בולטימורית בערבון מוגבל

יונית צוק

על יונית צוק

מאשה שעובדת במשרה מלאה, הפכתי ברילוקישן לאמא שלא עובדת. מהרגע שפגשתי את הבעל ידעתי שנטוס מתישהו לאמריקה בגין תת התמחות ועדיין, לעולם אי אפשר להיות באמת מוכנים לאותו רגע שבו נוחתים במדינה זרה. החלטה לא פשוטה, אבל הכי נכונה שעשינו. הוא כבר רוצה לחזור לארץ, אני עוד לא. הרילוקיישן הוא תקופה של רכבת הרים. ועדיין, עם כל העליות והמורדות, אנשים אוהבים רכבת הרים, לא?

מה צריך לעשות לפני יציאה לרילוקיישן?

מאז שהתחלתי לשתף בחוויותי מהרילוקיישן ב"תכף נשוב", יותר מהצד הפרקטי, וב"אמאעובדת", יותר בקטע הרגשי, אני מרוויחה, כמעט אחת לשבועיים, חברה חדשה. זה מתחיל ככה: "הי יונית, קראתי את הבלוג שלך, ולא נעים לי אבל יש לי שאלה קטנה".  ונגמר ב: "נחתנו, מתי נפגשים לקפה?"  אצל חלקן זה ממשיך ל: "פילאטיס? את מזמינה אותי לפילאטיס? זה הרי מהשטן. אבל ערב בנות בשלישי הולך".

אז הנה, רויטל, שמסתבר שיש בינינו המון במשותף  (אני אוהבת לחקור את מי שעולה מולי בפייסבוק, סקרנית לדעת מי קורא אותי, ובסוף מסתבר שיש כל כך הרבה קווים מקבילים), שואלת אותי (חחח מרגישה כמו ורדה רז'יאל ז'קונט). "רציתי לשתף אותך שאנחנו התקדמנו עוד צעד גדול לקראת הנסיעה. האיש קיבל את האישור של הפלושיפ (גם הוא רופא כמו המגדלור שלי) וכעת ממתינים לויזה שלו (ואז לשלנו…). אנחנו לוקחים צעד קדימה בלארגן את עצמנו לפני הנסיעה וחשבתי לשאול אם יש לך רשימה של to do list לפני הרילו'? אנחנו מתלבטים על המון דברים (יש לנו דירה להשכיר עם/בלי ציוד. וחושבים גם על משלוח ימי של דברים אישיים במיוחד לבנות…) בקיצור מליון ואחד דברים".

 

רויטל יקרה, הרשי לי, קודם כל, להצמיד לפוסט זה תמונות מהשנה האחרונה שלנו פה בבולטימור, שבמדינת מרילנד היפה (צמודה לפנסילבניה, היכן שאתם תתגוררו שהיא יפה לא פחות) כדי להמתיק את הגלולה המרה. למה גלולה מרה? כי התארגנויות לרילוקיישן ולחזרה מרילוקיישן זה כאב תחת אחד גדול. באמת. אני זוכרת את תקופת ההתארגנות שלנו כתקופה של המון נסיעות, התרוצצויות, התעצבנויות על בירוקרטיה מחורבנת, ונראה לי שהיה לנו אפילו ריב אחד, ריב טוב, כזה שמוציא את כל האויר החם שהצטבר בגוף מכף רגל ועד ראש, שאחריו הכל כבר נראה קלי קלות.

לפני הכל, כדאי לחלק את המשימות לנושאים עיקריים וכל נושא עיקרי לתת- נושא, ככה הדברים יראו יותר נגישים.

בית:

בירוקרטיה –  כמעט לכל סעיף יש בירוקרטיה ולכן אני אצרף תת סעיף לכל סעיף.

עבודה –

ילדים –

בין המצרים (תקופת ביניים של לא פה ולא שם) –

הכנת הקרקע בחו"ל –

משפחה –

פרידות –

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

הכנת הבית:

במידה והבית שכור – צריך להודיע לבעלי הבית על עזיבה בהתאם למה שסוכם בחוזה.

