קסם זר

שני גל גרינברג

על שני גל גרינברג

שני גל, בת 28, עורכת דין בתחום הסביבה, שזה כמו עורך דין רגיל רק בלי הכסף. נשואה+כלב ועושה צעדיי לעבר ברלין. כותבת בשביל לא להשתגע.

מסגרות

מאז שאני זוכרת את עצמי, שנאת חיי הייתה להכנס למסגרת חדשה. אני לא טובה בזה, זה לא נוח לי, זה גורם לי להרגיש כמו מישהו מכוכב אחר שנחת היום בכדור הארץ ומצפה שהמקומיים יקראו לו לארוחת צהריים. תמיד קינאתי באנשים שאוהבים שינויים וסביבות חדשות, תמיד יש להם סיסמאות על דינאמיות ואתגרים וריגושים, שגורמים לי לחשוב שהם מאוד מוצלחים בתפקידם כבני אדם, או לחלופין, שקרנים מדהימים (אגב, את שתי התכונות אני מוקירה באותה מידה).

שני של ראיונות העבודה היא הבן אדם הזה. שני של ראיונות העבודה חיה על סביבות חדשות, נושמת אותן. שני של היום הראשון בעבודה היא הבן אדם שעובר שולחן-שולחן, מציג את עצמו בחיוך כובש, מתעניין בביוגרפיה האישית של כל אחד ומוצא אנקדוטה משעשעת לכל נושא ועניין.

שני עצמה, מנגד, ניחנה, ניחנתי (מיציתי את מוטיב הגוף השלישי) בתכונה הנפלאה של מודעות עצמית יתרה. יש לי חרדה חברתית עצומה, שמתבטאת בעיקר בכך שלפחות במשך החודשיים הראשונים שלי במקום חדש, אני משוכנעת שאף אחד לא מחבב אותי. זה אף פעם לא עמד במבחן המציאות, ומאז ומעולם תמיד הייתי מוקפת בחברים. אבל משום מה הפחד הזה מעולם לא הצליח להרפות ממני, גם אם ניסיון החיים מורה שזה תמיד תמיד עובר ומתברר להיות בראש שלי.

אני לא מיינסטרים. אני סרקסטית, מאוד. מאוד. אני לא עושה את זה בכוונה, אני לא עושה את זה מרוע, זה פשוט מי שאני.  האנשים שאהבו אותי לאורך חיי אהבו אותי בזכות התכונה הזאת, לא למרות התכונה הזאת. ניסיתי המון פעמים ליצור רושם של בן אדם יותר פשוט, אבל זה אף פעם לא עבד, ולימים הבנתי שאדם לא צריך להעמיד פנים.

אבל הפעם זה שונה. גם לפה ההגירה הצליחה לשלוח אל חיי את רגלה הארוכה ולבעוט לי בישבן. והסיבה היא משולשת:

  • השילוב של תואר שני ועבודה חדשה, אשר הגיעו עלי לטובה באותו שבוע, הופך את ההתמודדות שלי עם מסגרות לכפולה, ומתרחשת במקביל על בסיס יום יומי. אני רוצה להצליח בעבודה, אני רוצה להיות תלמידה טובה, אני רוצה להשתלב בשתי החברות החדשות האלה, והמוח שלי עובד על הרבה מישורים במקביל.
  • בפן של הלימודים, אני חשה בריחוק אינהרנטי משאר חברי לכתה, אשר נובע בעיקר מהעובדה שאני מבוגרת מרובם המכריע בכמה וכמה שנים טובות (מדהים כמה דברים אתה מספיק עד גיל 23 כשאין לך שירות צבאי). הריחוק הזה, בשילוב האופי האישי הקסום שלי שעליו הרחבתי לעיל, מקשים עלי מאוד להפגין את אותו רף התלהבות שיכול היה לסייע לי פה.
  • אני חושבת שכל מי שגר בחו"ל יוכל להסכים איתי על כמה זה מעייף להתנהל בשפה שהיא לא שפת האם שלך. ואני מדברת בתור מישהי שלימדה אנגלית במשך שנים, ולא סובלת כלל מקשיי שפה. על פני ימים שלמים אני נשמעת לעצמי כמו מישהי אחרת. אני חושבת בעברית, ואני חולמת בעברית, והליכי החיברות שלי הם בעצם תרגום של עצמי לאנגלית מצויינת ולגרמנית בינונית.

galshaked spiritual3הרקע שעוטף את כל האמור לעיל הוא העובדה שאין לי פה עדיין את הבסיס שהוא רק שלי. יש לי עבודה נפלאה והתקבלתי לאוניברסיטה יוקרתית, אני כל היום מוקפת באנשים, כולם מחייכים אלי ואני מחייכת לכולם. ויש לי את הבעל שלי ואת הכלב שלי, שהם המשפחה שלי, איתי פה, אבל אני עוד לא פה. לא לגמרי. ואני יודעת שזה דורש סבלנות עד שאני אהיה פה לגמרי, ועד שהאנשים שמקיפים אותי במסגרות שלי יהיו האנשים שלי, ולא האנשים שאיתי, ועד שאני אפסיק להתאמץ להוכיח את עצמי בעבודה, ועד שאני אקבל איזה ציון או שניים בלימודים.

מישהו אמר לי פעם שזו הבעיה הכי גדולה שלי. שכולם חווים שוק, ויודעים לתרגם את זה רק בדיעבד. אני מנגד יודעת להוציא את עצמי מהסיטואציה ולהגיד בפה מלא שכרגע אני בשוק, שזה תמיד קורה לי ושזה יעבור לי, אבל איכשהו מתייסרת מהציפייה.

 

קצת מצחיק שבן אדם ששונא שינויים מהגר. מצד שני, אולי נצא מזה אנשים טובים יותר.

 

אבל לבינתיים, אני, שני, שונאת מסגרות חדשות.

 


תגיות:, , , , , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!