מסע חיינו: לראות, לחוות, להתנסות

ליאת עמיחי-שם טוב

על ליאת עמיחי-שם טוב

אמא שלי תמיד אמרה שאני קצת "לוקו", בעצם כולם אמרו... אז היום אני אמא לשלושה, ועדיין נושאת בגאווה את התואר. מסתכלת על החיים מחוץ לקופסה, יוצרת לי ולמשפחתי את המציאות בהתאם לאיך שאני רוצה לחיות. יחד עם שי, בחרנו לנו את דרך החיים שלנו. שנתיים בתאילנד עברו חלפו ביעף, דרום אפריקה: אנחנו בדרך, קבלי אותנו בחיבוק!

מתאילנד לדרום אפריקה וחזרה

את פרק דרום אפריקה שהתחיל בינואר שנה שעברה סיימנו בינואר השנה – בדיוק שנה.

לא, לא הצטערנו. מלכתחילה, לא נראה לי סגנון החיים במדינה מיוחדת, מגוונת, מרתקת ומשוגעת זו.

גם לא מצטערים על השנה שכן היינו כמובן. חלק מהמסע, ועוד התנסות וצבירת חוויות.

נתגעגע לאוכל הטוב, לחברות הטובות ולבית השווה במיוחד!

השנה הסתיימה בטיול בן חודש ברחבי המדינה. לא יכולתי להרשות לעצמי לעזוב מבלי לטייל, לראות להכיר.

טיול משפחתי באזור אחד, ואחריו טיול שלי עם הילדים – סוג של טיול תרמילאים, אבל ברכב. מדהים ומומלץ!

פרק דרום אפריקה הסתיים לו ככה מוקדם מהצפוי כשהחברה ששלחה את שי לעבודה פשוט הודיעה על סגירה ופיזור.

מלחיץ? כן, קצת. בכל זאת מקור פרנסה לא רע ושלושה ילדים שעוד לא סיימנו לדאוג להם ולצרכיהם…

נלחצתי? אולי לכמה שעות…

סוגרים ת'בסטה? חוזרים לארץ? שגרה? אמא'לה!!! זה לא!

 

כבר באותו הלילה הבנתי כי יש פה הזדמנות פז לקיים את שהבטחנו ולחזור לתאילנד, לצ'אנג מאי האהובה…

קצת התלבטות, קצת חישובים כלכליים, קצת מחשבות עתיד כאלה וכמובן – ילדים וההחלטה נפלה.

אז נסענו  (טוב, בעצם רק הילדים ואני נסענו, שי נשאר עוד חודש וחצי לסגור עניינים) לתאילנד הרחוקה, המוכרת, הנפלאה.

ברגע בו דרכו רגליי על אדמת צ'אנג מאי – הרגשתי כמו שבתי לביתי. את החיוך הדבילי שהתנוסס על פרצופי המאושר אף אחד לא היה יכול למחוק, וכל שרציתי זה כבר באותו הרגע להתחיל לרוץ ולעבור בין כל המקומות שאהבנו והתגעגענו  אליהם כל כך.

היציאה משדה התעופה היתה כל כך טבעית וברגע אחד כאילו נמחקו להם שנתיים וחצי שלא היינו פה. זה היה מוזר ומדהים כי מאז שעזבנו הספקנו לעשות כל כך הרבה ולהתנסות במגוון התנסויות, אבל איכשהו הרגיש לי שלא עזבנו את המקום מעולם וחזרנו אל המקום הטבעי שלנו.

בעלי הדוכנים הקבועים שלנו והחנויות  מיד זיהו אותנו והיו בהלם למראה הילדים שגדלו בצורה קיצונית משהו מבחינתם.

הנסיעה אגב היתה ללא תכנון זמן, רק בקטע של להעביר מספר חודשים עד שנראה מה קורה ולאן מנותבים חיינו.

והילדים? איתמר די זרם, בר מרדה ומאיה קצת שמחה לחזור לחוג שהפסיקה באמצע ומאד אהבה, אבל לא יצאה מגדרה כדי שחלילה לא נחשוב שהיא מאושרת כמונו. שלושתם שמחו לצאת מדרום אפריקה, כך שגם החזרה לתאילנד היתה אופציה טובה מבחינתם (בעדיפות עליונה עומדת, עדיין, ארץ הקודש).

אז אני פה כבר חודש וחצי, שי הצטרף אלינו לפני שבוע, אבל רק לשבוע והמשיך לנדוד עוד קצת.

הילדים כרגע עוד לא הולכים לבית ספר כך שלקחתי על עצמי תפקיד חדש ואני כבר לא רק כספומט ונהג מונית. לעת עתה אני גם מורה במשרה מלאה, דואגת לחומר לימוד, שעות לימוד, סדר ומשמעת עצמית, בודקת את העבודות והמשימות וסופגת את העצבים והכעסים שכל הסיפור הזה גורר עימו.

כן, לכל מי שעד עכשיו חשב שחיי הם דבש טהור – וואלה לא, אבל הכל נרשם על דפי המסע כעוד חוויה ועוד חוויה ועוד אחת…

ומה הלאה?  גם אני עוד לא יודעת. הגלובוס מסתובב לו כל הזמן, מאד רוצים להישאר בתאילנד שוב לתקופה ארוכה ככל הניתן, אבל גם רוצים לראות ולהתנסות בעוד מקומות. אז חשבנו פיליפינים לתקופה, ואז חשבנו הודו, ואם כבר הודו אז למה לא גואה? ועלו גם כמה חופים חביבים פה בתאילנד כי לשי ממש בא לגור קצת ליד הים, ווייטנאם גם לא הוזנחה וקמבודיה ועוד ועוד, ואתמול כשחברה זרקה לי את השם סרילנקה – מיד העברתי שעה שעתיים משעות הלילה על המחשב כדי לחקור וללמוד את המקום.

בינתיים אנחנו פה, שגרה די משעממת, יש לציין, הילדים לומדים, אני עסוקה במיליון דברים לא מאד מעניינים ויחד עם שי (וכל אחד בנפרד)  גם מנסים לבנות ולהתחיל עתיד חדש. אבל אנחנו בצ'אנג מאי שאנחנו כל כך אוהבים, ובין הלימודים לעיסוקים ולרגעים המשעממים – אנחנו חווים את העיר הזאת, טועמים את מטעמיה, נהנים מתושביה החייכנים, המנומסים והשמחים, חוזרים למקומות מוכרים ואהובים, ומקווים להישאר.

מחכה לעדכן… גם אני סקרנית איפה אהיה בעוד חודש 🙂


תגיות:, , , , , , , , , , , ,



3 תגובות ל - “מתאילנד לדרום אפריקה וחזרה”

  1. ליטל #

    גם אני מחכה…תהנו!!

    9 באפריל 2018 ב - 13:44 הגב
  2. ליטל #

    גם אני סקרנית!!תהנו בנתיים

    9 באפריל 2018 ב - 13:45 הגב
    • ליאת עמיחי-שם טוב
      ליאת #

      מבטיחה לעדכן 😋

      10 באפריל 2018 ב - 13:22 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!