It’s always sunny in Philadelphia

דורין אלחדד

על דורין אלחדד

תמיד אהבתי לטייל בארץ, אבל גם בעולם, והחיים גם קצת הובילו אותי לשם. חרשתי את כל מזרח אירופה, ביקרתי באסיה ובארצות הברית, אבל אף פעם לא חלמתי לחיות בשום מקום אחר פרט לישראל. שמי דורין, אני טיילת מדופלמת, ג'נקית של קפה, כותבת, מצלמת, מעריצה מושבעת של The Office, אתגר קרת ואמא שלי. לפילדלפיה הגעתי בעקבות עבודה ונשארתי בזכות אהבה. ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב - עם הזמן אני לומדת לחיות בשלום עם המרחק ולהעריך את הבית החדש, אך לא מפסיקה לתכנן את הקמבאק. תכף אשוב!

מתחת לאף

אחת החברות הכי טובות שלי בעולם מתחתנת היום. ממש ברגעים אלה, הבנות מכפר סבא לבושות בסווטשרים ורודים תואמים, מצחקקות בסלון בית הוריה. הספר והמאפר נותנים עבודה ומדגישים את היופי הטבעי שגם ככה נוטף ממנה. והיא יושבת שם יפה ומתרגשת. הן בטח אכלו ארוחת בוקר יחד בחצר הפסטורלית, מלא גבינות, לחם, ירקות וכמויות אדירות של קפה נמזגו שם הבוקר.

אצלי, לעומת זאת, היה בוקר די רגיל. השבוע היה קר פה מאוד ונדמה שהאביב ממאן להופיע. האיש שלי התעורר לפני, עבד קצת על המחשב בסלון. הכל כרגיל אבל ההרגשה קצת אחרת. אוירה של שמחה מהולה בעצב אפפה אותי. עבור נעמה וטל שלי שמתחתנים היום אני מרוגשת עד העצם, רק בשבילי אני עצובה קצת. אני לא שם לחבק אותה ולספר לה כמה היא יפה. לא אהיה שם על הרחבה כדי לשמח חתן וכלה ביום חתונתם, לא אוכל להישיר אליה מבט מרוגש כשתעמוד תחת חופה.
חוט המחשבה שלי נקטע על ידי צליל הודעות הוואצאפ. תמונה של נעמולה עומדת בשמלה לבנה ומלכותית על הדשא שבחצר. שרון ממשיכה ומעדכנת בתמונות מהיום המרגש ומשאירה אותי בלופ. בשתיים בצהריים זה מסתיים. אצלם כבר ערב והמסיבה מתחילה. אני בנתיים ממשיכה לשלוח קורות חיים לכל מיני משרות אפשריות.עכשיו כבר ערב, בארץ ממש לילה. החתונה הסתיימה, הבנות בבית ואני מחכה לבוקר כל כך כדי לשמוע על כל המי ומה. על התגובות לסרט החתונה שהפקנו, על השמלה והאיפור, בני המשפחה, הריקודים והריגוש של החופה.

IMG_2938

הם חיו באושר ועושר בארץ רחוקה…לא סתם ארץ. בארץ. קרדיט תמונה: מגנטינה

כבר הפסדתי חתונות בעבר משום שלא הייתי בארץ. אבל משהו בחתונה הזו שונה. ההרגשה של השהות הזמנית במחוזות רחוקים התחלפה בתחושת קביעות. האמת ההיא שאני לא צריכה להפסיד כלום ושהמרחק לא ישנה – התגלתה כתודעה כוזבת. אבל יותר מהכל, תחושת השליחות והגאווה שאפפה אותי, למרות היעדרותי מהשמחות השונות, התחלפה בכמעט בושה ורגשות מעורבים.

אני זוכרת דיון בעבר הלא רחוק בנושא. איך זה שישראלים הם היחידים שסובלים מרגשות אשמה ומצפון בועט כשהם מהגרים למקום אחר. למה יש תחושה שאותו מצפון אינו שקט בעידודה של המדינה ומוסדותיה. השיח הלך והתרחב אל ההשפעות של תרבות לא סובלנית כלפי מהגרים על אותם ישראלים. מישהו העלה את הרעיון שההתיחסות הזו מקשה על אותם ישראלים שאינם חיים בארץ  לרצות קשר לארץ או לייצג אותה.

אני חייבת להודות שברגע הזה פשוט לא היה אכפת לי. לא ממדינת ישראל ולא מהשיח הנוגה בזכותם או גנותם של ישראלים כמוני. הדבר היחיד שעמד לנגד עיני היא תמונה של נעמה שלי עומדת תחת חופה וקידושין. תחושת ההחמצה שלי, המהולה בשמחה ענקית עבור חברתי. בעודי מביטה בתמונות מהאירוע, עולה בראשי זיכרון, אישה חכמה אחת אמרה לי פעם ש"אסור לחיות עם המבט מעבר לכתף – אחרת תחמיצי גם את מה שקורה ממש מתחת לאפך". קלישאתי, הא? אבל נכון.

אז אמנם לא הייתי בחתונה של נעמה וחוויתי את האירוע מרחוק וקצת אחרת. חיבקתי, ברכתי אהבתי וחגגתי איתה מרחוק. פתאם הבחנתי בקרן שמש חזקה שחדרה אל הסלון. פתחתי את החלון, צעד נועז, משום שפה, "לא נהוג לערבב בין האויר של הבחוץ לזה של הבפנים" ניסח פעם מולי. פתאם ראיתי את מה שקורה לי ממש מתחת לאף, לא האמנתי כמה חם ונעים; בפעם הראשונה מזה שבעה חודשים, לבשתי חולצה קצרה ויצאתי להסתובב בחוץ.
הלכתי ככה בלי מטרה ברחובות העיר, מחבקת בראשי את הבית ונהנת ממה שפה. ממש מתחת לאף.

IMG_2898

 


תגיות:, , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “מתחת לאף”

  1. רוני #

    בדיוק הפוסט שהייתי צריכה לקרוא עכשיו- על מתחת לאף… לא לשכוח להנות מההווה ממה שיש. תודה!
    אשמח לכתוב לך בפרטי. את בטח רואה את המייל שלי. מוזמנת ….

    30 במאי 2017 ב - 13:12 הגב
    • דורין אלחדד
      דורין #

      היי!
      תודה שקראת ותודה על התגובה! שלחתי מייל פרטי 3>

      31 במאי 2017 ב - 17:45 הגב

השאירו תגובה ל דורין

אהבתם? עשו לנו לייק!