי דעתי, מדובר בבזבוז של כסף. אנחנו רכשנו את הכרטיסיה כמובן. למה בזבוז של כסף? כי יש אטרקציות שאם באים בלי ילדים לא חייבים לעשות כמו הסרט על הניאגרה פולס (שהוא בהחלט לא חובה) וכמובן האקווריום שהיתי מוותרת עליו. הרגע היחיד שנהניתי מהאקווריום הוא בהאכלה של כלבי ים שהצילו אותם, אבל זה לא היה כלול בכרטיס, אלא קנינו את רגע ההנאה הזה, בחמישה דולר, קצת יותר מדולר לכל סרדין שקיבלנו.

מפלי הניאגרה עם ילדים צוק יונית

אם הייתי באה בלי ילדים, הייתי מצמצמת את הטיול לניאגרה ליום אחד שכולל את השיט על המים ואת ההליכה למפלים עצמם, יתר האטרקציות – מיותרות.

מפלי הניאגרה עם ילדים

מפלי הניאגרה עם ילדים: הייתי הולכת רק לספינה על המים. הייתי עם תינוקת בת שנה ותשעה חודשים על הספינה, והיא לא נבהלה מהשיט, ולא נבהלה מהמים ומהרעש של הספינה. אנחנו נשארנו בקומה התחתונה של הסירה, גם שם נרטבים, לא פחות מהקומה העליונה שאליה, משום מה, כולם רצים באטרף. למען האמת, באטרקציה הזו עמדו לי דמעות בעיניים, כי זה סוג של הגשמת פנטזיה, להיות בספינה עם מעילי הגשם הכחולים, חלק מסרט על אמריקה. אולי הנסיעה הארוכה הייתה שווה את הרגע המיוחד הזה של התרגשות אמיתי

מפלי הניאגרה עם ילדים

בסוף השיט על הסירה (Maid of the mist)  עולים  למפל. העניין הוא שהמפל מאוד דומה לאטרקציה אחרת של המפל, אטרקציה שנקראית מערת הרוחות (cave of the winds). לאטרקציה של cave of the winds לא הגענו. זאת אומרת, נסענו לGoat Island בשביל להכנס לאטרקציה הזאת, אבל החום הגדול והתור של השעה וחצי, רק כדי לפחד שאחת הבנות תבהל מהרעש והקרבה למפל ותיפול לנו – החלטנו לוותר על זה. חברים שלנו סיפרו שזה לא שונה בהרבה מהמפל שמבקרים לידו, לאחר השיט על הספינה. עם זאת, לא הייתי מותרת על הביקור באי, כי הנוף שם מרהיב.

מפלי הניאגרה עם ילדים צוק יונית

וגם המרחבים שיש לילדים לרוץ בפארק, הם בהחלט יתרון משמעותי. אפשר גם להביא אוכל ולהנות מארוחת צהרים מתחת לעץ רענן. ואם עומדים מספיק זמן ליד המפלים, אפשר לחוש מדי פעם במים שהרוח נושאת עימה.

מפלי הניאגרה

חניה במפלי הניאגרה –

כדי להגיע לGoat Island  אפשר לנסוע באוטובוס שנראה כמו רכבת (גם כן בכרטיסיה של האטרקציות), זה היה תענוג לגמרי מפוקפק, צפוף ואיטי, ולאחר 3 תחנות (שלקח לנו 20 דקות לעבור אותן), הורדתי את הבנות ואת הבעל והחלטנו להוציא את הרכב מהחניון העירוני ולסוע לאי עצמו. הכניסה לחניון של האי עולה 6$ – שווה כל אגורה. אגב, בנוגע לחניונים, שימו לב שיש חניון בחינם צמוד לאקווריום, הבעיה שהמרחק משם הוא לא קצר ליתר האטרקציות, (אפשר לנסוע 3 תחנות משם לאטרקציות הראשיות). יש חניונים עירוניים (הבניין המכוער באמצע העיר): עלה לנו 10$ לרכב לכל היום, צמוד אליו יש חניון פירטי (קומה אחת בלבד), ושם עולה 20$ לכל היום – כנראה שפראיירים ונצלנים יש בכל העולם. אפשר גם ללכת ברגל לGoat Island, זה לא כל כך רחוק, והביקור באמצע בLuna Island מאוד נחמד.

