רוני כבר באירלנד

רוני

על רוני

לפני חודשים ספורים עברתי עם משפחתי לאירלנד. על השינויים, השוק התרבותי, הבלבול והתקווה תוכלו לקרוא כאן. מקווה שיעזור... ואם לא, שתו קצת בירה, פה זה אירלנד!

על נהרות בבל…

האם גם אתכם פוקדים געגועים למולדת? אותה מולדת ממנה נפרדתם באנחת רווחה, אך פתאום אתם חשים כמיהה להיות שם, לחוות את  ההוויה הישראלית, געגועים לנופים המוכרים, למקומות שהם גם זכרונות, ל"להרגיש בבית", ולאנשים הישירים, שמדברים בשפת האם שלנו – שפה שפעם לקחנו כמובנת מאליה?

כשנה לקח לנו לתכנן את המעבר לאירלנד. שנה שחלמנו להתפתח מקצועית ועל הדרך להתאוורר קצת מהארץ, לנקות את הראש, לחוות תרבות אחרת, לצאת אל העולם הגדול, במטרה לחזור עם כוחות מחודשים למציאות שמחכה לנו בארץ ולא תברח לשום מקום.

והנה אני כאן, כלומר "שם" בחלום שהפך למציאות, רק שבאיזו שהיא נקודת זמן שחמקה מתודעתי, המציאות התהפכה וישראל הפכה להיות החלום ומושא הערגה ואילו אירלנד למציאות בהמתנה – על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו בזכרנו את ציון.

"מלחמות, טרור", מנסה בעלי להזכיר לי כשהוא מתרווח לו בכיסא נוח.

"נו בסדר, אין מושלם וזה גם לא קורה כל יום. מה, אירלנד מושלמת?" אני באמת מאמינה בדבריי. הכל מתגמד פתאום לעומת הרצון להיות בבית, במקום אליו אני שייכת. לחזור אל החיים הקודמים שנעלמו לי ביום בהיר אחד ומעל לכל – לחזור לעצמי.  

"כולם עוברים את זה" אמרו חברים יודעי דבר.

frog-947742_640

"מה שאת עוברת זה טבעי", סיכם את המפגש המטפל ההוליסטי-טבעוני-בעל השיער הארוך, "זה טבעי להתגעגע", מילמל והגניב מבט מתגעגע לחפיסת הסיגריות הריקה.

"אידאליזציה של המולדת" הסבירה לי איליין, שכנתי האירית." זהו שלב שעוברים מהגרים, זה לא בהכרח געגועים למולדת עצמה, אלא ביטוי למה שחסר לנו עכשיו – הצורך שלנו להיות במקום מוכר, בטוח, בתחושת שייכות ובקשרים חברתיים משמעותיים, אלו הדברים שאת בעצם מתגעגעת אליהם".

"יש לה פלפל לאיליין, כאילו שהיא ישראלית, הראש שלה עובד בהילוך גבוה. זו תכונה שאי אפשר למצוא בשום מקום בעולם, רק בישראל", חשבתי בערגה.

אולי חלק מהסיפור זה שצריך להתחבר למקום החדש.

"תעשו ספורט, צאו לטיולים רגליים בסביבה, פתחו תחביב חדש, התנדבו בקהילה, כתבו בלוג או יומן מסע, לבכות זה משחרר, הרשמו לחוגים, שימרו על קשר טלפוני / סקייפ עם המשפחה והחברים, טוסו לביקור מולדת אפילו לשבוע". כתבו על כך המומחים.

"מה קורה?" שאל אותי גבי, החבר הישראלי שלנו באירלנד.

"אני ממש מתגעגעת לישראל", שיתפתי.

"אז תלכי לסופר של טסקו, הוא הרבה יותר יקר", השיב גבי.

"מה הקשר למה שאמרתי?" שאלתי (ולא, זו לא טעות בהקלדה…).

"אמרת שאת מתגעגעת למחירים בישראל", אמר גבי.

"לא, אמרתי שאני מתגעג…"

"קר היום", קטע אותי גבי.

"אמרתי שאני רוצה לחזור לארץ", הפעם אמרתי את זה מהר ובקול רם.

"אז טוסי לשבוע לישראל, תראי שיעבור לך: חם שם, סיר לחץ והאנשים חסרי סבלנות, לא מסוגלים להקשיב, זה הדבר שהכי מפריע לי", השיב גבי.

"אמא, מה זה פאטה מורגנה?" שאל אותי בני שרואה בי גוגל זמין.

"זוהי אשליה אופטית. ממרחק זה נראה כמים במדבר עד שמתקרבים ונווה המדבר נעלם", השבתי.

path-1101435_640

"אוולין, א-וו-לין, זועק בבכי קורע לב חרפוף, דמות משנית מהסרט חולה אהבה משיכון ג'. בכל לילה נשמעת זעקתו  ברחבי השיכון, הוא מקונן על אהבת חייו שעזבה אותו. כך בכל לילה חרפוף נעמד במקום הקבוע ליד שולחן קטן עם מכשיר ההקלטה אותו הוא נושא עימו. בשיאו של הסרט, שהוא גם סופו, אוולין חוזרת לשכונה בלילה ופוגשת את חרפוף. שניהם שמחים ומתרגשים על המפגש המחודש. הם מחליפים מספר מילים- סמול טוק על כך שמזמן לא ראו זה את זה, שהם שמחים להפגש.

"תסלחי לי", אומר לפתע חרפוף, הוא מתרחק ממנה, נעמד במקום הקבוע שלו ליד שולחן קטן ועם מכשיר ההקלטה וזועק "אוולין, א-וו-לין, אל תלכי אוולין!". אוולין ההמומה נרתעת לאחור ופונה ללכת משם. חרפוף לא מנסה לעצור בעדה, הוא אפילו לא מביט בה, שקוע בטקס הקינה, מאוהב באהבה, מכור לכמיהה לאוולין, לחלום, לאשליה, בו בזמן שאוולין הולכת לדרכה.

האם אוולין זו ישראל? כל הסימנים מעידים על כך שכן… רק שאי שם עמוק בפנים, הלב אומר שאוולין זו אירלנד והחיים האמיתיים הם בישראל.

 


תגיות:, , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!