אמא מייד אין il

בתאל ליברמן

על בתאל ליברמן

בת 31, מעיר קטנה ונידחת במרכז הארץ: אור יהודה, מרכז השיפודים הארצי. היום גרה בשיקגו הקרה ומנסה להזכר באיך היו החיים כאשר הקור היה ברמה של תנור ספירלה קטן שבישלנו עליו ערמונים ולא ברמה של: "3 שכבות צריך רק כאשר מגיעים למינוס 12 מעלות". מורה בבית ספר יהודי, אמא של נונו השובבה ואישתו של מיכאל (שמו בישראל). נושאת בגאווה את פערי השפה והתרבות (בעיקר בויכוחים עם האיש האמריקאי היקר שלי). החלום שלי הוא לעמוד על הר הרצל ביום העצמאות ולהדליק משואה יחד עם סבתוש, ולתפארת מדינת ישראל! עוד עליי בבלוג הנוסף שלי: http://eemashelnunu.blogspot.com/ /

נעים מאוד אמריקה

נעים מאוד, אני בתאל. נעים מאוד, אני אמריקה. נחתתי. פעם ראשונה באמריקה הגדולה, פעם שניה בחו"ל. ישראלי היה מנחש שאני מגיעה מעיר קטנה ונידחת. האמריקאי שאסף אותי משדה התעופה נפעם מהתלהבותי ממרבדי הדשא לאורך הכביש הראשי בו נסענו. אחרי כמה חודשים הבנתי שהתלהבתי מהכביש המהיר. אני זוכרת את "הסיור" הראשון שלי בטארגט וב-bed bath. במשך שבועיים התקשרתי לכל מי שאני מכירה בארץ וספרתי להם על המדרגות הנעות המיוחדות לעגלות. לא הפסקתי לדבר על זה.

היום אני מגישה לכם מספר קטן של אנקדוטות על החוויות האמריקאיות הראשונות שלי, סתם לידיעה, כדי שתדעו מה לעשות במצב דומה.

אז כמובן שגם אני הגעתי לכאן בגלל האייפון ולא בגלל הציונות. נחתתי והלכתי מיד לקנות אייפון, והיה לי כסף מזומן והיה לי חלום בדמות מסך מגע אינטראקטיבי. לא מכרו לי אייפון! וכל כך התאכזבתי, בעצם, עצבות כבדה ירדה על פניי. הרי טלוש ואני כבר התאמנו על פעולת החלקת האצבע על גבי המסך במשך כל ההכשרה בעיר הקודש. מחדל אמריקאי! לא נותנים לי לרכוש אייפון עד שיש לי מספר ביטוח לאומי. מיד הגשתי בקשה. עכשיו תבינו, בישראלית כמוני עדיין לא נתקלו באמריקה. אני מקרה מיוחד; הגעתי עם כל הטפסים שלי לפקידה האמריקאית החייכנית כאשר המבט על פניי נראה כאילו הרגע התבשרתי בשורות איוב. סיפרתי לה את כל סיפור הציפייה וההמתנה לאייפון עוד מאז היום הראשון בחודש יולי באותה שנה שבה התקיים המאורע המרגש הזה (כלומר, כ- 28 ימים לפני שהפקידה החייכנית פגשה אותי). היא חשבה שאני משוגעת – ברצינות. IMG_2527 סיפרתי לה על טלוש, ועל הכסף שקבלתי מהחברות כדי לקנות לעצמי אייפון, סיפרתי לה על כך שהאייפון יעזור לי בחיים, יקדם אותי ויביא שלום עלינו ועל כל ישראל והתפוצות, ונאמר אמן. הפקידה החייכנית חייכה אליי, הלכה למנהלת החייכנית שלה, שתיהן חייכו מרחוק. לא חייכתי, הייתי חדורת מוטיבציה להצליח במשימה. הפקידה החייכנית חזרה ואמרה לי, ככה בשקט בלי שאף אחד ידע: המחשבים שלנו מעדכנים את מספר הזהות אחרי 24 שעות, אם תבואי מחר באותה שעה אני אתן לך פתק עם המספר שלך. 25 שעות לאחר מכן החלקתי את האצבע על מסך הטלפון. כרטיס הביטוח הלאומי הגיע אליי בזמן: לאחר כחודש.

