ה(מ)מלכה ואני

עדי גנתון

על עדי גנתון

נשואה לגיא ואימא של תמר ונמרוד. גרה בלונדון שש שנים ועדיין אומרת "תכף נשוב"...

מדורת השבט

נפל לי האסימון. אולי שש שנים מאוחר מדי ואולי לא – אולי זהו אסימון שלא יכול היה ליפול אצלי קודם. זה התבשל והיה מסביב כל הזמן. עכשיו הוא התבהר. אנחנו מגיעים לארץ חדשה. לתרבות אחרת, לשפה ומנהגים שונים. ואנחנו ישראלים. גדלנו בארץ, חווינו את הטוב ואת הרע, את היופי והכיעור אבל זה שלנו. אנחנו מרגישים שייכים ולא משנה איפה נהיה בעולם ולא משנה לכמה זמן נתנתק, הישראליות טבועה בנו עמוק, חרוטה על האופי שלנו, על האישיות שלנו והיא ברורה כשמש. את זה ידעתי כבר מההתחלה שלנו בלונדון. הבנתי את זה ואני חווה את זה יומיום. שלמה עם זה ואוהבת את זה. אבל, מה עם הילדים שלנו?


הילדים  – זה כבר סיפור אחר. הם מגיעים איתנו כשהם קטנים (חלקם אפילו נולדים כאן) והישראליות שלהם היא כבר לא מובנת מאליה. היא קיימת בבית – כשמדברים עברית, כשמסקייפפים עם המשפחה בארץ, כשחוגגים חגים וכשנפגשים עם חברים. אבל היא כבר לא שורשית כמו אצלנו. באופן טבעי, הילדים שלנו גדלים לתוך עולם אחר, סופגים תרבות שונה ומעצבים את הזהות שלהם תוך שימוש במציאות אותה הם חווים שהיא ברובה לא ישראלית.

ואני כהורה, רוצה, מאוד רוצה, שהילדים שלי יהיו ישראלים. למה? כי אלו השורשים שלהם, כי אני אוהבת את הישראליות, כי אני חושבת שיש באופי הישראלי כל כך הרבה דברים טובים, אמיתיים, יצירתיים. זו אנרגיה מסוג אחר ממה שאני רואה כאן, היא מדרבנת, היא מחוספסת והיא מחברת ומשפחתית. ואת זה אני רוצה לשמר ולהעצים כי באמת מאמינה שלא משנה איפה בעולם יבחרו הילדים שלי להיות, הישראליות שבהם תעזור להם, תתן להם משענת ותמיכה וכלים להתמודד.

ויש לי סוד – למזלי בלונדון (וכאן מגיע הקטע של האסימון) ישנה מסגרת ששואפת למצות בדיוק את זה. את הצורך לקבל ולנשום ישראליות. מסגרת שנותנת את התמצית המיוחדת הזאת שכמה טיפות ממנה תעשה אותך (ואת הילדים שלך) ישראלי יותר אסלי. הצופים.

tzofim1

כמו שאני מתחילה לראות את זה, שבט חלוץ שהוקם בלונדון לפני ארבע שנים, צריך להיות הליבה של הקהילה הישראלית כאן. הוא נותן את החיבור שכל מי שעושה מעבר מהארץ מחפש עבור הילדים שלו. הוא הדרך לשמר ולזקק את הישראליות הזאת שדיברתי עליה ושכל כך חיונית לדעתי.

tzofim2

ואל תטעו – זו לא עוד מסגרת שהילדים ידברו בה עברית וילמדו על החגים. זאת תנועת נוער והיא כל כך הרבה יותר. היא אמורה להעניק לילדים כישורים חברתיים, להחדיר ערכים, לטפח יכולות מנהיגות ולחשוף אותם לחשיבה ישראלית ליצירתיות, להתמודדות עם בעיות וליזמות. ובמיוחד כאן, בצופים יתחדד ההבדל בין חוצפה סתם לחוצפה ישראלית, בין כללי נימוס כללים לערכי חברות עמוקים ובין מצב ייאוש ותחושת הפסד לתכונת הנופל וקם הישראלית.

וגם… הרבה, אבל הרבה כיף ישראלי!

tzofim3

אז עבור אלו שמגיעים ללונדון עכשיו ותוהים מה תעשה החוויה של המעבר לילדים, הצופים ישמרו את הקשר הישראלי ויתנו את האיזון הנדרש.

ועבור אלו שכבר כאן ומרגישים שהישראליות שלהם ושל הילדים שלהם מתמסמסת, הצופים,לדעתי, הם חובה – לא מטעמים ציוניים אלא מתוך הרגשה כי שם יתחדד האופי הישראלי ויתעבו השורשים או יתחדשו הגנים הישראלים ושם הילדים שלכם יקבלו סט של כלים שאנחנו, ה"באמת ישראלים" מכירים כל כך טוב, ומשתמשים ביומיום כמובן מאליו.


תגיות:, , , , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “מדורת השבט”

  1. מאיר #

    עדי שלום, אנחנו שוקלים מעבר ללונדון ויש לנו בערך מיליון שאלות. יש מצב שאני אוכל לשלוח לך מייל?
    המייל שלי הוא [email protected]?
    תודה רבה,
    מאיר

    24 בדצמבר 2013 ב - 18:00 הגב

הפניות

  1. הדברים שלא מספרים על רילו | תכף נשוב - 16 במאי 2013

    […] כל כך אומללה, שבסופו של דבר הכניסה אותה לבית ספר פרטי יהודי, ועדיין השפה מהווה קושי נוראי. התאקלמות של הילדים […]

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!