הבלוג של הדס ב.

הדס ב.

על הדס ב.

גוגל טרנסלטור כבר אמר: "באתי, ראיתי, אני כבשה". ובכן, באתי לפריז, ראיתי וטעמתי ואני לא רואה שום צורך לכבוש אותה. ביחד איתי היגרה גם כבשה מצמר שלא פיללה שהיא תראה את העולם אשר מעבר לואדי החיפאי. בינתיים, כותבת גם בבלוג: http://chatsdefrance.blogspot.co.il/

עשר סיבות לאהוב את פריז

מסתבר שאני גרה בתוך קלישאה; זו עיר האורות, ויש טענה שזו גם העיר הרומנטית ביותר בעולם. יתכן שזו רק אני שלא מבינה מה רומנטי בעיר כזו או אחרת, למה גדת הסיין היא מוקד פופולרי לצילומי חתונה, או מה רומנטי בלהצטלם מול האייפל כשהוא מנצנץ בלילה – אני עדיין מצטערת שהיינו שם בערב השנה החדשה. ולמה להצטלם מתנשקים על גשר המנעולים?! שלא לדבר על להאמין ולקנות מנעול, לזהם את הנהר עם המפתח וכעבור זמן מסוים עיריית פריז ממילא תפנה את המנעולים מהגשר. לגבי עיר האורות – אני מודה, היא בהחלט מוארת ויפה בלילה. ובכל זאת, בתור מי שתגור פה במשך שלוש שנים עם בן זוגה, אני מחפשת את הדברים שאני כן אוהבת בעיר הזו, מלבד הבחור שלי.

אז מה אני בכל זאת אוהבת בעיר שהוא לא קלישאה תיירותית או רומנטיקה בגרוש? הנה העשיריה הפותחת שלי:

1. שוטטות ותכנון עירוני: אקדים ואומר שאני מרגישה בטוחה ללכת לבד בעיר, בעיקר בשעות היום.  ההמלצה שלי היא להקפיד על נעליים טובות, מצלמה ו- Google maps  לשעת צרה.

hadas paris 1 באחד הסיורים המודרכים  שעשיתי בעיר, המדריכה אמרה: "תסתכלו כל הזמן למעלה: אל המרפסות, החלונות והפסלים מעל לדלתות ואל תפחדו להיכנס לחצרות וגלריות.  היופי של פריז, נמצא בפרטים הקטנים שצריך לחפש ולא בהכרח באייפל".

תכנון עירוני – תודה רבה לברון אוסמן שתכנן מחדש את העיר במאה ה-19, במצוות נפוליאון השלישי (שחשש מבניית בריקדות ברחובות). מאז יש שדרות רחבות שנגמרות במונומנטים, פארקים ורשת ביוב. כל זה בעצם אומר שאם הולכים לאיבוד, מגיעים לקצה הרחוב ומסתכלים. בדרך כלל, תוכלו לראות משם,  די בקלות,  מגדל אופייני לאזור, נניח הנוטרא דאם. והכול מתוכנן בקו ישר מה-La Defense לשער הניצחון לקונקורד וללובר. אזהרה חשובה: לעומת תל אביב, רחובות בפריז אינם מקבילים גאומטרית אחד לשני, הם יוצאים מאותה נקודה אבל נמתחים באלכסון לשני הצדדים. אם מנסים להגיע לאנשהוא כדאי להקפיד בפניות הרחוב.

