קומפוזיציות in לונדון

לירון ויסמן

על לירון ויסמן

אחרי שנים של התעסקות בצילום ואמנות פחדתי להפוך את התחביב למקצוע ואמרתי לעצמי שאין סיכוי, אין בזה עבודה בארץ, אמא צודקת, אני צריכה משהו יותר פרקטי. אז הלכתי ללמוד תואר בתקשורת חזותית, או בשפת ההמון, עיצוב גרפי. בשנה ב׳ הבנתי שאני צלמת, אין לאן לברוח, ואני לא רוצה לברוח. סיימתי את התואר בכיף גדול (על מי אני עובדת?!) ותוך כדי השנה הרביעית למדתי צילום אופנה אצל רון קדמי. סיימתי את שניהם ביחד, הכי כיף להגיש שני פרויקטי גמר בחודש אחד! עבדתי בתור צלמת הבית והמעצבת הגרפית של מותג אופנה ואז הבנתי שהגיע הזמן לעולם הגדול, אז היום אני צלמת אופנה ופורטרטים שמתחילה את דרכה בלהיות צלמת אופנה ופורטרטים. בלונדון. האתר שלי ו עמוד הפייסבוק שלי

קיץ במרחק שעה וארבעים דקות נסיעה

אז בפוסט הקודם כתבתי רבות על השמש ועל כמה היא נחוצה בחיי היומיום בלונדון. ותודה לאל! (או לאלה), מישהו שמע אותי שם למעלה ואנו זוכים בשבועיים האחרונים לימים אביביים מתמיד (אם נתעלם מאיזה 3 ימים סגריריים בדרך, ואני פותחת פה חתיכת פה). 

רגעים קטנים של שמש

״לונדון? אתם עוברים ללונדון? אויש! כמה היא אפורה, כל הזמן מעונן״. ״מעונן? מעונן זה מעולה! אחלה תאורה לצילומים!״ המשכתי והתמדתי לענות לקבוצת האנשים שמפחדים מהאפור.

בקומפוזיציה מעורפלת – או: נעים להכיר, לונדון!

הרשו לי להשתמש בבלוג וב״הקשבה״ שלכם בכדי להעלות קצת נוסטלגיה, קצת זכרונות מהימים הספורים שטיילתי בלונדון אחרת.

מ-ה-ת-ח-ל-ה

אז נתחיל בסיפור המלא, בקצרה: בגיל 6 אבא הביא לי את המצלמה של המשפחה במקום לזרוק אותה לפח. קראתי לשירה: ״בואי לרחוב! יש לי מצלמה חדשה!״ צילמתי כמה תמונות שלה עם ברנדי, הכלב המעורב שלה. בגיל 10 אמא רשמה אותי לחוג ציור, כי היא הבינה שזה קצת יותר בשבילי מבלט. וכי התחננתי. וכי אם הילדה מציירת […]

אהבתם? עשו לנו לייק!