במידה והבית שלכם – יש לוודא האם אתם רוצים להשכיר אותו, אם כן, פרסמו ביד 2 וחבריו מודעה של שכירות. במידה והשכירות נגמרת או שהשכירות של האחרים מתחילה הרבה לפני הטיסה (אפילו שבוע זה הרבה) ודאו האם אתם רוצים להשתכן אצל בן משפחה או חברים או להשכיר דירה לטווח קצר/בית מלון בתקופה הזאת (אנחנו התעלקנו על ההורים במשך שלושה חודשים).

בירוקרטיה שקשורה לבית: לסגור הוראות קבע ולהודיע לרשויות הרלוונטיות על עזיבה. בקשו ועמדו על כך שתקבלו אישור בכתב שאין חובות.
ארנונה, מים, חשמל, כבלים, דואר ישראל (עשו עקוב אחרי או שנו כתובת מגורים למישהו שיהיה אחראי על הדואר שלכם, שימו לב אילו מכתבים אתם מקבלים באופן שוטף והודיעו לאותן חברות כמו ויזה וישראכרט וביטוחים וקרנות וכו' על שינוי כתובת), טלפון נייח, טלפון נייד, ספק אינטרנט.  דברו עם אחד השכנים שישים לב אם מחפשים אתכם, ואם כן ציידו אותו עם מספר טלפון שלכם או מייל, כדי שיוכל להעביר למי שמחפש אתכם. משכנתא, באם יש, דברו עם הפקידה שאחראית על המשכנתא, אולי אפשר לשנות , אולי לצמצם, אולי להרחיב. פקידת המשכנתא ופקידת הבנק שלכם צריכות להבין שאתם נוסעים לתקופה, שיש לכם מספיק כסף לכסות את התקופה הזאת (תראו מסמכים מאשרים מקרנות השתלמות ופיצוים וכו'). כמו כן, בררו מה המסלול העדיף ביותר להעביר כספי מט"ח, באם צריך. הכירו לפקידת הבנק את מיופה הכח שלכם  (עדיף פגישה פנים מול פנים ואישור בכתב מהפקידה שהיא מאשרת למיופה הכח לבצע שינויים בחשבון שלכם).

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

ציוד בבית – במידה ואתם מתכוונים לחזור בעוד שנה או שנתיים, אני מניחה שהכי חכם זה להשאיר את הציוד באחסון (אנחנו לא באנו עם קונטיינר). אם אתם מגיעים לשלוש שנים ומעלה, אני מניחה שתצברו כל כך הרבה ציוד, שגם אם אין לכם קונטיינר, יהיה לכם אחד. ואז תמכרו. את הציוד אנחנו פרסמנו ביד 2 ודומיו ובפיסבוק. המחירים שאנחנו קיבלנו היו מצחיקים, שלא לאמר מאכזבים, אבל הינו לחוצים למכור. יש ציוד שהשארנו, כי לא היה לנו טעם למכור, זה ציוד טוב וחבל לנו למכור אותו ולקבל מחיר מצחיק. האופציות שעמדו לפנינו בנוגע לאחסון הציוד:

א. אחסון במחסנים מקצועיים (לא לשכוח לתאם הובלה).
ב. אחסון בחדר אצל ההורים (רב חברי לרילוקיישן עושים זאת).
ג. חברה יצירתית במיוחד מצאה דירה ובה חדר להשכרה, היא שוכרת את החדר הזה ושם כל הציוד נשמר לה.
ד. חלק מהציוד זורקים (הרבה, למען האמת) או תורמים.
ה. מחלקים ציוד בין חברים, ומנסים את שיטת מצליח "מה שמצליח לחזור אליכם במצב סביר, סבבה, ומה שלא מצליח לחזור במצב סביר, לא מצליח, לא נורא".
ן. משכירים את הדירה עם הציוד.

במידה ולוקחים את הציוד במכולה, זה עושה את העינינים ליותר קלים. לא חשבנו לרגע על משלוח ימי של הציוד שלנו לפה, כי זה חישוב קר של עלות מול תועלת, יתכן ולאחרים זה סופר משתלם. אנחנו קנינו את הכל לדירה פה, חלק מקרייגסליסט (יד 2 האמריקאי), וחלק מאיקאה.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

כל נושא הציוד הוא מלחמה בין החלק האמוציונלי לכלכלי, לדעתי. תעשו טבלה של למה כן למכור / להשאיר עם השוכרים / לאפסן;  כמה יעלה כל דבר (אפסון מול נזק פוטנציאלי אם משכירים דירה מרוהטת / מחיר נמוך של מכירה) ותעשו את החישוב שלכם. בהצלחה. ולא לריב!

