הבלוג של הדס ב.

הדס ב.

על הדס ב.

גוגל טרנסלטור כבר אמר: "באתי, ראיתי, אני כבשה". ובכן, באתי לפריז, ראיתי וטעמתי ואני לא רואה שום צורך לכבוש אותה. ביחד איתי היגרה גם כבשה מצמר שלא פיללה שהיא תראה את העולם אשר מעבר לואדי החיפאי. בינתיים, כותבת גם בבלוג: http://chatsdefrance.blogspot.co.il/

מתחת לשמיים אפוריים ואייפל מנצנץ: סיכום חצי שנתי

באחת השיחות לפני הטיסה לפריז, הבחור אמר לי שהוא חשב על זה ויש סך הכול שתי אופציות לעתיד- או שניפרד או שנתחתן אחרי זמן קצר בפריז. ובכן, לפני שבועיים ניצלנו את חופשתי מהסורבון והתחתנו. בפרק הבא-האם נצליח להתחתן אזרחית בפריז? אבל נחזור בזמן לפני כמעט שנה. בדיוק נחתנו מסוף שבוע ברומא והטלפון מצלצל, התקשרו ממשרד הנספח המדעי בשגרירות צרפת, והם מספרים לנו שהבחור קיבל את המלגה לשנת פוסט-דוקטורט בפריז. אני מיד אומרת לו: "מגניב! זה ממש טוב לך." באותו זמן לא ידעתי כמה טוב מעורב ברע וקשה זה הולך להיות לי ולנו… אבל אופטימיות זה חשוב וגם להיות אישה תומכת. 

אז מלגה יש, ויש מקום מחקר במוסד שהוא מהקרם דה ל'קרם של מוסדות המחקר. ויש זוג ממש צעיר שהולך אל הלא נודע. אני התפטרתי מעבודותיי, שאחת מהם הייתה ללמד עולים חדשים מצרפת. למרבה האירוניה, מאז הצבא עבדתי עם צרפתים ולא למדתי מהם צרפתית. והוא סיים את הדוקטורט.

אחד הדברים החכמים שעשינו היה ללכת לקורס שפה. ולו רק כדי להתרגל למקצב של השפה. ובמקרה שלנו, להבין שאנחנו באמת טסים ולא סתם פרשתי מהעבודות שלי. הייתי צריכה להבין שבאמת אנחנו תכף טסים וללמוד להגיד: אתה יודע לדבר אנגלית? ובפריז נגלה, שהתשובה הטובה היא: כן, קצת.  ודרך אגב בארץ מלמדים הרבה יותר לאט מהסורבון…
אני שמעולם קודם לא הייתי בפריז,  יצרתי מפה ב- google maps. וריכזתי בה המון המון המלצות. עשיתי מנוי למלא בלוגים פריזאיים. וככה פיתחתי את התיאבון הקולינרי וההרפתקני, כבר מהארץ.
ומלבד תגובות שמחות ומפרגנות, התחלתי לחשוב על איך שומרים על קשר מרחוק. אז לימדתי את אמא ואת סבתא סקייפ. אמא שולטת בזה יופי, אבל סבתא הניחה מפית קרושה מעל המסך…לא נורא, אבא מדווח לה מה אני כותבת בפייסבוק.

אבל השלב הראשון, האהוב במיוחד על צרפתים הוא בירוקרטיה וטפסים. התחלנו בערמת טפסי המלגה של הבחור שכללה משלוח פדקס של טופס בצרפתית. אחרי שצלחנו את זה בשן ועין, עברנו למסמכי ויזה.  ובכן, זה שקיבלת מלגה מהשגרירות, לא אומר שהקונסוליה תסייע לך יותר. למזלנו המופלא, הם עיכבו את המסמכים עד שנאלצנו לדחות את מועד הטיסה. מצד שני, האתר מפורט ומסודר (ובאנגלית!) והם עונים די מהר באי-מייל.

לגבי הויזה שלי, התקשיתי למצוא עבודה מהארץ. אז בהתייעצות עם המכון לתרבות צרפת והקונסוליה הוחלט על ויזת סטודנט ללימודי צרפתית. זו הויזה הכי קלה להוצאה: פשוט משלמים מספיק כסף לסורבון\אליאנס ומקבלים אישור (בדואר מהיר מצרפת לארץ). ואז מחכים שבועיים והויזה מאושרת.

ועוד טיפ: אל תהססו לשאול את כל מי שתפגשו ולבקש עזרה. הם בהחלט מתורגלים וישמחו לסייע.  לשגרירויות בארץ יש הרבה פעמים מכון תרבות או מישהו שיוכל לכוון אתכם.

