הבלוג של אלנה ברנדשטין

אלנה ברנדשטין

על אלנה ברנדשטין

בעקבות רילוקיישן של מהנדס הבית, עברנו באוגוסט 2013 מהר הכרמל בחיפה ל- carmel mountain בסן דייגו. אני עורכת דין במקצועי, כרגע אמא במשרה מלאה לשני דרדסים שמחפשת את דרכה ונהנית מהמסע.

עונת הרילוקיישן

כשגרים בניכר יודעים לזהות את הסימנים – זה מתחיל בשאלות אנונימיות בפורומים אינטרנטיים ואז לאט לאט המתגורר בחו"ל מתחיל לקבל הודעות פרטיות מאנשים שקראו את הבלוג שכתב, או ששמעו עליו מחברים ואז לבסוף באה ההודעה הפומבית בקבוצת הפייסבוק הרלוונטית שמצהירה ריש גלי: אנחנו מתכוונים לעבור  לאיזורכם. זאת היא תחילתה של עונת הרילוקיישן. מבחינה קלנדרית עונת הרילו מתחילה באפריל ומסתיימת באוקטובר – נובמבר. חלק מכך נובע מאילוצי הויזה כך למשל בקשה לויזת H ניתן להגיש רק באפריל והזוכים המאושרים יכולים לעבור לא לפני אוקטובר, אבל מרביתה נובעת מאילוצי הילדים. בניגוד לאמריקאים שמוכנים לעבור מקום מגורים בכל זמן נתון על כל ילדיהם ומטלטליהם, הישראלים מנסים שלא לעקור את הילדים מהמסגרות באמצע השנה ונטייתם הטבעית היא לעבור בקיץ כדי לאפשר להורים זמן להתארגן  ולילדים להסתגל ולו במעט למקום החדש.

Sydney Treasures Photographyאחת השאלות שכל רילוקיישנר שואל את עצמו היא  היכן לגור, כאשר רובם ככולם (וגם אנחנו בזמנו) מעוניינים לקבוע את מקום המגורים לפי "בית הספר של הילדים". בפוסט זה חשבתי להביא בפני הרילוקיישנרים המתחילים כמה נקודות למחשבה שאולי יוכלו לעזור  לעשות סדר בבלאגן –

להבין את השיטה: בארה"ב קיימות הרבה מאוד אפשרויות לימודיות – מבתי ספר ציבוריים רגילים ועד לחינוך ביתי כאשר באמצע ניתן למצוא את ה-charter schools (בתי ספר על איזוריים בעלי ייחוד מסויים, למשל טכנולוגי או שפות), בתי ספר שמשלבים מספר ימי לימודים בכיתה עם מספר ימי לימוד בבית, או בתי ספר פרטיים שבדרך כלל קשורים לאמונה דתית כזו או אחרת. אתם כהורים תצטרכו לעשות חושבים מה מתאים לכם כאג'נדה חינוכית ומה יתאים לילדיכם ולאופיים.

במערכת הציבורית הרגילה השיוך ל- school district  מתבצע לפי כתובת המגורים, כאשר באזור מוניצפלי אחד  יכולים להיות מספר רב של school districts. רק כדי לסבך את העניין לעתים איזורים מוניציפליים שונים מתארגנים ומקימים district משותף.  הסיבוך רק  ממשיך מכאן –  יש districts  שנחשבים למעולים  וכל (או רוב)  בית ספר שממקוממים בו מדורגים גבוהה. אם נפלתם על איזור כזה יש לכם מזל – יהיה לכם יותר מבחר שכונות לחפש מקום מגורים ואם בעתיד תרצו לעבור לשכונה אחרת תוכלו לבקש להשאיר את הילדים בבית ספר הקודם, או אם חשקה נפשכם תוכלו להעביר אותם לבית ספר בשכונה שלישית – כי כאשר כל בתי הספר טובים אין בדרך כלל בעיית עודף ביקוש והמחוז מאפשר להורים ביתר קלות לבחור את הבית ספר המתאים לילדיהם. לעומת זאת, יש districts  בהם  רחוב אחד מזרחה או מערבה יכול  להיות עולם ומלואו מבחינת איכות בית הספר אליו ילכו הילדים.

ככל שמערכת הציבורית יותר טובה, השכונות (ולעתים רחובות ספציפיים) הופכים להיות יותר מבוקשים, מה שגורר עליית מחירים (לקנייה ולשכירות), מה שמביא לעליית ערך הבית ולעלייה במיסוי על הרכוש. מיסוי שבחלקו הולך ל district שבתורו יכול להשקיע יותר בבתי הספר, מה שמעלה את הרמה והופך את בתי הספר ליותר מבוקשים וחוזר חלילה.

