My name is Alon...A-L-O-N

אלון אבירם

על אלון אבירם

אלון אבירם הוא מטפל זוגי ומשפחתי ופסיכותרפיסט מוסמך. למד והתמחה בלונדון במשך 4 שנים, שם התגורר ביחד עם אישתו (ונלה הכלבה), ועוסק, כיום, בטיפול נפשי אישי, זוגי ומשפחתי עם ישראלים שחיים בחו״ל. ליצירת קשר: www.alonaviramtherapy.com

רילוקיישן זוגי – איך שורדים את המשברים?

מעבר למדינה אחרת הוא עניין מורכב, שטומן בחובו הרבה אלמנטים שחלקנו, מי יותר ומי פחות, נותנים עליו את הדעת. יש הרבה חומר ברשת על המעבר ״הטיפוסי״, שבו אחד מבני הזוג מקבל הצעת עבודה או מתקבל ללימודים, ומושך אחריו את המשפחה. אך לאחרונה אני נתקל ביותר ויותר זוגות ומשפחות שפשוט רצו לעבור מדינה. חלקם חיפשו עתיד טוב יותר, כי היה להם קשה בישראל, אחרים חיפשו ״הרפתקה״, אבל ההבדל העיקרי בינם לבין הקבוצה הראשונה שדיברנו עליה, היא שאין להם עזרה חיצונית של מוסד כלשהו (מקום עבודה, אוניברסיטה וכו׳).

זוג כזה, ענבל ועומר (שמות בדויים כמובן), פנה אליי ממש לפני מספר שבועות והאימייל שלהם היה מרגש ועצוב, מסקרן וממלא בידע. ענבל הייתה הראשונה לחשוב על רעיון המעבר ועומר, בהיותו ״זורם״ (כך הוא מעיד על עצמו), חשב שזה יכול להיות רעיון מצויין. הם לא ידעו לאיזו מדינה לעבור, הם לא ידעו מה הם יעשו שם והם ממש לא ידעו איך לתכנן מעבר של מדינה. לאחר שישה חודשים מיום ההחלטה, הם היו על מטוס לכיוון אירופה המערבית, ומצאו את עצמם בדירה קטנה בעיר בגרמניה. שיעורי-הבית שהם עשו מבעוד מעוד, הכינו אותם לחיפוש עבודה בארץ היעד, ובכל מקרה, שניהם חיפשו כיוונים חדשים לעיסוק מקצועי.

מן המייל עלו תחושות של בלבול, חשש ומחסור במערכות תמיכה. הימים של ענבל ועומר היו מלאים בזוגיות שלהם עצמם. מאחר ולא היו להם הרבה חברים, ואלה שהיו עבדו לאורך היום. הימים הפכו למשימה לא פשוטה. הם התקשו במציאת שגרה, והזמן הרב שהם בילו אחד בחברת השנייה, הוביל לחיכוכים. הויכוח הראשון היה על ההפרדה של זבל ומחזור, שהוביל לויכוח על אופן ההגייה של מילה בגרמנית, וזה בתורו, כבר הפך לויכוח על מי יזם את המעבר. את הלילה הם העבירו בנפרד ואת היום שאחרי בהתכתבות ב Whatsapp עם קרובי משפחה וחברים. ענבל כתבה לי במייל ״לא האמנתי שאפשר להרגיש בודדה, תוך כדי זוגיות״.

בפגישתנו הראשונה, עומר לא דיבר הרבה. כששאלתי אותו שאלות, הוא הגיב בקצרה, אבל העיניים שלו לא הפסיקו לדבר, והגרון החנוק שלו אמר לי כל מה שרציתי לדעת באותם רגעים. ענבל ועומר לא הכינו את עצמם למעבר ברמה הזוגית. לא כי הם לא רצו, הם פשוט לא ידעו איך, או שזו בכלל משימה שכדי לעבוד עליה.

בפגישה השלישית שלנו כבר הייתה לנו תובנה מכיוון לא צפוי. ענבל ועומר אהבו לשבת על הרצפה בסלון במהלך הפגישות שלנו, ממש בין הספה לשולחן. מאחוריהם שכב על הספה, ג׳ק ראסל מקסים ומתוק. אבל ג׳ק היה עצוב, זנב למטה, אוזניים שמוטות. שאלתי אותם עליו, איך הוא בדרך-כלל, וממתי הוא עצוב. השניים לא כ״כ ידעו לתארך את מצב רוחו של ג׳ק, אבל עומר אמר: ״תראה אני לא מכיר כלום פה, אין חברים, אין את הדברים שהוא מכיר, אין את הריחות שהוא אוהב. הוא, התכוונתי הוא לא מכיר כלום פה״. האם באמת עומר התבלבל או שאולי מצא דרך אחרת לדבר על עצמו? פחות חשוב כמו העובדה שהבלבול גרם לו לחשוב כמה שניות ואז להסתכל על ענבל ולהגיד לה ״אני לא מאושר״.

