רוני כבר באירלנד

רוני

על רוני

לפני חודשים ספורים עברתי עם משפחתי לאירלנד. על השינויים, השוק התרבותי, הבלבול והתקווה תוכלו לקרוא כאן. מקווה שיעזור... ואם לא, שתו קצת בירה, פה זה אירלנד!

זהות כפולה

פוסט זה נולד כתגובה לפוסט יפהפה ונוגע ללב שקראתי כאן שכתב אריאל- "לא שייך". פוסט שעורר אצלי תחושת הזדהות והשראה לכתוב את הפוסט הבא.

על נהרות בבל…

האם גם אתכם פוקדים געגועים למולדת? אותה מולדת ממנה נפרדתם באנחת רווחה, אך פתאום אתם חשים כמיהה להיות שם, לחוות את  ההוויה הישראלית, געגועים לנופים המוכרים, למקומות שהם גם זכרונות, ל"להרגיש בבית", ולאנשים הישירים, שמדברים בשפת האם שלנו – שפה שפעם לקחנו כמובנת מאליה?

לעצור את הרכבת

החודשים הראשונים ברילוקיישן הם כמו סיפור סוריאליסטי, לא מציאותי, ממש כמו הפוסט הזה. רילוקיישן הוא כמו מסע ברכבת – נופים יפים, הרפתקאות, ממש  כייף…

הלם תרבות: כל מה שרציתם לדעת והייתם הלומים מכדי לשאול

מה זה? התעוררתי בתחושת בלבול ומועקה. כבר כמה ימים שאני מרגישה ככה. זה רק הולך ומתעצם. "אנחנו כבר שלושה חודשים באירלנד, חשבתי שכבר נרגיש טוב, נתאקלם", אמרתי לבן זוגי. "יש לך הלם תרבות", הוא אמר בשלווה מקצועית ומבלי להרים את הראש מהמחשב. לא הבנתי, אנחנו בחו"ל, לא אמור להיות לנו כייף עכשיו?

המרחב שבין שני עולמות

כשגרנו בישראל חלמתי על מגורים בחו"ל, זה נשמע כל כך סקסי והרפתקני, לצאת מ"הביצה המקומית" אל העולם הגדול. קינאתי באנשים שעשו את זה ועברו להתגורר בחו"ל. שנים בן זוגי ואני השתעשענו ברעיון לעבור לכמה שנים לחו"ל. אפילו לא מקום ספציפי. אבל עם תינוק זה לא התאים לנו והיינו עסוקים עם העסק וה"גדול" בדיוק התחיל כיתה א', […]

אהבתם? עשו לנו לייק!