במקביל לזה, ארזנו בית ומכרנו או חילקנו המון המון חפצים. החלטנו בלי מכולה (כי הולכים לגור במעונות) ובלי חבילות. רק שתי מזוודות. אני אהבתי את התקופה הזו בה מגלים שלא צריך כמעט כלום להסתדר איתו. והצעה פרקטית: ארזו את המטבח בקרטון. כל מה שלא תוציאו ממנו, אתם לא צריכים בחו"ל.  וזו הזדמנות מעולה לשמח אנשים, אם זה בתרווד, או בארגז מלא דברי יצירה שהלך לגן בדרום תל אביב.

וחשוב להגיד תודה, למנחה של הבחור ולמזכירה שלה, שעזרה לנו למצוא דירה, כתבה מכתבים, חתמה על שלל טפסים וקישרה אותי לחברה הישראלית שלה שחיה בפריז – בלעדיה לא היינו גרים במעונות המהממים שלנו ומגלים שבמעונות יש משרד לחוקרים שהזמין אותנו לערב גאלה חגיגי וגם שם פגשנו עוד ישראלים. ועוד בונוס, יש סיורים בעיר באנגלית פעם בחודש. ובכלל שמאז ששודרגנו לדירה של 35 מ"ר אנחנו ממש נהנים לחיות בהם, אתמול בדיוק היינו רעבים בצהריים, וגילינו שבבניין ליד עשו ברביקיו בתשלום מגוחך של שני יורו ללחמנייה.

אז נשוב לסוף אוקטובר. בפעם הראשונה עבורי, נחתנו בלילה בשארל דה גול, הלכנו, הלכנו ועוד קצת הלכנו ובעזרת הרכבת הגענו למעונות. שהשם לא יטעה אתכם, זו עיר שמאכלסת כ-10,000 סטודנטים וחוקרים. ובכן לא ידענו מהי הדרך המהירה הביתה, אז הלכנו דרך הגינה היפה ומלאת המדרגות, במקום להשתמש בחשמלית או ללכת ברחוב. זה היה נחמד אם לא היינו סוחבים מזוודות ענק, וכמובן שהשומר בבית דיבר רק צרפתית. לגמרי במקרה, היה סטודנט שהסביר לנו איפה המעליות ולאיזה קומה כדאי שנלך.

hadas3

ולפעמים, בהתחלה, מרגישים כמו חייזרים חסרי כיוון…

והרי הטיפ החשוב ביותר, דאגלס אדאמס צדק: תמיד תביאו אתכם מגבת! זה כל כך מבאס להגיע לבית חדש ולגלות ששכחתם אותן. למחרת בבוקר, בעזרת כמה שיחות טלפון נסענו לכלבו TATI  וקנינו מגבות. הדבר הבא היה כבל אירופאי למחשב שלי; המוכר בקופה דיבר אלינו צרפתית עצבנית (זה ניב בעייתי של דוברים ילידים שעוסקים בשרות לקוחות או נוסעים במטרו). מזל שאדם אקראי בתור תרגם לנו שעלינו לעלות לקומה למעלה ולבקש מחיר מהמוכר שם. ליד המוכר בקומה למעלה לא היה מי שיתרגם… בהתחלה עוד חשבתי שהסטראוטיפ על הצרפתים הלא נחמדים ולא מביני אנגלית, הוא נכון, אבל אחרי חצי שנה, אני יודעת שיש כאלו ויש כאלו. ואם את מגמגמת בצרפתית, הם יתקנו אותך אבל גם יסייעו לך – למשל, המוכר החביב שהשתמש בכל אוצר המילים באנגלית שלו בשביל לסייע לי לקנות נעלי ריצה.

אז הקמנו את ביתנו-מבצרנו עם כמה שכיות חמדה מהארץ וכמה שדרוגים למטבח, והרגשנו בחדר הקטנטן שלנו שהוא הבית. נכון זה בית זמני, אבל הצורך בפרטיות ובמקום משלנו היה גדול יותר מהעובדה שגרנו בחדר פצפון עם ספה שנפתחת למיטה. אחרי כמה חודשים, ביקשנו יפה שישדרגו אותנו לחדר גדול יותר וזה עבד. עכשיו, אנחנו יכולים לארח ויש לנו שני חדרים, עם מיטה אמיתית וגם ספה נפתחת.
נקודת האור הגדולה היא חברים חדשים. כבר מהארץ שידכו לנו זוג חברים שפגשנו בשבוע הראשון לארוחת צהריים. והם לקחו אותנו לסופר וגילו לנו את סוד הגבינה הלבנה שהיא רק 8% שומן! ועצם זה שיש עם מי לצאת מהבית ועם להתייעץ, שלא נדבר על לבקר בבר הגיקים הטוב ביקום… הפך את השהות שלנו לטובה יותר ורגועה יותר.  לפעמים, אני מרגישה מגוחכת בסופר, וטוב שיש מי שכבר חקרה את החידושים בתחום אבקות הכביסה.
אז הנה עוד טיפ, העולם קטן והישראלים מרובים. בפייסבוק יש קבוצות לכל מדינה ועיר כמעט בגלובוס. האח של החברה של הדודה, יתגלה כ"החבר הכי טוב שלכם", ובפריז במיוחד; אני חבה את ההצלחה בפתיחת חשבון הבנק לכך שחבר של המשפחה לקח אותנו לסניף שלו ולפקידה שלו.

hadas4

ובימים אפורים וקשים, אפשר להתנחם בתצפית על גג גלארי לפייט.

