החיים בניאון

רומי סיגל

על רומי סיגל

בת 26, כמעט 27. ילדה טובה חיפה שעברה כמה וכמה תחנות מאז עיר הנמל המנומנמת, ועכשיו רגע לפני ההרפתקאה הגדולה ביותר – הונג קונג. לא בעקבות רילוקיישן, עבודה חדשה או לימודים; בעקבות הלב. כותבת, מצלמת, מבשלת, חולמת, עושה ברגש, עושה בשכל ומשתדלת לא לפחד בדרך.

שבוע של חיים שלמים

רביעי שיואו. עוד שבוע אני טסה. וואו איזו מיגרנה! למה דווקא היום צריך לבוא הגנן? יאללה, להתארגן, סשן פרידה נוסף יוצא לדרך… אולי די? זה לא כיף.

חמישה בתים וגעגוע

השבוע האחרון בחיי הרגיש כמו חצי שנה לפחות. אני מרגישה שהזדקנתי; הגוף עייף, הנפש עוברת עשרה תהליכים בו זמנית, הראש מסתחרר – עוד תחנה בחיים הגיעה לסיומה.

מי בכלל נפרד?

"אל לך להתעצב בבוא העת לומר 'שלום'. הפרידה חיונית היא, קודם שתוכל לשוב ולהיפגש. ופגישה מחודשת, בין אם עברו רגעים או גלגולי חיים, אכן מובטחת לאלו שהיו ידידים" (ריצ'ארד באך, מתוך הספר 'תעתועים').

אלה דברים שעליי אהובים

עוד חודשיים מטוס מחמם מנועים. עוד חודשיים עולה ילדה בת 26, עם שתי מזוודות, כרית צוואר והרבה טקס בישבן, אל מטוס ג'מבו שיטיס אותה להונג קונג לחיות עם אהוב ליבה. מה שאתם עוד לא יודעים, הוא שהילדה הזו כל כך מטורללת שהיא כבר עכשיו חושבת על כל הדברים שיחסרו לה שם.

מסע של אלף מיל

מכירים את זה שמבקשים לספר על עצמך בקצרה בהיכרות ראשונה? נכון זה מעצבן? כאילו, איך אפשר בכלל לתמצת ולכווץ חיים שלמים לכמה משפטים? אז אני רומי. אני בת 26, נראית לכל היותר כמו משוחררת טרייה מצה"ל ומתנהגת לעיתים קרובות כמו בת 40.

אהבתם? עשו לנו לייק!