מה שרואים מכאן לא רואים משם.

ימית קלכהיים

על ימית קלכהיים

בת 35 , נשואה + 3 מקסימים. גרים חמש שנים באנגליה ומתכוונים לחזור בקיץ הבא לישראל.

טעם חמוץ מתוק

בזמן האחרון אין לי מה לכתוב. כלומר, יש לי המון, אבל יש לי בלאגן רציני בראש.

אני אדם של תבניות, תכניות ודי מרובעת באישיותי. אני מאוד אוהבת רשת ביטחון ולעולם לא לוקחת סיכונים, אלא אם כן הם מחושבים מראש עם כמה תוכניות. אני שונאת לאבד שליטה ואני שונאת הפתעות (למרות שזה מכניס אותי למצב של "טייס אוטומטי" ומישהי פעם אמרה לי שאני מתפקדת הכי טוב תחת לחץ).

לאור עדות האופי והאישיות שלי למעלה לא ברור לי איך החלטתי לחזור לישראל. ככה, בלי תכנית פעולה.

האמת היא שזה הכל התחיל בגלל הדיירים ששוכרים את הדירה שלנו. הם הודיעו לי שהם קנו דירה ומאריכים את החוזה עד יולי 2017. יש מצב, כך אמרו, שאף יצאו לפני הזמן. זה הכניס אותי ללחץ. אם אבא שלי היה בסביבה הוא היה מטפל לי בהכל. מוודא שמשאירים את הבית נקי ומסודר, מראה את הבית לאחרים, אם יש בעיה היה מתקן, היה רץ להחליף בעלים בארנונה, מוודא ששכרו אנשים טובים. זה היה התחום שלו. פתאם הבנתי שאין לי כח או סבלנות להתעסק עם זה. אני לא רוצה את הלחץ הזה, מי יהיו הדיירים, מה יקרה אם הדירה תשאר ריקה, האם אמצא דיירים טובים, איך אעביר את החשבונות, רק לאבא שלי היה ייפוי כח ואימא שלי שונאת לעמוד בתורים, קל וחומר אם זה לא בשבילה. מה אם אמצא מישהו שרק יהרוס לי את הבית או לא ירצה להתפנות? מה אם ומה אם…וככה נולד הרעיון לחזור לארץ. זה היה בחודש יוני, באתי ליום השנה השני של אבא.

חזרתי לאנגליה ולמנגינת ליבו של בעלי הודעתי/אמרתי שאני רוצה לחזור לארץ. יכולתי לעשות את זה במכה אחת בחודש יוני אבל חשבתי שזה  לא הוגן כלפי הילדים. הגדולה שלי מאוד אוהבת את בית הספר והתרגשה לקראת שנת הלימודים הבאה, והאמצעי שלי בדיוק התחיל להתאפס על עצמו ולהיות רגוע ובבית ספר הוא מעולה בכל דבר. הם כל כך עדינים, והקטן שלי עוד לא למד אנגלית ובעלי נהיה חיוור אמר בקול חלוש: "טוב, זה היה ההסכם, את עמדת בחלק שלך", ממש לא היה משכנע. החלטנו שזה יהיה בקיץ הבא.

נשמע לי מושלם: הילדים יסיימו עוד שנת לימודים, בה יחזקו את האנגלית. האמצעי שלי יתחיל ב ספטמבר 2017 כיתה א' ולא יחזור לגן (בשבילו זה היה נוראי והוא הביע חשש מכך), הגדולה תהיה בכיתה ג', ואני כבר מלמדת אותה עברית והקטנצ'יק יהיה בגן פרטי. ככה יהיה לי שקט מכל הפחד של גגנות מתעללות וזה. הבית שלי יתפנה ביולי, יהיו לי שבועיים שלושה להתארגן לפני פתיחת שנת הלימודים. לבעלי יהיה מספיק זמן לחפש עבודה מראש – מגניב!