אומרים שפריז היא העיר הרומנטית בעולם, וששווה להגר לעיר גדולה ואם כבר הרפתקאה, אז בצרפתית. ובכל זאת, היה קשה, קשה מאוד. וזה קורה לכול הזוגות בהם אחד מבני הזוג יוצא לפוסט (אני מתלוננת בלשון נקבה, אבל זה קורה גם לזכרים), גם בלי ילדים וגם עם. תסמונת האשה האומללה (כפי שכינינו אותה), היא בעייתית – לך שמרגישה שעזבת הכול וכל מה שקיבלת זו עיר קרה וחשוכה עם תושבים שאוהבי לתקן לך את הצרפתית. ומה היה רע באוקספורד? לכל הרוחות? ולבחור שלי, שמרגיש רגשות אשם עמוקים ועזים על זה שהעביר את אהובתו לארץ אחרת וכפה עליה שינוי מוחלט. וקשה לו לראות אותי נלחמת בצרפתית. כל כך קשה, שהוא כבר אמר ברצינות – אם כל כך רע לך, אני מוכן לחזור ארצה. אז לא, אנחנו לא נשברים ועובדים קשה, שנינו. יש לנו גיבוש זוגי איכותי ותמריץ מעולה ללמוד צרפתית.
לימדנו את עצמנו לריב ולהתפייס. ולדבר על כל הקשיים ולבקש עזרה אחד מהשני. הפכנו לזוג טוב יותר ואוהב יותר. אנחנו מקפידים הרבה יותר להקדיש זמן אחד לשני ולהתחשב יותר. ופה נפתח לי הרצון לנסות דברים חדשים, כמו ריצה או קינוח שטרם ניסיתי. אז לא הכול מושלם, אבל אנחנו מנסים ביחד.

ולסיום, הצהרנו שאנחנו יוצאים להרפתקה, חמושים בבגט ובהרבה רצון שהיא תצליח. וכרגע המאזן של הטוב, מנצח את הרע. אז אפשר לטעון שנכון שאחרי חצי שנה דברים מתחילים להסתדר. אני פיתחתי בטחון לדבר בצרפתית עילגת ויודעת כבר להבחין בין בולנז'רי טוב לאחד טוב יותר והוא חוקר גם את המקומות הטובים לקרואסון בבוקר. ועכשיו יש לנו לפחות עוד שנתיים בעיר האורות, ואין לדעת לאן נמשיך ממנה.

ואם אתם במקרה באים לפריז, ספרו לי. ואם לא אכפת לכם, תביאו פתיתים.

hadas2

לפעמים צריך קצת אופטימיות, בלון ומצלמה


תגיות:, , , , , , , , , , , ,



4 תגובות ל - “מתחת לשמיים אפוריים ואייפל מנצנץ: סיכום חצי שנתי”

  1. מקסים. מדפיס ומעביר לסבתא שלך.אולי יפרסמו בעלון. ביי אבא

    29 במאי 2013 ב - 18:19 להגיב
  2. yifat #

    Dear Hadas,

    I really enjoyed reading your article

    I wish you and your partner lots of luck. Keep working hard and you will only gain from this experience. I live in the U.S and when I went on this new path as a newlywed, so far away from home, I could have never guess where this journey will take me. Now, I know that it was the best decision I have ever made, especially for my own personal growth. Feel privileged that you have the opportunity to take a step back from the familiar and predictable track to examine, learn, and grow in ways that wouldn't have been possible otherwise
    .
    Take care
    Yifat

    1 ביוני 2013 ב - 21:31 להגיב
    • הדס ב.

      הי יפעת,
      תודה על המילים החמות וההשקעה בתגובה!
      זה מעודד לשמוע שזה הצליח לך מאוד. ואני מקווה שככה יהיה גם לנו\
      הדס

      2 ביוני 2013 ב - 11:21 להגיב
  3. אסף לוי #

    הדס!

    אני כ"כ שמח לשמוע אתת כל הסיפור מההתחלה לסוף (כלומר עכשיו).
    שיהיה לכם המון הצלחה בהמשך!

    3 ביוני 2013 ב - 13:03 להגיב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!