מחשבת מסלול מחדש

שני קורבלניק

על שני קורבלניק

אהלן! שמי שני קורבלניק, זוגית של נפתלי ואמא ל"שלושה מתחת לשבע" (כמעט 7, כמעט 5 ובול 2). מנסה כל יום מחדש: להיות בת אדם טובה, להיות אמא נהדרת, בת זוג מכילה, לתחזק את הקריירה (או לפחות את העבודה...), והעיקר - לא ליפול לכל רגשי האשמה המלווים את כל הג'אז המפואר הזה. מאוהבת בניו יורק ומתגעגעת לים התיכון.

משלוחה לתל אביב

מחנה קיץ בניו יורק, קייטנה בעגה העברית, זה דבר סופר יקר (באנגלית ובעברית כאחד!) אז לאחר בדיקות ותהיות, חיפושים ושאלות, וגם בגלל שאמא עזבה את העבודה והחליטה בשלב זה להגשים חלומות משל הייתה בת 22 שוב (תוהה האם יש גיל בו צריך להפסיק לחלום?), החלטנו שהבכור על סך גילו ואופיו (כמעט 6 וסופר חברותי) יסע לקייטנת סבאסבתא בישראל. בסייד קיק גם הרווחנו מלא נקודות אצל בני המשפחה המורחבת מהצד השני של האוקיאנוס. 

מרגע שכולנו, כולל הילד, היינו מסונכרנים על העניין, התחלנו בשינוע הפרוייקט: מצאתי חברה מדהימה שהסכימה לקחת אותו איתה הלוך-חזור, קנינו לו תיק חדש של ספיידרמן עם אורות, מתנות קטנות שיפתח כל יומיים, מחברת בה ירשום ויצייר את חוויותיו, ומעטפות- אם ירצה לשלוח לנו מכתב. דיברנו איתו על ישראל המון, עברנו על מה מותר ומה אסור אצל סבא וסבתא, על קייטנת פארק המים שילך אליה ועל בני הדודים שמחכים לו שם, בקיצור- בילד אפ מטורף. הילד מוכן כבר עכשיו להשאיר אותנו להנמס לאיטנו בעוד קיץ לח בניו יורק, ולחזור מישראל רק עוד שנה, אם אפשר (לא, אי אפשר!).

אני מצידי, חצי מספרת סיפור/ חצי בוחנת תגובות – שיתפתי את הסובבים והתשובות היו מגוונות מ"טוב… (פרצוף כועס, קמט במצח) אני לא מבין/ה איך אתם עושים דבר כזה", דרך "טוב (פרצוף מאוכזב, שפתיים משורבבות), אם לכם לא אכפת..", ועד "טווווווב (פרצוף מתרשם, עיניים פתוחות לרווחה)!!! הלוואי והייתי יכול/ה גם לעשות את זה!". כבר נזפו בנו, כעסו עלינו, צעקו עלינו, איימו לשלוח את המועצה לשלום הילד, וכן, גם הריעו לנו. לכולם עניתי את אותה התשובה: אני לא בטוחה מה הדבר "הנכון" לעשות, אבל לנו זה מרגיש נכון. אנחנו סומכים על הילד ועל הסבים וסבתות שיטפלו בו וידאגו לו (הם רק מחכים שיגיע), בטוחים שיהיה לו כיף, ומאמינים שזו תהיה חוויה שיקח עימו לעוד שנים רבות.

6--11אבל לפני כמה לילות כשהוא התגנב למיטה שלנו ושם עלי את ראשו המתוק בכדי להמשיך לישון בנוחות זה הכה בי: וואו, כמה שאני אתגעגע אליו בזמן שינפוש לו בישראל, כמה הוא יחסר לי עד שיחזור, כמה שארצה לחבק אותו ולנשק אותו (וכמה שיותר, לפני שהוא מגיע לגיל שהוא צועק עלי שאני עושה לו פאדיחות ליד החברים שלו), ובכלל איך אלו הדברים הקטנים-גדולים שהוא עושה, הברורים מאליהם לעיתים, שמהם אני לומדת כל כך הרבה: כשאני מסבירה לו משהו והוא משייט בכזו קלילות בין השפות, מרגיש נוח בשתיהן כשהוא אומר לי "אמא, טוב! תפסתי אותך" (I got you וגם "תשחררי, הבנתי אותך!"), כשהוא מסביר לי שנראה לו שבבחירות בנובמבר הוא יצביע "לבת ולא לבן, כי הבן עושה המון רעש, וחוץ מזה יש הרבה בנים שם ולא הרבה בנות, וצריך גם בנות!", וכשהוא שואל אותי בכעס מה זאת אומרת אין להומלסים בניו יורק בית שהרי "כולם צריכים שיהיה להם בית ואוכל" (כשהפערים בין עושר לעוני בעיר הזו בלתי נתפסים). דרך העיניים שלו אני מזכירה לעצמי שתמיד יש מקום לחמלה ומודעות חברתית גם בתוך הציניות של העיר המשוגעת בעולם. 

