הבלוג של דפנה רף

דפנה רף

על דפנה רף

אני נשואה לאיש שבזכותו יצאנו להרפתקאותינו באסיה, אמא לשלושה ובעלת כלב שחושב שהוא חתול. בקיץ הקרוב נציין עשור ליציאה הראשונה לריילוקיישן - חיינו 4 שנים בטייוואן, חזרנו לשנתיים לישראל ובימים אלו אנחנו מתחילים את שנתנו הרביעית והאחרונה בסין. אני בעלת תואר ראשון במזרח אסיה, תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בהתנהגות ארגונית וקריירה (בינתיים לשעבר) בתחום משאבי אנוש. המקצוע העיקרי שלי בעשור האחרון הוא להיות אמא התומכת בילדיה (ובעצמה) לקראת המעבר,ההתאקלמות, החזרה, ההתאקלמות, המעבר, עוד התאקלמות והשנה עוד חזרה ולאחריה עוד התאקלמות. אין ספק שיש לי כבר מספר שנות נסיון במעברים. בין לבין אני גם עובדת, נהנית לפגוש אנשים מתרבויות אחרות, מתנדבת בבית הספר, לומדת סינית ונהנית מלחיות בלי הלחץ.

שנה ראשונה בישראל – יום הזיכרון שלי

כבר הרבה זמן שלא העליתי פוסט, או יותר נכון מאז שחזרנו לארץ בקיץ האחרון. היום, ערב יום הזיכרון, התחושות והמחשבות מחזירות אותי אחורה לימים הראשונים של החזרה לארץ, לימים בהם פרצה מלחמת צוק איתן וחשתי פתאום צורך לכתוב מספר מילים.

טייוואן: "לו הייתי אשת expat" – חלק א׳

כשנסעתי  לטייוואן בעקבות בעלי, הייתי אחרי התפקיד הראשון שלי כמנהלת משאבי אנוש. ההתקדמות הטבעית שלי היתה למצוא את התפקיד הבא כפי שעשו חברותיי למקצוע ולהמשיך לפתח את הקריירה. אנחנו החלטנו לצאת לריילוקיישן והמשמעות היתה השהייה בקריירה שלי. עם תינוק בן חצי שנה חשתי לגיטימציה לא לעבוד תקופה, להשקיע בו ובביתי הבכורה ולהסתגל לאט לחיים החדשים.

לקראת הסוף: קניות רבותי, קניות!

ערב יום שישי ומסיבת הפרידה הראשונה הכוללת סליפאובר מתרחשת ברגעים אלה ממש אצלי בסלון. אחרי שהאכלתי ששה בני עשר בפיצות, עוגה ופופקורן הם מלאי אנרגיה ושינה לא נראית באופק. לכן, החלטתי להתיישב מול המחשב ולשחרר מעט קיטור.

בחלומי חזרתי לבית הספר היסודי

אני חייבת להתוודות ולאמר שכבר מתחילת הכתיבה בבלוג הזה אני רוצה לכתוב על בית הספר הבינלאומי בו לומדים הילדים. בכל פעם אני כותבת על נושא אחר ודוחה את הכתיבה לפוסט הבא. איני יודעת מהיכן להתחיל ואיך ניתן לתאר בית ספר שכזה. כיצד  אוכל להסביר את הפילוסופיה, הלמידה החווייתית, פעילויות הספורט, שיתוף ההורים והתחושה שמקבלים כאשר […]

התחילה הספירה לאחור – 90, 89, 88….

תחילת אפריל 2014: אני נמצאת שלושה חודשים לפני סוף הרילוקיישן שלנו בסין. ארבע שנים עומדות להסתיים ואני חשה את השקט שלפני הסערה. ניסיתי אתמול להסביר למורה לסינית שלי, בסינית, שאני לגמרי מודעת לעובדה שאנו עוזבים, אולם עדיין לא באמת מרגישה או מאמינה שזה אכן קורה.

דברים שלא רואים משם וגם לא רואים מכאן: בייג'ינג תחת עננה

מזה שבעה ימים אנחנו נמצאים תחת עננה כבדה של זיהום אויר מתמשך בבייג'ינג. המדדים של ספירת  החלקיקים הלא טובים באויר  הולכים ומטפסים בכל יום, וביום שישי האחרון הממשלה העלתה את אות ההתרעה לצבע כתום, רגע לפני האדום החריף מכולם.

אי, אר, סאן – סינית קשה שפה

איני יודעת היכן להתחיל בכתיבת הפוסט על לימודי השפה הסינית; אולי אתחיל בכך שבספרייה שלי קיים מדף שלם של ספרי לימוד השפה הסינית ברמת מתחילים מהמורים השונים עמם למדתי, לאחר שמספר פעמים במהלך השנים הייתי ברמת מתחילים בלימודי השפה.

אדום, מרשרש ומתפוצץ: ראש השנה הסינית הגיע!

בעשור האחרון, כמעט בכל שנה, אנחנו חוגגים את ראש השנה שלוש פעמים: היהודי, הלועזי והסיני. התחלנו בספטמבר וברכנו בשנה טובה את חברינו הישראלים והמשפחות. לא מזמן, בתחילת ינואר, ברכנו את חברינו הזרים ב Happy New Year, והנה עכשיו אנחנו מברכים כמנהג המקומיים ב Xin nian kuai le שנה חדשה ושמחה.

בייג׳ינג Tai Tai: "לו הייתי אשת expat" – חלק ב׳

Tai Tai בסינית זו Madame, Mrs, Lady, Wife. מגוון הפירושים באנגלית קולעים יותר למשמעות המילה והביטוי כולו. אז למה מתכוון המשורר באומרו בייג׳ינג Tai Tai ומדוע בעלי וחבריו שליחי הרילוקיישן האחרים מסתכלים בקנאה על נשותיהן ומפנטזים לעצמם ״לו רק הייתי יכול להיות אשת expat"?

טייוואן-ישראל-בייגי'נג: סיפורילוקיישן

עשר שנים לפני יציאתנו לרילוקיישן הראשון, אמרה לי מישהי שקוראת בכף היד כי "אחיה הרבה שנים מחוץ לישראל". כשסיימתי את התואר הראשון בלימודי מזרח אסיה ויצאתי לכבוש בסערה את העולם הגדול (כפי שניבאו לי) הבנתי כי בשלב זה של חיי אני נשארת בישראל. עשיתי הסבה למשאבי אנוש, התחלתי עבודה לוקאלית וגנזתי את כל החלומות על […]

אהבתם? עשו לנו לייק!