לא מגניב ולא נעליים! הייתי צריכה לעבור בשנה שעברה! אין לי כח וסבלנות ואני מרגישה על סף התמוטטות. בעלי אומר שאין כרגע מה לעשות תוכניות ויש עוד מלא זמן (7 חודשים) והוא גם צודק. אבל הנפש שלי כבר בישראל. הלב שלי חצי בישראל, חצי באנגליה וגופי באנגליה. אני מפוצלת ואני רוצה להרגיש שלמה אז אני מתחילה להתביית – לחפש רהיטים לדירה ולילדים, קצת לרענן את הבית, צביעה מקצועית, ניקיון מקצועי, אולי גם רענון המטבח, כמובן שחייבים הדברה. מקלחון אצל ההורים, בעצם, לזה אין כסף. להחליף לתריס חשמלי, אבל אני רוצה למכור את הבית ולהתקדם, אז רק את רצועת התריס אבל גם לזה אין כסף. חדרי ילדים, מיטה, חייבים מיטה נגררת ומגירות. שיהיה סגור מהאבק, שיהיה איפה לארח, שיהיה נוח.

אני מאוד רוצה שהילדים שלי יאהבו את ישראל – בשבילם היא הייתה ארץ מגניבה וחמה שבה כל היום הולכים לים ולבריכה בחצר של סבתא וטוחנים ארטיק בומבה. אימא לא אומרת מתי הולכים לישון (עד שיש חושך) ומרשה הרבה הרבה דברים. ישנים אצל סבתא, הולכים לטייל, חיים על ג'אנק. ועכשיו, עכשיו הם הולכים ללמוד בבית ספר ישראלי (מקווה שיסתגלו ושיהיו להם הרבה חברים וקל בלימודים), ולישון בבית ישראלי (מקווה שהשכנים לא ישימו מוזיקה מחרישת אוזניים שתקשה עליהם) ולנסוע באוטו בכבישים ישראלים (מקווה שבכלל אמצא רכב בתקציב), ולים הולכים רק בקיץ (ברוך השם), ארטיקים וגלידות רק בסופי שבוע, ג'אנק בכלל לא. טוב, נו, רק בקיץ…. וטיולים – נו שויין, לפחות לא יצטרכו להיות שעות בכבישים כי הכל קרוב בארץ. בכל אופן, אז אני רוצה שיהיה להם חדר מגניב, נעים ומסודר כי אני יודעת שאנחנו מגיעים חודש לפני פתיחת שנת הלימודים ואני יודעת שאני רוצה לבלות איתם קצת לפני פתיחת שנת הלימודים

ואין תקציב להכל. בכלל, יש איזשוה תפיסה שאנשים שעושים רילוקשיין חוזרים עשירים  – הם לא! ואני חושבת כן מכולה-לא מכולה? כן לקנות בארץ אולי לקנות באנגליה?

20161218_184758אז, סוף סוף הגיע דצמבר ואנחנו נוסעים לישראל, את הטיסה הזמנו באפריל 2016. קנינו חמש מזוודות וכמובן שיש לנו מקום לחמישה תיקי יד. כל המזוודות מכילות מתנות (מעט מאוד ורק מה שהייתי חייבת) ובעיקר חלק ניכר מהחיים שלנו: תמונות, אלבומי ילדות, כוסות עם תמונות של הילדים, בגדים איכותיים שאני לא מוכנה להיפרד מהם (גם אם אני לא נכנסת אליהם, עד הקיץ אכנס), כל מיני דברים קטנים והלב מתחיל לרעוד ולהתרגש אפילו נוני (האמצעי) אמר לי שהלב מתחיל לאסייטינג (שילוב של להתרגש בעברית ואנגלית). מצד אחד אני שמחה, הנה, מחילים את הספירה לאחור ומצד שני מתחילים הספקות, הגעגועים לאנגליה ולחברים הטובים, ואולי ולמה וכמה ואיך…

אני מקווה שיהיה לנו זמן להתרגל עד שנגיע ושזאת ההחלטה הנכונה לילדים ולנו, שכולנו נהיה מאושרים ונסתגל, שתחושת הקרע והזרות שאחרים מתארים תדלג עלינו. שרק נהיה מאושרים. שיהיה לנו נס ושהכל ילך חלק וקל ומהר ופשוט.

חנוכה שמח

 

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



תגובה אחת ל - “טעם חמוץ מתוק”

  1. רוני
    רוני #

    היי ימית,
    המון בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות. גם אם קשה בהתחלה זה עניין של כמה חודשים ובסוף מתרגלים וזה עובר. והכל בעברית! בהחלט מקל על הקליטה.
    רוני

    21 בדצמבר 2016 ב - 13:14 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!