אני מציעה לשוטט ברובע ה-13, באזור שמכונה גבעת השלווים (Butte-aux-Cailles), לרדת בתחנת המטרו Place d'Italie. אלו רחובות קטנים, צבעוניים, שוקקי חיים ונטולי תיירים כמעט;  חפשו את בית הקפה עם חוגי הסריגה, הפאבים האופנתיים ואת הרחוב שבו כל בניין נצבע בצבע אחר. 2. העונות: יש פה עונות. נכון שזה קצת השתבש בגלל התחממות הגלובאלית והשלכת התאחרה וגם האביב היה מלווה בגשם טרופי, אבל, בסך הכל,  יש פה סדר. כל עונה, או חג, או שניהם משפיעים על עיצוב חלונות ראווה, הקינוחים והאוכל במסעדות ובשווקים. בסתיו, אפשר ורצוי לקפוץ על ערמות שלכת שהגננים טרם אספו. בחורף, מחכים לשלג שישבית את רוב התחבורה הציבורית בעיר ויהפוך אותה למקום קסום. וזו גם הזדמנות מצוינת לגלות את  הגרבונים הטרמיים ושלל אביזרי חימום לגוף, מה גם שבחנויות הספורט ימכרו ציוד סקי גם לתינוקות. ולפני פסחא מכרו פעמוני שוקולד, ביצי שוקולד וחיות משוקולד: אני אכלתי דינוזאור ותרנגולת. באביב, המאוחר אומנם, ראיתי גוזלי ברבורים, ברווזים וציפורים מקננות. בפארק, נשתלו פרחים חדשים וכיסחו את הדשא בין פסי החשמלית. ובקיץ, שבדיוק התחיל עכשיו, גדות הסיין מתמלאות פעילות ואנשים יוצאים לפיקניקים, כי מחשיך רק בעשר וחצי. בארץ אין באמת עונות, או שקר או שחם מדי, לפעמים נעים. זה אחד השינויים הגדולים בהסתגלות שלי לעיר.  העונה משפיעה על הלבוש, האוכל וגם על מצב הרוח. כתוצאה מהחיים פה, הבנתי שכל הסיפורים על הדיכאון החורף האירופאי הם הגיוניים ושהגוף מרגיש במחסור של אור יום. זה לא הגיוני לצפות בזריחה בשמונה בבוקר, או בשקיעה בעשר וחצי בלילה.hadas paris 4 3. הירוק: אם נשלב בין התכנון של אוסמן לעונות השנה, אז אפשר לגלות את העונה לפי מעשי הגננים בפארק ליד הבית, או אפילו בהצצה מהחלון. השבוע הם שתלו ערוגה מחדש, ניכשו עשבים ושתלו פרחים.הרבה פעמים אני פשוט הולכת לפארק, בשביל לנשום קצת ירוק,  רק לזכור לקחת ספר או מצלמה.  בפארק אני גם מתחברת לתחביב הידוע של הצרפתים – ריצה ומנחמת את עצמי שיש איטיים ממני. בדרך הביתה, יש גם שדרות מוצלות בהן נטועים עצים גבוהים שצמרתם מגיעה קצת מעל לקומה השישית בבית שלנו. עכשיו עם בוא הקיץ, אפשר לצאת מהדירות הקטנטנות אל המרחבים בעיר, פארקים ושני יערות. ביער בולן (Bois de Boulogne) יש פארק מגניב עם הרבה חתולים וטווסים מחונכים לפתיחת נוצות כאשר מצלמים אותם. בצד השני של העיר, ביער וינסנט יש פארק פרחים (Parc Floral de Paris) המארח פסטיבל ג'ז בקיץ. כל זה במרחק חשמלית, במקרה שלי, או מטרו לכל השאר. 4. תחבורה ציבורית: לאחר שנים של מגורים בפריפריה, או בחיפה, המהפך וההסתגלות לתחבורה ציבורית מצוינת היה מהיר. לדוגמא, אני  מקטרת כשעלי לחכות שש דקות שלמות לרכבת.  מערכת התחבורה הציבורית  עובדת שבעה ימים בשבוע ועד מאוחר בלילה, אז אני יכולה לבלות בכיף ולחזור הביתה בקלות. המיתוס אומר שבתוך פריז אפשר להגיע כל מקום עם מקסימום החלפה אחת של מטרו, לפעמים יעיל יותר להחליף שניים… אבל זה לא משנה את העובדה שלאנשים בתוך העיר לא משתלם להחזיק מכונית פרטית. כחלק מההסתגלות לחיים כאן, אימצתי והטמעתי את כללי הנימוס. נכון שזו לא אנגליה, אבל יש סדר וכשתעלה עגלת תינוק יפנו לה מקום. מלבד שעות העומס ורכבות דחוסות