תתחילו את האריזות טיפין טיפין. לארוז בית ולא לנסוע עם הציוד זה קשה. אנחנו נתנו לבנות (לגדולה בעיקר) קרטונים והסברנו לה שכל הדברים נשמרים בישראל ויחכו לה כשתחזור. היא קישטה את הארגז שלה וזה הרגיע אותה. כמו כן, נתנו לה מזוודת טרולי (עם הלו קיטי כמובן) וביקשנו ממנה שתשים שם דברים שהיא רוצה לקחת איתה (בערב עשינו מיונים, כמובן, של תכולת המזוודה – לא ראינו טעם לקחת את השמיכה של הכלב שלנו איתנו…). גם זה הרגיע אותה מאוד. היא היתה חלק מאותו ארוע של המעבר ונתנו לה את המקום שלה (לא לדאוג, לקח לנו זמן עד שנפל לנו האסימון שצריך לתת לה גם להשתתף מעשית ולא רק לפרוק את זעמה עלינו).

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

 רכבים – אנחנו השארנו רכב אחד בארץ ואת השני מכרנו. השארנו לאבא שלי יפוי כח למכור את האוטו  (אם אני לא טועה עשינו את יפוי הכח אצל נוטריון, בזה אני בטוחה, אבל לא בטוחה איך מכרנו, אם הלכנו למשרד הרישוי או לא). בכל מקרה לא היה לנו זמן לטפל במכירת האוטו. סתם. לא היה לנו לב להשאיר אותנו בלי אוטו עד לטיסה, אז די הפלנו את התיק הזה על אבא שלי (תיק זה ועוד כמה) . בכלל, אני ממליצה להכין יפוי כח נוטריוני להורים, או למישהו אחראי אחר, לכל מקרה שלא יהיה.  אבל על זה בסעיף הבירוקרטיה.  את הרכב שהשארנו בארץ (השהות שלנו קצרה, חבל היה למכור ואח"כ לקנות משהו ישן אחר) נתנו לבת משפחה שמשתמשת באוטו, ולאחר מכן תחזיר לנו אותו כשנחזור. שוב, גם פה יש ענין של רגשי מול כלכלי.

בירוקרטיה: לבטל ביטוח רכב מקיף וחובה, להשאיר יפוי כח למכירת הרכב.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

עבודה:

מכיוון ואצלנו הפלושיפ לא היה מטעם העבודה, אלא יוזמה אישית. (בושה למערכת הבריאות, אבל זה לא קשור לפה). שנינו היינו צריכים להודיע לבוסים שלנו על עזיבה. כמובן, חשוב לעזוב יפה וטוב! להכין בעבודה מסמך חפיפה, לעזור למצא מחליפה לתפקיד, לסגור קצוות ופרויקטים. אני יודעת, זה ממש קשה, אבל חייבים לסגור יפה. כדאי להכין אירוע פרידה ממקומות העבודה ואולי לקנות מתנות קטנות של תשומת לב. אני קניתי ספרים לחברות שלי לעבודה (צפוי למדי) וקנינו למחלקה של המגדלור מכונת נספרסו לרופאים (לצערנו, מסתבר שהיינו צריכים לקנות גם מנעול ללוקר כי שבוע אחרי שטסנו גנבו את המכונה מחדר הרופאים).