מפלי הניאגרה עם ילדים

אטרקציה נוספת היא הזיקוקים והאורות על הניאגרה פולס, בימי שישי וראשון. אנחנו הגענו למפלים ביום העצמאות האמריקאי. ציפיתי לחגיגה ענקית, עם ים של זיקוקים, ופעלולים, וצבע, ויופי ועוצמה, נו, כמו שהאמריקאים יודעים לעשות. אכן, המפגש הראשוני עם המפלים היה בלילה של ה4 ביולי, וזה היה מאוד עוצמתי, אבל זיקוקים לתפארת? מממממ, לא באמת. אבל לפחות הם סיימו עם זיקוק של סמיילי שהשאיר על תמר (הגדולה) רושם מאוד גדול, גם ליומיים הבאים.

 לינה במפלי הניאגרה:

אנחנו ישנו באתר קמפינג בסיסי לחלוטין. יש שם מקום גם לאוהלים וגם לקראוונים, השירותים והמקלחות היו מאוד נקיים, הבריכה היתה קטנה אבל עשתה את שלה, עם זאת היו שם לא מעט יתושים. אם מישהו רוצה לישון שם רק בשביל לישון, אז זה יכול להתאים, אבל אם מישהו רוצה להנות מהשהייה בקמפ-סייט, אז זה לא המקום. אם היינו יודעים שהעיר היא עיר מוטלים, לא היינו טורחים להוציא את האוהל מהארון, והיינו מזמינים חדר במוטל, כי המחיר לא היה שונה במידה משמעותית. אבל המזגן, הווווו כמה שהיה חסר לנו מזגן בסיאסטה.  וגם ליבש את האוהל מהגשמים שירדו בלילה, היה סיפור לא קטן בכלל. אתר הקמפינג שלנו היה במרחק של 15 דקות נסיעה מהמפלים (כמו רב מקומות הלינה), הוא היה נקי ומסודר, אבל לא הייתה בו רשת לגריל, מה שהיה בעייתי כי סמכנו על ערימת שיפודים לארוחת ערב. (אגב, זה רק הוריד לנו אסימון אחד גדול בנוגע להתארגנות שלנו בקמפינג, שאוכל לא צריך להביא, אלא את הדברים הבסיסיים, ואילו את הדברים שמתקלקלים, כדאי פשוט לקנות בסופר הקרוב לקמ-סייט).

tentCollage

 המלצות לאכול במפלי הניאגרה:

מכיוון ולא היה כיף להשאר באזור של הקמפינג, אז החלטנו על שבירת שגרה והליכה למסעדה. היו הרבה מסעדות הודיות (והמוןןןןןןן הודים) במפלי הניאגרה. אמנם אנחנו מאוד אוהבים את ההודית שממנה אנחנו מזמינים מדי פעם, אבל לאכול אוכל הודי בחופשה, נראה לנו כמו סיכון לא מחושב. אז הלכנו לאכול המבורגר בHard rock cafe. בכל זאת, יש דברים שחייבים לעשות באמריקה, לא? היה טעים ויקר, כצפוי. אבל שווה את המזגן ואת האטרקציה של המסעדה. הסברנו לתמר על ג'ימי הנדריקס, על הביטלס ושמענו מוזיקה מעולה תוך כדי. יצא לנו בערך 45$ לשתי מנות מבוגר ומנת ילדים.

מפלי הניאגרה עם ילדים

 

ארוחת בוקר – ביום של הנסיעה הביתה פחדנו שהגשם של הלילה יחזור, אז קיפלנו מהר את הציוד הרטוב, ונסענו מהקמפינג, ישר לדיינר מקומי שנקרא Tim  Hortons– זה קצת מזכיר מאפיה ובית קפה תעשיתיים, אבל שם ישבו כל המקומיים ואכלו ארוחת בוקר, שהיתה לא רעה בכלל, וגם לא יקרה.

גלידה – מכיוון והיה מאוד חם, בדרך חזרה מהמפלים עצרנו במקום מופלא, De Dee's Dairy גלידריה טעימה וזולה,  שלא רק שהיא טעימה ויש תור ענקי (לא לדאוג, הוא עובר מהר), גם הגלידה שמגישים שם, היא בגדלים לא אנושיים. הזמנו 3 גלידות בגודל מדיום, בגלידריה רגילה, הגודל בפועל שהביאו לנו אפילו לא קיים, אולי אקסטרא אקסטרא לארג'. תזהרו עם הכמות שאתם מזמינים.