להפליא, אני נהנית לנסוע בתחבורה הציבורית. במיוחד עכשיו כשרכשתי לי את היכולת לצותת לשיחות של צרפתים, אני כבר מוותרת הרבה פעמים על אוזניות. מצד שני, יש מחסור במזגנים והנסיעות הופכות לפחות נעימות עם בוא החום. לאחרונה, יצאה גרסה לתיירים של אפליקציית התחבורה הציבורית visit paris by metro. לפי המתכנתים היא תעזור לכם לנווט בעיר  ולמצוא את מגדל אייפל! אין ספק שיש לאן לשאוף בתחום הסברת הפנים לתיירים. המלצה: אם אתם עולים על קו 1 או 14, עלו לקרון הראשון והיצמדו לשמשה. הקווים האלו אוטומטיים ואין להם נהג, זה מעט מוזר אך מלהיב. ולבסוף, כמה מילים על VELIB, האופניים העירוניים להשכרה. מנוי שנתי עולה בערך ארבעים יורו וזה זול בטירוף.  יש שבילי אופניים ושבילי תחבורה ציבורית ויש מודעות לכך שיש אופניים בכביש. זה כל כך כיף רכב בשדרה שלפעמים אני יורדת מהמטרו, הולכת לסופר וחוזרת האופניים, רק כי אני יכולה ומתחשק לי. merge5. הקינוחים: מעניין איך זה הגיע רק לאמצע הרשימה. בעיני, גולת הכותרת של הגסטרונומיה הצרפתית היא הקינוחים, וליתר דיוק העוגות האישיות שכמובן נעשו אחת-אחת, עם הרבה השקעה ומחומרי גלם המשובחים שיש. זו אומנות ולכל סוג יש צורה משלו ומילוי מסורתי. את ה Galette des Rois מכינים כשאפו עגול, מקדמת דנן, אז זה פוסט-מודרני לאפות אותו מרובע, או להחליט שבמקום קרם פטיסייר וניל ניתן למלא אותו בתפוחים. אם אתם בפריז בינואר, תטעמו את העוגה הנפלאה הזו, אך בזהירות. בתוכה מתחבא פסלון קטן מקרמיקה שיהפוך אתכם למלכי המסיבה. חלק ניכר מהשיטוטים שלי הוא  להיכנס לכל Pâtisserie ולבהות בקינוחים ופעם בשבוע אני גם דוגמת אחד. ברור מאליו שיש לי את הארטיזן (ההסבר תכך יבוא) המועדף עלי, קוראים לו דומיניק סיברון  ואני ממליצה בחום על כל מה שיש לו למכור ואפשר לשבת  אצלו ולשתות קפה: Dominique Saibron, 77 Avenue du Général Leclerc 6. עסקים קטנים וגאווה מקומית: "You know why the hamburger is good? Because it is French!"  זה מה שהסבירה לי העובדת במסעדת ההמבורגרים וסיכמה בכך  את תמצית תרבות הצריכה והגאווה המקומית – כל מה שהוא מקומי טוב יותר מתוצרת מיובאת.  התואר "מקומי" כולל גם את הטריטוריות הצרפתיות מעבר לים שמספקות למשל, רום, בננות ווניל.  מכיוון שזה נושא חיוני, בספר הלימוד הצרפתית שלי ישנה מפת צרפת המחולקת לאזורים ובכל אחד האוכל המאפיין אותו – למשל, קרפים בברטון וסיידר בנורמנדי,  בשר מגיע מבורגניון ומלימוזין. וזה לא רק אוכל, מחבתות טפאל הן מצוינות ומקומיות. עוד משהו שהם מתגאים בו, ובצדק, הוא תרבות הצריכה בחנויות קטנות המוקדשות לנושא: לחם נקנה boulangerie ובדרך כלל יהיו שם גם מאפים וקינוחים ולכן זו גם pâtisserie. אם תיכנסו אל  boucherie, המוכר ידע להתאים לך את היין לבשר וב-fromagerie  המוכר יסביר ל איך לבנות מגש גבינות לאירוח. השבוע, סוף סוף,  סיימתי לשמחתי את החיפושים ומצאתי את הבולנז'רי הכי טוב בדרך הביתה. האירוע הזה התרחש בזכות סנדוויץ' מופלא שקניתי ויכולתי לאכול לצד האגם. המלצה- חפשו את התואר artisan: הוא מעיד שממשלת צרפת מכירה באיכותו ובמסירותו של בעל המקצוע. זה לא רק אופים, אלא גם מסדרי פרחים, או חייטים; כאן יש כתבה מעניינת על חמישה מהם. ותכל'ס, בהשוואה לסופרים, הקניה בחנויות האלו יותר נעימה ויותר כיפית. לכו אל הרובע הלטיני, במיוחד אל Rue Mouffetard, וכנסו למאפיות ולחנויות הקטנות של הגבינות. 