הבלוג של אלנה ברנדשטין

אלנה ברנדשטין

על אלנה ברנדשטין

בעקבות רילוקיישן של מהנדס הבית, עברנו באוגוסט 2013 מהר הכרמל בחיפה ל- carmel mountain בסן דייגו. אני עורכת דין במקצועי, כרגע אמא במשרה מלאה לשני דרדסים שמחפשת את דרכה ונהנית מהמסע.

יש ילדים פלפל

מקרה שהיה כך היה: לאחר מספר תיאומי לוחות זמנים (ככה זה עם אמריקאים), סופסוף יצא לנו לארח בביתנו הקט  את ילדי השכנים, שגרים ממש מעבר לגדר. המשחק התנהל יפה עד שהאבא  של הילדודס ביקש, מהצד השני של הגדר, שהילדים יבואו הביתה לאכול dinner.  הו אז האימה:  הילדים הודו לנו בצורה מנומסת להפליא ויצאו לביתם. איפה התחנונים, הבכי, ה"לא בא לי"?!רגעי העזיבה  של הגמדים שלי את בתי חבריהם, גן משחקים ובכלל כל פעילות חוץ משופינג (לצערי, ולשמחת כרטיס האשראי),  נראים כמו סחר מכר בשוק טורקי – הם מבקשים רק עוד עשר דקות, אני מורידה לחמש כדי שבסוף נתפשר על שמונה, וגם אז לא לפני שהם מנסים לרמות בעודף. אה סליחה, בזמנים.

alina pepper 4וזה לא נגמר שם – ארוחות במסעדות, שלא כוללות איזור משחק (קרי, מקדונלדס), מובילות לריבים בינם לבין עצמם (כי צריך להעביר את הזמן), מבול שאלות שמומטר ללא הפסקה או הצצה לשולחנות השכנים תוך הערת הערות בונות (אני רוצה את זה במקרה הטוב, או פויה במקרה הרע), כדי להפסיק את החויה המענגת כל אחד מהם מופקד על טלפון (לא לפני שהם רבים מי יקבל את הטלפון של מי, כי הוריהם לא השכילו לרכוש את אותו הסוג) ובא לציון גואל. מנגד, באחת מגיחותינו למסעדה ללא הגמדים, הבחנו בזוג נשים שאכלו בהנאה תוך כדי ניהול שיחה ערה ולידם ילדה בת חמש. הילדונת היתה משועממת בבירור אבל היא לא התערבה בשיחה, לא הלכה לטייל בין שולחנות, לא ביקשה ללכת לשירותים (רק כדי לגלות שבעצם לא בא לה עכשיו…), לא דרשה ולא קיבלה כל אמצעי אלקטרוני להרגעה, אלא ישבה בשקט במשך יותר מחצי שעה!

בגן משחקים הגמדים לא יתביישו לנכס לעצמם צעצועים של ילדים אחרים בזמן שילדים אמריקאים יסתכלו בקנאה אבל לא יעזו להתקרב בלי הזמנה מפורשת. הם מתווכחים (בעיקר הגמדה) ומעלים טיעונים שלפעמים מובילים אותי לתשובה השנואה "כי ככה אמרתי "-  פשוט כי הטיעונים שלהם טובים מדי, בזמן שילדים אמריקאים לא מתווכחים, הם מקשיבים ומצייתים.

שמתי לב כי בכיתה ובגן ההתנהגות של הגמדים שלי הרבה יותר אמריקאית, אבל ברגע שהם עוברים לרשותי, הם משילים מעצמם את כל גינוני הנימוס וחוזרים להיות ילדים ישראלים שרק מדברים ביניהם אנגלית.

לאחרונה התחלתי לנהל תצפית אנתרופולוגית בגני משחקים כדי לראות במה טעיתי (שוב) וכיצד ניתן לשפר את המצב. בינתיים אני מתנחמת בעובדה שילדיי לא יצאו "פרווה" אלא פלפל (חלפיניו) – הם דעתנים, יודעים לעמוד על שלהם, יצירתיים, הם מנהיגי המשחקים , שוברי החוקים והמוסכמות, פופולריים בקרב חבריהם ונפלאים בעיני עצמם (ובעיני הוריהם).


תגיות:, , , , , , , , , ,



תגובה אחת ל - “יש ילדים פלפל”

  1. דפנה רף
    דפנה רף #

    אלנה היקרה, אני חיה בבסביבה בינלאומית ויש לי הרבה אירופאים מסביבי, קצת אמריקאים וסינים. אני תמיד מתפלאה איך כשההורה אומר לחזור, הילדים כמעט תמיד מפסיקים באמצע ופשוט קמים ללכת. אז גם אם הישראלים יותר דעתניים ועומדים על שלהם, אני עדיין חושבת שיש אצלינו בעיה בארץ עם הסמכות ההורית. ילד צריך לשמוע בקול הוריו ולא אמור לנהל משא ומתן על כל דבר. הילדים שלי היותר קטנים, לאחר מספר שנים למדו גם הם להגיע בשעה שנקבעה להם, הם מושפעים מחבריהם ואני יכולה לאמר לך שחיי נהיו יותר קלים. באופן טבעי אני מחכה שהקטנה שלי (בת 8) תבקש עוד זמן, אבל כשאני מגיעה היא פשוט אוספת את דבריה ומצטרפת אלי, אני עדיין מודעת לכך ומתפלאת כל פעם מחדש. נקודה למחשבה, דפנה

    11 במאי 2014 ב - 11:42 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!