6--10יכול להיות שבמצבנו דרמה כללית היא חלק אינטגרלי מהחבילה: גידול ילדים ברילוקיישן נדמה ומוציא ממך את המיטב, לטוב ולרע. אנחנו מתמודדים על בסיס יומיומי עם דברים שעצם קיומם בצד השני של העולם הוא שהופך אותם לדילמות ולמחשבות. למשל, מהי השפה שמדברים בבית, או בעצם עד כמה ההורים קשוחים לגבי העברית בבית? ובחוץ? או שבארץ בית ספר-הוא בית ספר-הוא בית ספר לפי אזור רישום, ופה למצוא את בית הספר הנכון והמדוייק ביותר לילד שלך זה כמו חיפוש עבודה, כולל הרשמות, הגרלות ומלגות. דוגמא נוספת ממש מרגעים אלו (השנייה נכנסנו הביתה) היא ההבדל בין נסיעה לחברים בארץ שיכולה לקחת חצי שעה לכל היותר (אחרת זה רחוק!), לבין מסע של שעתיים חזרה הביתה למנהטן מפרוספקט פארק בברוקלין השכנה. שכונות שכנות. וכך גם נסיעה בקיץ לסבא וסבתא הופכת למורכבת מהרגיל, כמעט משימה צבאית הדורשת תו"ל. את מאוד רוצה שזה יסתדר ומנסה להבין עם עצמך מה "בסדר" ו"לא בסדר" לעשות בכדי להוציא תכנית כזו לפועל?!

כיוון שבתהיות שעולות רק ברילוקיישן עסקינן, אז אגלה שיש חרדה כללית (לא משהו ספציפי) עם "הנכון" ו"לא נכון" בכל הנוגע לגידול הילדים, כי אם משהו מתפקשש אי אפשר להאשים אף אחד מבני המשפחה המורחבת בכך… איך שהם נראים, ומה שהם גדלים להיות זה לגמרי, 150%, של חומר ביד היוצר – של ההורים.

כתוצאה מכך שאני כל הזמן מתדיינת עם עצמי בראש אני גם מתעמתת עם עצמי רבות על דברים שפעם היו לי נכונים – והיום, בזכותם (של הילדים), הם קצת פחות על סדר עדיפויות. כל יום אני חווה איתם שוב את ילדותי, שוב גדלה איתם, מתבגרת שוב לפרקים (ויעידו מולידיי שהייתי מתבגרת די מאתגרת), ותוך כדי גם עושה תיקון לעצמי על כל הדברים שרציתי לשנות בדרך ולא הצליח לי. וכן, גם להשלים עם מה שכבר לא ישתנה ולראות את עצמי בצורה שהם רואים אותי: הכי מוכשרת, הכי אמא, הכי מוצלחת, הכי יפה, הכי טובה, הכי נהדרת.  מזכירה לעצמי שאם יש לי אחריות על שלושה מופלאים (ולפעמים גם על אבא שלהם) אז אני יכולה לפחות לסמוך על עצמי קצת יותר. אם בתחושה שלי זה בסדר – אז זה כנראה בסדר. אם הם חושבים שאני א6--13לופה (והם מכירים אותי הכי טוב), אין סיבה שלא אחשוב ככה גם!

האפרוח שלי נסע היום לישראל, שם יאסוף חוויות
מדהימות שלי לא יהיה חלק פעיל בהן (אבל אכריח אותו לספר לי עליהן בסקייפ לפחות פעמיים ביום). האפרוח שלי נסע היום לישראל, וברור לי שהוא יחזור בוגר טיפה יותר (הכל יחסי כמובן) ממה שהיה לפני.

——————————————

שיהנה מאוד, ושיחזור בשלום כי אמא'שלו מחכה לו בעיניים כלות…


תגיות:, , , , , , , , , , , , ,



7 תגובות ל - “משלוחה לתל אביב”

  1. מאיה #

    אוי, שון, שון ליבי אליך. טנא יעשה חיים, יתבגר קצת וגם יחזור ילד שונה מעט ממה שהיה. אשרי אלו שיש להם סבא וסבתא בישראל.

    5 ביולי 2016 ב - 19:35 הגב
    • שני קורבלניק
      שני #

      תודה יקירתי! בינתיים עברו 8 ימים ונראה שממש נחמד לו. כיף לו, כיף להם, וכיף לנו שכולם שמחים. אבל אנחנו כבר ממש מתגעגעים 🙂

      11 ביולי 2016 ב - 5:04 הגב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      תודה יקירתי! בינתיים עברו 8 ימים ונראה שממש נחמד לו. כיף לו, כיף להם, וכיף לנו שכולם שמחים. אבל אנחנו כבר ממש מתגעגעים 🙂

      11 ביולי 2016 ב - 5:08 הגב
  2. עינבל #

    מקסים שני!! ❤️

    5 ביולי 2016 ב - 20:28 הגב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      תודה אהובה! מה שלומך?

      11 ביולי 2016 ב - 5:09 הגב
  3. Smadar tzabari #

    שני קראתי בשקיקה וללא הפסקה. יש לנו איטואיציות שאי אפשר להסבירן. לכן לכי עם "מה שמרגיש לך נכון" ושתינו יודעות שהוא ביידיים טובות. את נהדרת ומרתקת.

    8 ביולי 2016 ב - 9:41 הגב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      תודה סמדר היקרה, אכן נמצא בידיים טובות ואוהבות. אני לא יודעת למי יותר כיף (לו או להם)!

      11 ביולי 2016 ב - 5:10 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!