האמריקאים הם אלופי הסטטיסטיקה ומסירת מידע מקיף (אם כי, לעתים, מבלבל); בדיקה באתרי דירוג בתי ספר למשל greatschools  ובאתרים של הדיסטריקטים הרלוונטים תפיק את מפת השיוך, דירוג בתי הספר והרכב האוכלוסיה. בדיקה כזו תגלה לכם גם האם קיימת בו תוכנית   English second language (התוכנית מאוד עוזרת בשלבים ראשונים של הקליטה וכוללת בעיקר לימוד אנגלית אינטנסיבי אחד על אחד, או בקבוצה קטנה עם מורה יעודי), האם קיימת תוכנית צהרון ESS – extended student services  – ועוד ועוד.

עם זאת, צריך לזכור שדירוגים אינם חזות הכל ובית ספר שמדורג שמונה אבל כולל אוכלוסיה מגוונת, תוכניות העשרה שונות (שאגב ממומנות פה מתרומות ההורים),  יכול להתאים לילד הרבה יותר מבית ספר שמדורג עשר אבל התרבות הלימודית בו היא תחרותית ביותר שמקדשת את הציונים בלבד.

adi muteגיל הילדים: בגדול, אם הילדים עדיין לא הולכים למערכת הציבורית, או לחלופין ההורים מעוניינים בבית ספר פרטי או charter, אין טעם למשכן את החיים בשכירות גבוהה, שנובעת בחלקה מהרמה של בית הספר, כי "לא תקבלו תמורה לאגרה".  כשמנטרלים את עניין מערכת החינוך מהשיקולים ביחס למקום המגורים, בהחלט אפשר למצוא שכונות טובות ואיכותיות בעלות שכירות נמוכה יותר.

קרבה לישראלים: ישראלים חושבים כי מגורים קרוב לישראלים אחרים יקלו עליהם ועל הילדים, יעזרו בהתבססות חברתית ותיתן להם תחושה של קרבה בארץ זרה ושונה. הם לא טועים, אבל  כל אלו נובעים  לא (רק) מקרבה פיזית, אלא בעיקר מנכונות לעזור ולהיעזר, פתיחות, נכונות לקחת יוזמה וליצור קשרים ואחר כך לתחזק אותם. מנסיון אישי אני יכולה להעיד כי מגורים בשכונה שאין בה ריכוז ישראלים גבוהה לא פגמו ולו במעט בחויית הקליטה שלנו ושל ילדינו. להפך, התברכנו בחוג חברים ישראלים גדול ונרחב שגרים באזור, אבל לא בבית לידנו ובנוסף, יצרנו גם מעגל חברים אמריקאי – בקיצור אפשר להנות מכל העולמות.

עלויות:  שכשחיינו בישראל לא כולנו גרנו בבית פרטי עם גינה בהרצליה פיתוח ולכן אין כל סיבה לקבוע את "הרצליה פיתוח" כסטנדרט מגורים רצוי בארהב. נכון השכר בארה"ב גבוה יותר (לברי המזל אפילו הרבה יותר), אבל גם ההוצאות הן גבוהות ולכן מילות המפתח בבחירת מקום מגורים הן "לא לקפוץ מעל הפופיק". כדאי לפתוח את העיניים למול המציאות הכלכלית. לעתים, כדאי לבחור בשכונה פחות זוהרת או מרכזי,ת אבל כזו שתשאיר לכם יותר כסף בארנק לעשות את כל מה שהישראלים ברילוקיישן עושים היטב: לבזבז הרבה ממון על טיולים בארה"ב וביקורים בארץ.

 

 

 


תגיות:, , , , , , , , , , , ,



3 תגובות ל - “עונת הרילוקיישן”

  1. הילה #

    הי אלנה תודה רבה על כל האינפורמציה באמת המון נקודות למחשבה

    19 באפריל 2016 ב - 20:54 הגב
  2. אביבה גלבוע וייצמן #

    שלום
    איך אפשר ליצור קשר ולשאול שאלות?
    אנחנן מתוכננים לעבור לסן דייגו לאזור כרמל ואלי בקיץ לרילוקשיין אני עם 4 ילדים אשמח לתשובה
    אביבה

    5 בינואר 2017 ב - 21:40 הגב
  3. מאיה #

    אלנה,
    היה כיף לקרוא את כתבותייך. כמו שציינת – מתחילים לגשש גם אצלנו, אחר האופציה לעבור לסן דייגו.
    אשמח אם נוכל להתכתב off-line כדי לקבל המלצות על אזורי מגורים מומלצים ובתי ספר.
    תודה מראש.
    מאיה.

    6 באוקטובר 2017 ב - 17:58 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!