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

בירוקרטיה: ללכת למשאבי אנוש של העבודה ולברר מה הזכויות שלך בתור מתפטרת / יוצא לחל"ת. לברר האם מהעבודה הפרישו קרנות השתלמות והאם אפשר להפריש אותן ומתי, כנ"ל קרנות אחרות, מס הכנסה ופיצוים אם יש. לבקש מייל או טלפון של איש קשר במשאבי אנוש, כדי שיהיה בזמן השהיה בחו"ל, במידה ותצטרכו המלצות ממקום העבודה, או פתרון לבעיות שצצות לפעמים בנוגע לתשלומים וכו'. לבקש מכתבי המלצה מהמנהלים – לא להתבייש. לא לשכח לברר מול הרו"ח (אם יש, אם אין –  ישירות מהרשויות) מה צריך לבצע כדי שהתשלומים למס הכנסה / ביטוח לאומי יתבצעו באופן שוטף, בתקופה שאתם לא בארץ. צריך לבדוק מה הסטטוס שלכם, כי לפי מה שאני הבנתי, אזרחי ישראל, במשך 6 או 7 שנים (יתכן ואני טועה במספר השנים) צריכים לשלם ביטוח לאומי, גם אם הם לא חיים בארץ.  אנחנו עשינו הוראת קבע, היה קל (מפתיע?) ופשוט  (טוב נו, לקחת כסף תמיד קל).  להתקשר לקרנות הפנסיה / השתלמות ולוודא סכומי כסף קיימים, תאריכי משיכה אפשריים ואיש קשר. הערה חשובה: ספרו לכל אנשי השירות שאתם נוסעים לחו"ל ושיש לכם איש קשר בישראל עם אישור נוטריוני. תוודאו שהם מקלידים את הפרטים במערכת הממוחשבת שלהם. זה חוסך זמן אחר כך , ובעיקר זמני שינה (לפעמים הפרש השעות יכול להיות סיוט אמיתי, אתם תלמדו לכבות את הסלולרים לפני השינה).

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

 ילדים: או במקרה שלנו, ילדות

מכיון ואנחנו גרנו שלושה חודשים בעיר אחרת, הכנסנו את הבנות למסגרות, גם שם. ביום שהגענו לבית הורי הלכנו לעירייה וביקשנו לשבץ את הגדולה בגן עירוני. כדאי לעשות את זה קודם, ולא להפיל את זה על העיריה מעכשיו לעכשיו. מייל אחד שסוגר עניין (עאלק אחד, אבל בסדר).  הקטנה נכנסה למסגרת פרטית. אם אין לך אנשי קשר בעיר בה את תגורי בתקופת "בין המצרים " חפשי קבוצה בפיסבוק של "אמהות של אותה עיר" ותנסי לקבל המלצה על מסגרת פרטית. את ל-א רוצה להשאר עם הבנות בבית הזמני, בתקופה הזמנית, לפני הנסיעה.

שיתפנו את הגדולה בהכל, הכנו לה בית מקרטון כדי שתרגיש בו בנוח. הסברנו לה שהכלב ישאר אצל הדודים שלה, כי אנחנו לא רוצים שיסבול בטיסה. חברים שלנו הכינו מגנטים של הילדים שלהם עם כתובת סקייפ ומייל, לכל ילד בגן. לנו הגננת הכינה חוברת פרידה מילדי הגן וזה ליווה אותנו עד לטיסה (נראה לי שזה נשכח אי שם בקונקשיין מן השטן בלונדון).

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

לנסות לשמור על שגרה עם הילדים, אבל טיפונת לשחרר. זה נורא קשה. גם צריך להלהיב "יו איזה כיף יהיה לנו, נראה שלג, ונאכל עוגיות מיוחדות שקוראים להן קאפקייק, ולבית ספר יהיה אוטובוס צהוב". גם אם זה נשמע קצת פלצני ומרוחק, זה חשוב להכין אותם. אני הראיתי לגדולה תמונות של אמריקה. היא התלהבה שיש שם סנאים. לנסות ללמד אותן את השפה הזרה עוד בארץ, אם זה באמצעות דיסקים ואפליקציות, אם זה באמצעות שיעורים פרטיים. זה יכול לעשות שינוי בבטחון העצמי שלהן.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

 בירוקרטיה: טיפת חלב – לבקש רשימת חיסונים שבוצעו, ומתי צריך לעשות חיסונים נוספים (גיל + תאריך + סוג חיסון). לבקש תרגום של פנקס החיסונים לאנגלית, לבקש אישור מרופאת הילדים על מצב הבריאות של הילדה מתורגם לאנגלית (בתי הספר פה באמריקה דורשים בדיקת רופא, זה מקצר תהליכים מול הרופאים ), לסגור תשלומי גנים מול העיריה או מול הגננת.