עשיתי חנוכת בית. שמישהו יסביר לי – מה הקטע של להודיע 9 חודשים מראש על ארוע שהוא לא לידה? חודש לפני המסיבה נשלחה הזמנה ובה כתוב שאני לוקינג פורוורד טו סי יו, הזמנתי קייטרינג כשר מכיוון שהרב גם הגיע, נשאתי נאום קל, התקנתי מזוזה נכנעתי ללחץ החברתי ופתחתי את המתנות. מה הקטע? ואם מתחשק לי לפתוח את המתנות לבד?! שאלו אותי למה אני לא כותבת. לא הבנתי מה אני אמורה לכתוב. אחרי שבוע התחלתי לקבל מבטים מוזרים. אוקי, הבאתם מתנה, הכרחתם אותי לפתוח אותה, הסברתם לי מה, מתי ואיפה בדיוק אני יכולה להשתמש במתנה, סיפרתם את סיפור חייכם באמצעות המתנה, אמרתי לכם תודה. מה?! עכשיו גם צריך לכתוב תנק יו נוט על כמה שאני הייתי כל כך אקסייטד לראות אתכם במסיבה שלי ולנקות אבק מהקופסה המוזרה שקניתם לי? הבורקס והקולה לא הספיקו לכם?

בצאת יום כיפור קבלתי הזמנה לערב הדלקת נרות חנוכה בבית של משפחה שאני מכירה. ההזמנה הגיעה לאימייל שלי.  באופן קרצייתי המשכתי לקבל תזכורות להשיב להזמנה. התעלמתי. ברור שהתעלמתי! מי יודע מה יקרה בין תשרי לכסלו?! הלכתי למסיבה. היה כתוב לבוא ב5:30, הגעתי ב6, כבר לא נשארו לביבות.  מה קורה לכם אנשים? 6! חצי שעה זה לא איחור, זה ממש לא איחור. זה מזכיר לי שהגעתי פעם לחתונה ב-3 דקות איחור והכלה בדיוק יצאה בדרכה אל עבר החופה. מה, כאילו האורחים הגיעו שבוע לפני ושמו אוהלים? מה כולם עשו 7 דקות לפני שהגעתי? מה קורה לכם? אתם לא עומדים בזמנים!

אגב, אמריקה, אם כבר אנחנו מכירות אז יש לי כמה שאלות:  מה הקטע עם הלטקס לחנוכה? הסופגניה לא הגיעה בשליחות הסוכנות?  ומה זה שול? איך המילה בית כנסת הפכה לשול? איך כיפה הפכה לימקה? הריקוד הישראלי היחיד שאני מכירה הוא חביבי-יא-עיני – ענטוז לימין ענטוז לשמאל. עוד אוסיף חברים אמריקאים יקרים, ירושלים היא לא העיר היחידה בארץ, לא אני לא מקורבת לאריאל שרון למרות שיש לנו שם משפחה זהה, ולאחר נישואי לא הפכתי לקרובה של אביגדור ליברמן. כן – תל אביב היא בהחלט עיר קודש, ולא איש יקר שלי – לעולם לא אקרא לילדים שלי – גולדה, בינה או מנוחה!

נעים מאוד אמריקה, אני בתאל.

נפגש בשמחות או בטארגט

אמא של נונו

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



תגובה אחת ל - “נעים מאוד אמריקה”

  1. יאיר גרוסמן

    יופי של פוסט! בבלוג שלי תוכלי לקרוא על ייסורים דומים…

    3 באוקטובר 2013 ב - 2:39 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!