המגדלור ואני

יהונתן קאהן

על יהונתן קאהן

יהונתן, בוגר תואר בחשבונאות ושלוש וחצי שנים במשרד ביג פור בארץ, עבר באוגוסט 2013 עם אשתו ושני חתולים לסוונזי. איפה זה סוונזי? בדרום וויילס. איפה זה וויילס? איפהשהו בבריטניה, נקרא לזה "לא לונדון". מאי-שם בקצה הכביש המהיר M4, כשלוש שעות ברכב מהית'רו, החיים נראים שקטים, רגועים וירוקים יותר. החוויה של מגורים בעיר ספר בבריטניה היא מיוחדת, והחוויה של התמחות בראיית חשבון בבריטניה גם היא מיוחדת, ועל כל הדברים המיוחדים בחיים שלנו אני אנסה לכתוב כאן, מוזמנים להצטרף אליי.

מחשבות של אחרי ברקסיט

בוקר שישי שעבר היה סוריאליסטי. התעוררתי ב-4:30, ולמרות שכבר היה אור בחוץ, הכל הרגיש מאד חשוך. הפער בין המצביעים לעזוב ואלה שהצביעו להישאר כבר עמד על 800 אלף, ונראה שעם כל אחת מ-80 הקלפיות שעוד נותרו, הפער רק הלך וגדל.

ב-7:30 יצאתי לעבודה. סוף יוני, אבל בחוץ אפור וקודר ולמרות שזה היה שבוע כזה, חורף של סוף יוני, הבוקר זה הרגיש שונה. הסתכלתי מסביב, הרחוב היה די ריק חוץ משכנה שרצה לאוטו. הסתכלתי עליה – האם היא הצביעה לעזוב? אם כן, למה? האם היא יודעת שמולה גרים מהגרים, ואם כן, מה היא חושבת עלינו?

בדרך לעבודה אני ממלא דלק. יש לי תחנה קבועה של סיינסבורי ביציאה מהעיר. כמו ברוב המקומות כאן השירות עצמי אבל משלמים בתוך החנות, האיש שמלפניי מתלוצץ על כך שאחרי זמן רב שהדלק נותר על 1.07 פאונד לליטר, פתאום הוא עלה ל-1.08. "זה בגלל אתמול?" הוא שואל בחיוך, והקופאית לא ממש יודעת מה לענות. מעניין מה הוא הצביע. מה הוא חושב על מהגרים. ומה איתה?

ארוחת צהריים בננדוס. אנחנו ארבעה שעובדים יחד על הלקוח הזה, במשך השבוע דיברנו קצת בינינו על משאל העם. שניים מאיתנו בעד הישארות, ושניים בעד עזיבה (באמירת אגב- זה יחס מטעה, כמעט כל מי שעובד איתי הצביע להישאר, ובאופן כללי בוגרי אוניברסיטה הצביעו להישאר ביחס של 1:2). אני נותן להם פרספקטיבה של מהגר, "זה פשוט מרגיש עכשיו שכולם מסתכלים עליך. שכל אחד עשוי להיות זה שהצביע כדי שתעוף מפה – הרוב הרי הצביעו החוצה". אחד מאלה שהצביעו לעזוב אומר, "האם אי פעם הרגשת לא רצוי פה? זה מה שאתה צריך לזכור".

jhonatan briexit21הוא כמובן לא מבין שזו בכלל לא הנקודה. משהו נפרץ ביום חמישי שעבר, מחסום – מהסוג הטוב – שעמד פה ועזר לבני אדם להיות אנושיים יותר אחד כלפי השני, ולו בגלל שהם האמינו שהחברה תפעיל עליהם סנקציות אם הם לא יהיו אנושיים. ביום שני בבוקר אני מגיע לספירת מלאי באיזה חור עולם בדרום מערב אנגליה. אני מדבר עם האחראי על הספירה, והוא שואל אותי מאיפה אני. "ישראל", אני עונה, והוא אומר "אה, לא רואים הרבה כאלה פה אצלנו". עשרות פעמים כבר שמעתי את התשובה הזו כאן, אבל הפעם זה מרגיש אחרת. בדיעבד אני בודק, 4 מכל 5 אנשים הצביעו במשאל במחוז ההוא, ו-57% מתוכם הצביעו לעזוב.

"זה לא בגלל הגירה", אנשים שהצביעו לעזוב מתגוננים, ובכל זאת בשבוע האחרון האירועים שקשורים לשנאת זרים זינקו. איפהשהו מישהו צעק בסופר "פולנים הביתה", במקום אחר הושלך בקבוק תבערה לאטליז שמוכר בשר חלאל. קיבלו לגיטימציה המניאקים. בין כל הרוע הזה יש גם טוב, והרבה אנשים מפתיעים לטובה, אבל התחושה הכללית היא של מועקה.

אולי זה באמת יעבור. אולי זה היה ההלם של הניצחון הבלתי צפוי, השכרון מאיזו תחושה של כח ושל רוב, שיעברו כשהנבלות הגזענים יבינו שבעצם לא הרבה עומד להשתנות. "הפולנים", כשם קוד למהגרים אירופאים ובכלל, לא רק שיישארו אלא ימשיכו להגיע, על אפם ועל חמתם של הצללים שתמיד מסתתרים בחושך, מחכים לרגע הנכון לצאת.


תגיות:, , , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!