קליפורניקיישן

דנה מהעמק - בקרוב...

על דנה מהעמק - בקרוב...

אמנם מתעקשת על נפרדות, אך אני עדיין חלק משניים. שניים שיוצאים למסע משמעותי, מטלטל, מפחיד ומרגש. מבחורה שהיומן שלה נראה כמו אירוע רב נפגעים, אני הופכת לבעלת ויזת H4 המעליבה, מה שאומר שלא אוכל לעבוד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (Seriously???). אבל היי, אוכל להיות אלופת הארץ לגילי בטיפוס על קירות! ואם נניח לשנייה, אבל רק לשנייה, את הציניות בצד – אני עמוסה בבירוקרטיות ומאוד סקרנית: באוקטובר הקרוב, אני יוצאת לאחד המסעות הגדולים והמשמעותיים בחיי. בהצלחה, אה?!

אמא ישראלית שנולדה באמריקה

אני אמנם אמא ישראלית לכל דבר ועניין. גדלתי לאמא ישראלית, צפיתי בחברותי מגדלות את ילדיהן בישראליות, ואיתן התייעצתי ומהן למדתי מה לעשות ואיך כשתיוולד המיועדת. אה-מה-מה, אני לא חיה בישראל, רופאת הילדים לא ישראלית, אין כאן טיפת חלב, המוצרים בחנויות אחרים ויש כאן כל מיני אלמנטים שמאוד התחברתי אליהם (אם מישהו יצטט אותי, אני אכחיש שכתבתי […]

זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום…

טוב נו, זה לא יהיה שיר, אין לי זמן להיות משוררת עכשיו, אני שולחת פקסים!  כן, ככה סוגרים פה דברים בישראל 2013 –  בפקס.

ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים? אנחנו הולכים לגור בארבעה בתים שונים בחודשיים וחצי הקרובים: הבית שלנו שאותו אנחנו מפנים השבוע, בית הורי, דיור זמני  בארה"ב ובית קבע שעדיין לא יודע שהוא בית הקבע שלנו. געגוע?

חיוך גדול, חיוך קטן: מסקנות מהסיור מקדים

יש לי גומות חן. לאורך כל חיי, אימי אומרת לי לחייך ו"לעשות עם הגומות". זה בא לי די ביטוי במצבים שצריכים לאהוב אותי תיק-תק (נגיד, ראיונות עבודה…), כשאני צריכה לצאת ממצבים לא נעימים, ועוד כהנה וכהנה. גם לאמריקאים יש אמא. אמא שלהם, כמו אמא שלי, גם אמרה להם את זה, רק מה? היא מה-זה נסחפה! או […]

יאללה מתחילים

פעם ראשונה שלי – מוזר ומפחיד לכתוב לאנשים שאני לא מכירה.  אבל, המון דברים מפחידים קורים לי בזמן האחרון ובינתיים אני עוד מצליחה להכניס אויר, להוציא אותו ושומרת על 64 פעימות בדקה – תודה ששאלתם.  אני דנה, נוסעת באוקטובר הקרוב בעקבות העבודה של בעלי לעמק הסיליקון . המשפט הזה – צרבת היא מילה עדינה לעומת מה […]

אהבתם? עשו לנו לייק!