קסם זר

שני גל גרינברג

על שני גל גרינברג

שני גל, בת 28, עורכת דין בתחום הסביבה, שזה כמו עורך דין רגיל רק בלי הכסף. נשואה+כלב ועושה צעדיי לעבר ברלין. כותבת בשביל לא להשתגע.

על אנשים, על קשיים ועל רילוקיישן

לא הצלחתי לכתוב זמן רב.

מכיוון שאני נחושה להצליח להשלים את הפוסט הזה, אני אעשה את הצעד הנואש של להשתמש בפן העורכדיני שלי, אכתוב את כותרות המשנה ואנסה לתפור עליהן את הטקסט שלי. אני מצטערת אם זה יוצא כמו גיבוב של מחשבות.

קשיים

ביוני ביקרתי בארץ, וזה רק שלושה חודשים לאחר שעברתי לגרמניה, מכיוון שהייתה לי מסיבת חתונה (אני קוראת לזה מסיבת חתונה מכיוון שזה נחגג חצי שנה לאחר חתונתי האמיתית שהתרחשה בקפריסין, אבל היי, שאמא תהיה מרוצה).

רציתי לכתוב פוסט שלם על הקושי הרב שיש לחזור לבקר בארץ, זמן כה קצר לאחר שארזתי את חיי וטסתי אל הלא נודע. אבל להעלות את זה לכדי מילים כתובות העלה בי קושי רב. כל ניסיון תיאור של ההרגשה הזאת הרגיש לי דל ולא מספיק מכיל את השמחה המהולה בעצב, הגעגוע המהול בחנק, ההנאה המהולה ברצון לברוח.

hand-984170_1920כנראה שהמילים האלה לא יכתבו. אבל היו כאן לא מעטים שהצליחו ללכוד אותן בזמן וסיכמו את זה לא רע – אל תבקרו בארץ בשנה הראשונה של המעבר. אני יודעת שזה קשה, ואני יודעת שרוצים להרגיש חלק, אבל זה בעיקר תרם לתחושה שאני תלושה בארץ כפי שאני תלושה בגרמניה.

רילוקיישן

אני חושבת שרבים בארץ נורא נשבו בקונספציה של "רילוקיישן" – מעבר תחום בזמן לארץ אחרת, פעמים רבות במסגרת עבודה או לימודים של אחד מבני הזוג. הגורם שסביבו נע הרילוקיישן הוא המשתנה הקבוע של המעבר, וסביבו מתחילים לבנות את כל שאר המשתנים.

אני לא מזלזלת באתגרים שרילוקיישן אמיתי מביא עימו, אבל אני חושבת שזאת נהייתה תפיסה מקובלת (לפחות במעגל הקרוב אלי) שרילוקיישן הוא אפיק המעבר הלגיטימי להתגורר מחוץ לארץ הקודש, ועל כן רבים משתמשים במונח רילוקיישן כדי לספק גרסה מכובסת למילה האמיתית של מה שהם עושים בפועל – הגירה.

כשעברנו לפה ארזנו יחד איתנו בעיקר סימני שאלה. האם נמצא עבודה, ואם כן, באיזה תחום, מה רמת הקושי למצוא דירה, האם נכיר מעגל חברים, האם אני אתקבל ללימודים, מה אעשה אם לא אתקבל, תוך כמה זמן נלמד את השפה, איך נתמודד עם האקלים, איך נתמודד עם התרבות, איך נתמודד עם הבדידות, איך נתמודד אחד עם השני. אני יודעת שכל מי שחווה רילוקיישן מתמודד עם רבות מהשאלות האלה, אם לא עם כולן, אבל נראה לי שהמשתנה הקבוע הזה, הדבר הוודאי שסביבו מתקיים הרילוקיישן, מביא מידה מסויימת של נחמה.

