רגל פה – רגש שם

דברת ויטיס

על דברת ויטיס

ישראלית-קנדית. כותבת מונקובר על הדבש ועל העוקץ בחייה של אמא ללוחם וחיילת בודדים בארץ. כציפור על גדר תייל, רגל פה – רגש שם.

בעין הסערה

רק כשאת נזרקת למים הסוערים את מבינה שלפני כן ימי חייך זרמו להם בנחת וגם אתגרים שניקרו בדרך, במבט לאחור, נראים פחות דרמטיים לעומת ההווה. הווה של אמא לחיילים בודדים מרגיש בעין הסערה. חיים על הקצה כל הזמן.

התבגרות

שבת לפני הצהריים, מייד כשאנחנו חוזרים מהג'ים, זו השעה של השיחה השבועית שלנו עם הלוחם. הדלק השבועי שלי. בטירונות ובמסלול, באמצע השבוע המפקדים לוקחים להם את הסלולרי ומחזירים אותו לשעת ת"ש בלבד. אז בפועל אין לנו ממש תקשורת איתו באמצע השבוע. כל שבוע אני מחכה בקוצר רוח לשמוע את קולו העמוק מתנגן "אמאא, מה שלומך […]

בחירות – היום שאחרי

הפעם האחרונה שבה הצבעתי היתה לפני כשני עשורים. הצבעתי ברגליים. תיכננו את זה כמו מבצע צבאי על כל פרטיו. עזבנו את הארץ הזו בה נולדנו ובה הולדנו את ילדינו ובחרנו לנו ארץ אחרת.

אהבתם? עשו לנו לייק!