קפה קר – בסוף הטיילת, צמוד לקזינו, מתחת למלון שרתון יש סניף של סטראבקס. מכיוון ואת הסיאסטה לא הצלחנו לממש בסופו של דבר (הבנות סוג-של התאדו לנו באוהל), החלטנו לפנק את עצמנו בקפה קר. כמובן שהבנות נרדמו תוך שניה, מהרגע ששמנו אותן באוטו, ולנו נותר להנות משעה ורבע במזגן של האוטו, בליווי של קפה קר וקצפת מפנקת.

מפלי הניאגרה עם ילדים צוק יונית

 

בעודנו שותים את הקפה, הבנו, שאין לאן לרוץ, ואין לאן למהר, מפלי הניאגרה לא יגמרו ובסופו של דבר אנחנו מטיילים עם ילדות. והן, מה לעשות, קובעות את הקצב שלנו, כמו שהן קובעות את האטרקציות שאליהן נלך.

מפלי הניאגרההנסיעה הביתה:

הנסיעה חזרה לבולטימור היתה ארוכה מאוד. אולי, אפילו, ארוכה מדי.  החלטנו שזהו – נגמרו הרפתקאות ה"וואו 6 שעות נסיעה, זה לא כזה רחוק", והמדינות הסובבות אותנו, כלומר, מרילנד, פנסילבניה ופילדלפיה, מסוגלות להנפיק לנו האטרקציות הדרושות לנו כדי למצות את הרפתקת הפלושיפ שלנו.

איך שרדנו את הנסיעה? המון המון המון עצירות בדרך, פעילויות לבנות – שמנו להן את כל חומרי היצירה וההתעסקות בתוך דלי ענק ביניהן, והן פשוט שלפו את התעסוקה לבד, לפי רצונן החופשי. נעה נרדמה להרבה שעות, וכשהיא התעוררה וגילתה שאנחנו עדיין באותו מצב של נסיעה, חטפה את הדיכאון, בכתה נורא, ושוב נרדמה, הכל, בשביל להתעורר מהסיוט הזה. בשעה האחרונה ריחמנו עליהן, וגם עלינו, והדלקנו להן את הדיוידי הנייד.

מפלי הניאגרה עם ילדים

כי הבנו, שלכל אחד יש את רגעי החירפון שלו, בנסיעה כל כך ארוכה, וכדאי להקל על כולנו, כדי להגיע הביתה בשלום. הדרך היתה כל כך יפה שהחלטנו שבפעם הבאה, אם ניסע כל כך הרבה שעות, נעשה עצירה של יומיים באמצע הדרך.
30

 

למרות הפתיח הפסימי, האם היינו מוותרים על החוויה? לא! מפלי הניאגרה הם מקום מאוד יפה ומרגש. היינו מקצרים את השהות שלנו ביום במפלים, ועוצרים באמצע הדרך ליומיים נוספים. חוץ מזה היינו קונים רק את האטרקציה של השיט והאקווריום, ולא היינו מביאים שיפודים בצידנית (בסוף מצאנו פיתרון ואכלנו אותם, אבל הפחד אם הם טובים עדיין ולא מקולקלים, לא היה שווה את זה).

מפלי הניאגרה עם ילדים
DSCN0866

ולחברים שלנו, שחוזרים עוד שבועיים הביתה, אנחנו מאחלים המון המון המון בהצלחה!!!!

 

 


תגיות:, , , , , , , , ,



הפניות

  1. אמאעובדת | הבלוג הזה שינה לי את החיים - 4 באוקטובר 2013

    […] בעירבון מוגבל באתר תכף נשוב, שם אני כותבת על החוויות שלנו מהרילוקיישן באמריקה, אני נותנת מידע שרלווטי לאנשי […]

  2. מה צריך לעשות לפני יציאה לרילוקיישן? | תכף נשוב - 17 באוקטובר 2013

    […] יפיפיות כל אחת בצורתה, ומלא פעילויות עם ילדים, וטיולים, וחוויות, וקניות, ואוכל טוב, וקשרים חדשים, ושגרה שבניתם לעצמכם, […]

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!