גל בארה״ב

גל

על גל

אמצע שנות השלושים נותן דחיפה בכיוון הנכון בכדי לנצל קמצוץ של הזדמנות, והנה האישה ואני מצליחים להגשים חלום ישן, אורזים את הילדות ועוברים לגור בארה״ב. מייצג בכבוד את מעמד הביניים הישראלי - הייטקיסט ומילואמניק, שכמו רבים וטובים קצת התעייף והחליט להתאוורר זמנית או לתמיד במקום אחר. עכשיו, כמו שאמרה חווה, הייאוש נעשה יותר נוח, ולכן יש יותר משאבים כמו זמן פנוי וכח נפשי בכדי לעשות עוד כמה דברים שתמיד רציתי לעשות, ביניהם - לכתוב.

של מי יום העצמאות הזה?

יום העצמאות. השדרה הראשית והרחובות הסמוכים מלאים באנשים. על הבמה המרכזית מנגנת להקה ובדוכנים מוכרים צמר גפן מתוק ושתייה קלה. כולם ממתינים לזיקוקים שאמורים להאיר את השמיים בעוד כחצי שעה. האווירה, ההמולה, והרעש מסביב מרגישים מאוד מוכר, אך הפעם זאת לא כיכר רבין, אלא הרחוב הראשי בעיר בה אנחנו גרים בארה״ב.

הישראליאדה

פזית ודינה חברות כבר בערך חמש שנים. הן נפגשו ממש במקרה בחנות רהיטים. דינה ובעלה בדיוק עברו מישראל לארה״ב וחיפשו סלון לבית החדש. פזית, שהייתה במקרה גם היא בחנות, שמעה אותם מדברים עברית והציגה את עצמה. כמו שאומרים: השאר כבר היסטוריה. מאז הן נפגשות לפחות פעם בשבוע לקפה, שומרות אחת על הילדים של השנייה כשצריך, […]

יורד

כחלק מאינסוף הדברים שצריך לעשות לפני המעבר, ביקרתי גם במועצה המקומית שבה אני גר בכדי לבטל את ההרשמה לגן של אחת מבנותי.   "מה? עוברים דירה?" שאלה הפקידה בנימה של כאילו זה באמת מעניין אותה.  "כן" עניתי. אני לא נוהג לנדב פרטים. אני משאיר את זה לאשתי כשהיא בסביבה. 

רוחניק

מסתבר שאני רוחניק. כך לפחות טוענים כמה ממכריי, שאולי בגופם בישראל אך בנפשם עדיין משוטטים ברחובות ניו-דלהי. אני עדיין לא בטוח מה זה אומר מבחינת היום יום שלי. אולי אני צריך להתחיל ללבוש שרוואלים לבנים מתנפנפים, או לעשות קעקוע קטן של דולפין. בקטע של שיער ארוך אני חושב שכבר איחרתי את המועד.

אהבתם? עשו לנו לייק!