בין המצרים

זאת תקופת הביניים, אתם לא בבית שלכם, ועדיין לא על הטיסה. קחו אויר, ונצלו את הביביסיטר החינמי שיש בבית :), צאו לשתות בירה ולהרגע.  אל תנסו להפגש עם כ-ל האנשים שמהם אתם צריכים להפרד. תסננו  אנשים, אם צריך. זאת תקופה של סיר לחץ,  הקלו על עצמכם. תוודאו מי לוקח אתכם לשדה התעופה. זה הזמן להכין עצמכם לחלק של הטיסה, לברר עם עצמכם האם לוקחים סטרולר, או מנשא, טרולי או תיק גב, פעילויות לילדים לטיסה ומי מכין סנדויצ'ים לדרך.

הכנת הקרקע בחו"ל –

הכירו את חברכם החדש: "גוגל" ואחיו החורגים: פורומים וקבוצות בפיסבוק שרלוונטיות למקום הרילוקיישן ותתחילו לחקור, לשאול ולקבל פרטים אודות אנשי קשר ישראלים שעימם תוכלו להתיעץ על מקום המחיה החדש. שאלות שכדאי לשאול: שכונת מגורים מומלצת, מחירים של דירות, גודל דירות, בית מלון זול ליד הבית (אפשר לחפש דירה זמנית באתר airbnb), בתי ספר מומלצים באזור המגורים, גנים מומלצים באזור המגורים ועלויות  של מערכת החינוך. רכישת רכב: מקום מומלץ לרכוש רכב, ביטוח לרכב מומלץ. וגם: תעסוקה אחה"צ עם הילדים, מה עושים כשלא עובדים, אילו מקומות בילוי יש בעיר, קניונים זולים ואאוטלטים קרובים, איקאה, מסעדות מומלצות ולא יקרות בסביבה, סופרמרקט קרוב, תחבורה ציבורית ונגישות, גני שעשועים, מקומות לטיולים בסביבת המגורים. את תראי, שעם כל מייל שתקבלי את תמצאי עצמך מכירה עוד קצת את ה"לא נודע" ואת החברים החדשים, שבהם תמצאי משפחה.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

בירוקרטיה: לוודא ויזה, לוודא תוקף לדרכונים, לוודא שיש מספיק מזוודות, לוודא מסמכים שצריך להביא לטובת העבודה בחו"ל/ השכרת דירה / אישור מהבנק באנגלית שיש לכם כסף בחשבון.  לקנות מפה של העיר שבה תגורו, תלמדו את הרחובות הראשיים ודרכי הגעה מהבית לגנים, צרו קשר עם בעלי הדירה החדשה, בררו אם יש אפשרות להשכיר ציוד באופן זמני (על פי חישוב שלנו, זה לא השתלם, אבל יש כאלה שזה חלק מחוזה המעבר).  תלמדו מגוגל maps על האזור.

משפחה:

עד עכשיו זה היה ממש קל, עכשיו מתחיל החלק הקשה. המשפחה  והפרידה ממנה. הכינו את המשפחה שלכם שתצטרכו המון עזרה בחודשים לפני היציאה לחו"ל; יתכן ותפקידו את הבנות אצל הדודה / סבתא / גיסה למשך מספר שעות כדי שתוכלו לארוז או להתעסק עם בירוקרטיות שונות. בררו עם המשפחה מי יכול לתת יד ולאפסן אצלו מזרון / ספונת / שידה (תעשו רשימת אקסל, מה אצל מי, אתם ל-א תזכרו לאחר שנתים). בידקו נכונות של המשפחה להגיע או לא להגיע, רק כדי שתבינו אם אתם צריכים לקנות בחו"ל ספה מתקפלת או מזרון מתנפח, יש מקרים שצריך חדר נוסף, מיוחד לאורחים (במיוחד כשנוסעים למקומות קרובים). תבקשו מהמשפחה שלא תבכה ליד הבנות ושלא יגרמו להן לתחושות  "שליליות" ביחס היציאה לרילוקיישן.  תקבעו ארוחת פרידה אחת מכל צד. אם תתחילו להפרד מכל ענף משפחתי, זה יתיש אתכם לחלוטין. לא צריך פסטיבל, ארוחה בסגנון ארוחת יום שישי / בוקר שבת, פרידה , נשיקה וזהו. כמו שמשחררים ילד לגן בבוקר. קצר וקולע. תבררו עם עצמכם מי תרצו שיסיע אתכם לשדה, או שתסעו לבד לאחר הפרידה בבית המארח בתקופת "בין המצרים".