7. תרבות בחינם וגם פנדות אדומות: כל אחד זכאי לתרבות, ולכן בכל יום ראשון הראשון בחודש, כל המוזאונים הגדולים פתוחים לקהל הרחב בחינם.  בגן החיות הקטן בתוך Jardin des Plantes לא מאמינים בסורגים ואפשר להציץ על החיות, בחינם, בליווי הסברים בצרפתית. אני ליד הפנדות האדומות, אם מישהו מחפש אותי. הגורו שלי הוא אתר העירייה paris.fr יש בו קטגוריה שלמה לאירועים שקורים בעיר ורובם בחינם. בשבוע שעבר, השתתפנו בפתרון תעלומה בלשית ולכן לא הלכנו לקרנבל הטרופי. השבוע, יש פסטיבל סרטים וקונצרטים חינם בכיכר הרפובליק. ובחזית בניין העיירה הוקמה גינה עם הרבה מקומות ישיבה.   בקיצור, לא משעמם פה אף פעם. 8. שווקים: החל מקניית ירקות ופירות ועד בולים ושידה מהמאה הקודמת. בכל רובע, יש לפחות שוק אוכל אחד ולקראת סוף השבוע נפתחים השווקים המתמחים. מכיוון שירקות יקרים, עדיף לחפש בשוק שיש בו מבחר ותוצרת ואפשר למצוא תוצרת יפה במחיר הוגן. ועוד משהו שחביב עלי – ביחס לכל ירק כתוב מאיפה הוא הגיע והצרפתים יודעים מאיזה מחוז ומאיזו מדינה עדיף לקנות דובדבנים.  השוק הגדול והחביב עלי נמצא על גדת התעלה המכוסה, ליד כיכר ה- Bastille. הוא פתוח בימי ראשון ואני ממליצה על הקרפים הברטונים שמוכרים שם, אפשר לשבת לאכול אותם בצד השני של הכיכר ליד התעלה. כדאי להגיע גם לשוק העתיקות שטרם התמסחר- Marché aux puces de la porte de Vanves: hadas paris3 9. נקודות תצפית:  בפריז יש רשימת אתרי חובה, רובם כוללים טיפוס, או עמידה בתור. מכיוון שבלו"ז שלנו הוקדש רק סופשבוע אחד לתיירות, טרם עליתי על האייפל,  או עמדתי בתור ללובר. אבל, הייתי בשלל מקומות ומוזאונים ובשלוש תצפיות על העיר. ובכן: בגלארי לפייט יש תצפית למי ששרד את עדר היפנים שממלא אותה. אבל, השוס האמתי הוא הכדור פורח המתפקד גם כתחנה מטאורולוגית  ומעלה אנשים לגובה 150 מטרים. אין תורים, אין מדרגות ויש תצפית מעולה בהנחה שיש שמיים כחולים בעיר. עוד המלצה היא על  Tour Montparnasse המתנשא לגובה 210 מטרים, שאת רובם עולים במעלית. Le Ballon de Paris-Parc André Citroën – 2 Rue Cauchy Tour Montparnasse -Rue de l'Arrivée, Paris, France 10. הגדות: הידעתם שבפריז יש תעלה וחלקה מכוסה והסירות צוללות מתחתיה? Canal Saint-Martin נוצרה במטרה להביא מים ושימשה למעבר סחורות בעיקר והיום היא אתר היפסטרי, בחלקו, ומספקת טיול יפה לאורך התעלה. ההמלצה שלי היא ללכת מכיכר ה- République לכיוון Stalingrad, שם התעלה נפתחת ומעבר לתצפית יפה, יש הרבה מקום לשבת בנוחות עם יין, פירות וגבינות. על גדת הסיין אני ממליצה לרכב באופניים מאזור הנוטרא דאם לכיוון הספרייה הלאומית (Bibliothèque Nationale de France) ברובע השלוש עשר, שווה להיכנס אליה ולראות את הגלובוס ותערוכות החינם, היער בתשלום.   בתוך הסיין שטות סירות תיירים, בקרוב, אני מתכננת לנסות את הסירה החדשה והחשמלית – Batostar,שמובטחת בה מוסיקה ולא דיבורים.

hadas paris2

ומה הנקודה האהובה עליכם בעיר? מה היתרון הגדול שלה?


תגיות:, , , , , ,



התגובות סגורות.

אהבתם? עשו לנו לייק!