רילוקיישן למטרות עבודה – לא מה שחשבת

הטלפון צלצל, מהעבר השני נשמע קול אישה: "שלום, קיבלתי המלצה עלייך ויש לי הצעת עבודה מעניינת בשבילך". בתור סטודנט לתואר שני שמחפש בנרות עבודה עם משמעות ואופק, אחד שמשווע לעבודה שתקדם אותו בשוק ותיתן לו את הניסיון אותו הוא צריך, אפילו במעט, הדבר היה לא פחות מחגיגה עבורי. התפקיד היה נהדר, והמשכורת חלומית אבל השמחה לא נמשכה יותר מדי זמן: "אה, זה בסין?". ההצעה השלישית במספר שקיבלתי מסין לא הפתיעה אותי כל כך לאור מגוריי שם בעבר וההיכרות עם השפה והתרבות, אך בת זוגי פסלה את המעבר לסין בטענות שחלקן מתקבלות על הדעת וחלקן לא, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים להסביר לה את הפוטנציאל העצום שבמעבר נכנעתי וחיפוש העבודה בארץ נמשך. כעבור כמה שבועות מצאתי עבודה אך מחשבותיי עדיין היו עם ה'החמצה', כפי שקראתי לה.

הרבה שנים המילים רילוקיישן או עבודה בחו"ל נותנות אסוציאציה של קריירה מדהימה בצפון אמריקה או מערב אירופה, מין מעבר למדינה אחרת ומפותחת והזדמנות להשאיר את הלחץ והמתח של ישראל מאחור. כיום המציאות היא קצת אחרת, כאשר גם מדינות מתפתחות פחות "נוצצות", מדינות "עולם שלישי", הם יעדים אליהם מתבקש רילוקיישן, לעתים לתקופות ארוכות. מעבר לארה"ב או אירופה הוא עדיין אפשרי אך בעיקר לאנשי היי-טק, תחום שגם בישראל יש לו דרישה גבוהה ושכר מתגמל ולכן שאלת המעבר פחות רלוונטית במקרים אלה.

אך מה בנוגע לאלה שבחרו שלא ללמוד או לא לעסוק, מסיבות אלה ואחרות, בתחום זה?

בואו נעשה סקירה קצרה: רוב הייצור והתעשייה עבר למזרח הרחוק (לסין, וייטנאם, הודו)  בעיקר בגלל עלויות ייצור וכוח עבודה זול ואיתם גם משרות ניהול לאנשי לוגיסטיקה ותפעול. והנה, בלי ששמנו לב, גם אפריקה מתפתחת וצצות דרישות לאנשי שיווק ומכירות ואגרונומים בניגריה, אנגולה ועוד. התפקידים הללו בישראל אינם ממוקמים גבוה בסולם השכר,  גם  אם מדובר באקדמאים או במי שבחרו להמשיך לתואר שני. ההבדלים בתנאים של אותו תפקיד בישראל לעומת מדינה מתפתחת הם הבדלים של שמיים וארץ (וזאת בניגוד לתחום ההיי טק שהזכרתי שבו ההבדלים לא תמיד כאלה גדולים). התחרות בשוק העבודה בישראל, מחוץ לשוק ההיי טק,  גדולה ולא צריך להיות איש שיווק כדי לדעת שכשההיצע עולה על הביקוש המשכורות יורדות וגם כאשר מתקבלים למשרת תפעול-לוגיסטיקה בישראל הקידום והעלייה במשכורת איטית, הרי יש כל כך הרבה אנשים שעומדים בתור לקבל את התפקיד.

danigil4אך כאשר עסקים וחברות ישראליות הפועלים במזרח אסיה ואפריקה דורשות עובדים ישראלים, התמונה שונה. לפתע התנאים לא כל כך נוראיים: משכורות גבוהות, כרטיסי טיסה על חשבון המעסיק ולעתים גם מגורים מפוארים; רמת חיים שבישראל אפשר רק לחלום עליה, וכל זאת עם מרכיב חשוב מאוד שאין להתעלם ממנו: יוקר המחייה. משכורת גבוהה אינה המרכיב העיקרי שיש להתחשב בו כאשר חושבים על מעבר לחו"ל, אלא יוקר המחייה במדינה המיועדת וכנגזרת מזה החיסכון החודשי שלנו. יוקר המחייה הנמוך באזורים הללו מאפשר לנו לחסוך אחוז גבוה מאוד מהמשכורת, הרי אין טעם לעבור ולקבל משכורת גבוהה כאשר רובה ילך על מיסים והוצאות שוטפות. האפשרות ללמוד שפה נוספת וכמובן רכישת ניסיון עצום בשוק הגלובלי תיתן, אם וכאשר יוחלט על חזרה לישראל, יתרון עצום בשוק העבודה הישראלי על פני מועמדים אחרים. גם פרמטרים אלו מהווים נתון שיש להתחשב בו לפי דעתי, אך ברמה פחותה יותר.

אז עם כל הטוב הזה למה לסרב להצעות המגיעות מהאזורים היותר אקזוטיים של הגלובוס? האם זה פחד ממעבר למדינה חדשה, החברה והתרבות בהן נאלץ לעבוד? אם כן, האם נהיה מוכנים להקריב נוחיות, קרבה למשפחה וסביבה מוכרת למען רווחה כלכלית? התשובה משתנה בהתאם למדינה ולתנאי התעסוקה. בעוד שבמזרח הרחוק אפשר למצוא ערים מפותחות לא פחות מבעולם המערבי (למרות שרוב המדינות מוגדרות "מתפתחות") ומאות אלפי זרים שעובדים שם, באפריקה ישנן מדינות בהן הביטחון האישי נמוך ביותר ולחיות שם פירושו סיכון ממשי. העניינים נהיים מורכבים הרבה יותר כאשר מדובר בזוג שעושה את המעבר וייתכן שבן/בת הזוג ישארו ללא תעסוקה, או כאשר מדובר במשפחה ויש למצוא מסגרות מתאימות לילדים. בכל מצב יש לחשוב, האם האפשרות כדאית? האם הגמול הכלכלי וכל מה שמתלווה אליו שווה את ההקרבה? האם אי נוחות בטווח הקצר שווה חוסר דאגה כלכלית בטווח הארוך? ברוב המקרים אני חושב שהתשובה היא חיובית. כמו שהזכרתי, אין ספק שמדובר ביעדים לא אטרקטיביים אך אם נשים את הדעות הקדומות בצד ונחשוב בהיגיון על ההזדמנויות שטומן בחובו מעבר למדינות אלה נראה שהיתרונות עולים על החסרונות ולקבל את התפקיד ולעבור  יהיה הדבר הנכון לעשות.

חשוב לי להדגיש, איני אחד מאותם אנשים הדוגלים בירידה מישראל או טוענים שהיא "ארץ אוכלת יושביה". אני ישראלי וציוני בכל רמ"ח איבריי, אך יותר מזה, אני אדם פרקטי ורציונלי שלא נותן לרגש להפריע בדרך למטרה הנכספת: הבטחת העתיד הכלכלי של משפחתי. אני סמוך ובטוח שכמוני יש לא מעט, ואם ההזדמנות להשגת מטרה זו נמצאת דווקא במדינה מתפתחת, אפילו לתקופה מוגבלת, יש לקחת אותה בשתי ידיים.

הכותב הוא בוגר אוניברסיטת בר אילן ולימודי סינית מ-ECNU וכיום מנהל ייבוא בתחום הטקסטיל בישראל.

 


תגיות:, , , , , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!