אני מקביל את התהליך שעברו ענבל ועומר לדיכאון אחרי לידה. הציפייה מהאירוע שמתקרב, וההתמודדות עם הקשיים שלאחריו, מובילים הרבה פעמים, לתחושות קשות של חוסר יכולת, ערך עצמי נמוך ואף דיכאון. לפעמים אנשים מאבדים קשר עם העצמי שלהם, או במילים אחרות, עם גזע העץ שלהם. ״מה? על מה אתה מדבר?״ שאלה אותי ענבר. ״שניה, אני מסביר הכל״.

בשנים הרבות שאני עוסק בטיפול, פיתחתי את הדרך שלי (וגם כי אני מאוהב – אולי יותר מידי – באנלוגיות ודימויים) להסביר את חוסנו הנפשי של האדם. אני משתמש באנלוגיה של עץ. דמיינו איזה עץ שתבחרו, אך לכולם יהיה גזע שמתפתח אט-אט לענפים רבים. ענף אחד מייצג הזוגיות שלכם, ענף אחר יהיה העבודה, ענף שלישי תחביב מסוים שיש לכם, והרביעי יהיה ענף של חברים. לכל אחד מספר הענפים שלו, אין בזה חוקיות, אבל גזע יש רק אחד. במקרה של סערה קשה, רוחות עזות וגשם אימתני, אחד או יותר מהענפים ישבר, פיטורים מהעבודה, פרידה מבן זוג או (חס ושלום) מוות של קרוב משפחה, כולם שברי ענפים, רסיסי בדים. אך הגזע נשאר איתן, הוא לא נשבר, ואם הזמן גם יצמיח ענף חדש. גזע העץ הוא ״העצמי״ שלכם, הוא מורכב מההיכרות רבת השנים שלכם עם עצמכם, המחשבות שלכם, הרגשות שלכם, והידיעות-מבוססת-העבר שפיתחתם על היכולת שלכם להתנהל בעולם, בצורה שמייצרת אצלכם בטחון עצמי ורווחה נפשית (Well-Being). רבים מהמטופלים שלי עסוקים בהצמחת גזע שכזה, מפני שאם הוא בנוי מהזוגיות, וזו נגמרת, אזי כל העץ מתמוטט.אם כל עולמכם היה העבודה, ופוטרתם, ישנו שבר עמוק וגדול יותר, מאשר לו היה זה רק ענף, חלק ממערך שלם של חיים. גזע לא יכול להיות מורכב מהחיצוני, אלא רק מהפנימי, ממה שמרכיב אתכם.

״אני חושבת שבגזע שלי יש רסיסים״ אמרה לי ענבל. ״אני חושבת שקצת שכחנו, כל אחד מאיתנו, את חוזקה של הזוגיות שלנו״. המעבר לחו״ל ערער מעט את הגזעים של ענבל, עומר ושל הזוגיות שלהם, ואנחנו עובדים היום על ביסוסם מחדש.

אז מה עושים עם זה?

  1. צריך להבין שמערכת יחסים (כל מערכת יחסים) היא ישות בפני עצמה. היא מורכבת משני בני הזוג וככל שאחד מהם (או אחת) משתנים, גם המערכת עצמה מגיבה לשינויים הללו. לכן, תקשרו אחד עם השנייה על התחושות, החששות, הפחדים, המאוויים, ההתרגשות, הפנטזיה – כל אותם דברים שאתם חשים בנוגע למעבר.
  2. נסו לדמיין שיגרה כבר מהארץ (או מארץ המוצא), נסו להבין איך יראה היום-יום שלכם. כמובן, שבמידה ויש מעבר לצורך עבודה או לימודים, חלק מהיום כבר מתוכנן מראש. אך, עדיין, טיילו בשכונה החדשה, הכירו את הירקן המקומי או מוכר הדגים, נסו להתיידד עם השכנים, למדו את הריח והטעם של העיר החדשה.
  3. מערכות תמיכה הן אחד הדברים החשובים ביותר בחיים של רובנו. נסו למצוא זוגות, משפחות או יחידים שיכולים להכיר לכם את העיר. ניתן להכיר אנשים בשלל דרכים, החל מקבוצות פייסבוק יעודיות, ארועים ומסיבות שמושכים אתכם, וכלה בקבוצת הורים בגן של הילד, או חבורת האנשים שנפגשת כל ערב בפארק עם הכלבים.

רעיונות, מחשבות וטיפים פרקטיים ניתן למצוא באתר שלי – www.alonaviramtherapy.com


תגיות:, , , , , , , , , , , , , ,



תגובה אחת ל - “רילוקיישן זוגי – איך שורדים את המשברים?”

  1. מיכל ורועי #

    כמה נכון, בשנים שאנחנו בחו״ל הזוגיות שלנו עברה לא מעט עליות ומורדות. רק כשהבנו איך כל אחד מאיתנו משפיע בנפרד על הזוגיות עצמה, כשהפסקנו לחשוב שהיא פשוט תהיה שם לא משנה מה, התחיל השינוי עבורנו. כתבה חשובה מאוד!

    תודה לך!

    8 ביולי 2018 ב - 12:03 הגב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!