אני מודה שאני השתמשתי לא מעט במונח רילוקיישן לפני שאני ואלמוג טסנו. הרגשתי שזה יותר קל לעיכול, גם עבור הסובבים אותי, אבל בעיקר עבורי. אט אט הבנתי שזה לא המצב, ושצריך פה לבנות הכל מאפס, ולא בהכרח באופן אלגנטי במיוחד.

אנשים

מהרגע שעזבתי, כל האנשים שהקיפו אותי התחלקו לשני קבוצות – מצד אחד, אלו שמכילים אותי, את קשיי, את תלאות הדרך, ומצד שני, אלו ששואלים שאלות.

שאלות כמו "נראה לכם שתשארו?", "אתם תחזרו?", "זה באמת כל כך טוב שם?", "במה לעזאזל תעבדי שם? את לא יכולה לעסוק במשפט!", "איך את נוסעת לפני שגילית אם התקבלת ללימודים?", "לא קשה ללמוד גרמנית?", "מה תעשי עם הלימודים?", "מה לא תחזרו?", "מה אתם לא מתחרפנים לבד?".

השאלות האלו אומנם ברובן מדאגה כנה. אבל לרוב התשובות שלהן מנחות את העונה ליפול אל תוך שתי קטגוריות – הזה שהצליח וחי את החלום וההוא שהבין שאין לו מה לחפש מחוץ לארץ ויחזור עם הזנב בין הרגליים.

אני לא מבינה איך אני אמורה לענות לאף אחת מהשאלות האלה בפרספקטיבה הצרה של חצי שנה. מעבר למדינה אחרת זה כמו ניפוץ מוחלט של מה שהכרת והתחלה הדרגתית של הדבקת הרסיסים למשהו חדש. אף אחד לא הבטיח לי שהמשהו הזה יהיה יותר שלם ויותר מוצלח ממה שזה היה קודם, אף אחד לא הבטיח לי שחלק מהרסיסים לא ילכו לאיבוד בתהליך. אבל בוודאי שלא מסייעים לי אנשים שעומדים לי מעל הראש ולא מפסיקים לציין בפני את הקשיים של הליך ההדבקה ולשאול מתי אני מסיימת.

אני לא יודעת לענות על השאלות האלה. אני יודעת שניסיתי משהו, ושהמשהו הזה לא נעשה בכדי להתריס כלפי אף אחד, אז אני לא מבינה למה כל הזמן אנשים מרגישים את הצורך לאשרר בפני עצמם ש"לא כזה קל ונחמד לגור בחו"ל". מעולם לא טענתי אחרת.

אה, ועוד משהו אחרון. גם אנשים שעוברים לברלין יכולים לעשות מרתון של סדרה בבית וללכת לישון מוקדם. סתם אומרת.

עד שיחזרו לי המילים,

שני

 


תגיות:, , , , , , , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “על אנשים, על קשיים ועל רילוקיישן”

  1. לירן פוגל
    לירן #

    אוי זה מצוין. עברנו בדיוק (כולל המסיבת חתונה של אחרי חצי שנה מעבר) את אותו הדבר.
    בדיעבד לא נחוץ לבקר באותה שנה ראשונה. מסכימה. ומזדהה מאוד עם שתי הקבוצות. בסוף לומשים לסנן את הלא רצוי:)
    חוץ מזה, ברלין אדירה אז לחיי ההרפתקאות

    6 בספטמבר 2017 ב - 1:15 להגיב
  2. רוני #

    היי,
    השנה הראשונה היא מטלטלת ביותר. אין מה לעשות- צריך לעבור אותה. מניסון שלי- השנה הראשונה רצופת הקשיים לא משקפת את ההמשך כלל. כעבור שנה אצלי משהו השתנה והתחלתי לקטוף את הפירות. זה כמובן אינדבידואלי. אבל מה שרציתי להגיד זה שהקשיים של השנה הראשונה לא מלמדים על ההמשך בהכרח.
    חזקי ואמצי!

    7 בספטמבר 2017 ב - 19:34 להגיב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!