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

חברים:

נורא חשוב לבקש מהחברים שלכם שישלחו תמונות של הילדים שלהם. במשך הזמן הזכרון של הילדים מטשטש את הזכרונות מהארץ, וחבל. הכינו מזכרת מהחברים שלכם לבנות –  כמו "עץ משפחה" של חברים (עם המשפחה מדברים בסקייפ בדרך כלל, עם החברים השיחות יותר אישיות).  גם פה, אין צורך בפסטיבל פרידות. זה נורא מקשה ומיותר. תקבעו ארוחה אחת לכל החברים – מסיבת פרידה גדולה. או ערב בנות במסעדה מפנקת.

את יודעת מה, כל רשימה שהיא, לא משנה עד כמה היא תהיה מפורטת, לא תוכל להכיל את העומס הזה של האריזות לפני היציאה לחו"ל. פשוט לא. תזרמי, לטוב ולרע עם התקופה הזאת. תשתבללי מתחת לפוך, תצעקי לתוך הכרית (או לשמיים), תשתי קצת אלכוהול (במידה כמובן), תשתחררי. ובטיסה, אם הבנות ישנו, פתאום תרגישי שאלף טון כנראה השארת בשדה התעופה.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

אבל, יקירה, לא להכנס לשאננות, כי אלף טון נוספים (בשפה זרה) מחכים לך בשדה התעופה השני. ואת הולכת לעבור תקופה קשה.

עם זאת, רילוקיישן זאת חוויה מקסימה, מלמדת, מעשירה, תורמת, מזקקת, מחזקת. אני ממליצה בחום על רילוקיישן, כי יוצאים משם דברים נפלאים. גם אם קשה בהתחלה, אני מניחה שבממוצע, אחרי חצי שנה, מתאקלמים ואז כבר לא בטוחים שרוצים לחזור. כי פתאום יש סופ"ש נורא ארוך, ו4 עונות בשנה שהן יפיפיות כל אחת בצורתה, ומלא פעילויות עם ילדים, וטיולים, וחוויות, וקניות, ואוכל טוב, וקשרים חדשים, ושגרה שבניתם לעצמכם, ואיכות חיים. בקיצור, אמריקה.

מה צריך לעשות לפני רילוקיישן

וליתר הקוראים, אם יש לכם עצות נוספות בנוגע "הכנה לפני רילוקיישן" אשמח אם תכתבו בתגובות פה בפוסט, כדי שאחרים יוכלו ללמוד מהנסיון שלכם.


תגיות:, , , , , , , , , , , ,



3 תגובות ל - “מה צריך לעשות לפני יציאה לרילוקיישן?”

  1. שטייף רמי #

    היי , מה שלומך ?

    3 בינואר 2014 ב - 18:44 הגב
  2. הי יונית,
    נתקלתי בבלוג שלך במהלך חיפוש קבוצות קשורות לרילוקיישן. אני מנהלת גן על טהרת העברית ברוקוויל, ואחרי המון שנים שאני מגדלת ילדים (פרטיים וגם של אחרים) בסביבה רחוקה מהבית ומהמשפחה מורחבת, יש לי המון טיפים ועצות ועוד דברים טובים להעניק לישראלים המגיעים לאיזורנו, כמו גם להציג את הגן שלי, שמהווה הרבה פעמים נקודת נחיתה רכה ל״ניו קאמרז״. תהיתי אם יש לך רעיון/קישור/אפיק שבו יהיה נכון לי לכתוב על התארגנות עם ילדים צעירים? האם ידועות לך קבוצות שעניינן רילוקיישן למרילנד, בו אוכל לתרום מנסיוני?
    תודה חג שמח,
    תמר

    13 באפריל 2016 ב - 17:59 הגב

הפניות

  1. אמאעובדת | דברים שרציתי להספיק לפני החזרה לארץ - 4 בנובמבר 2013

    […] אתם מכירים מישהו שיוצא לרילוקיישן, אמרו לו "יהיה בהתחלה קשה נורא, אח"כ […]

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!