מיצפטל והבלוג הראשון

שרית רון

על שרית רון

אני חיה על התפר של נהר ההדסון, נוסעת הלוך ושוב כשהנהר לצידי. בעבר הייתי סוכנת רילוקיישן במזרח ומערב ארה״ב, מורה, בעלת עסק, מנהלת משלחות ובונת קהילות. תמיד כתבתי לעצמי.

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

צומת סגולה פינת ארבעה בנים

עוד מעט מגיע חג הפסח ואני עדיין על המדוכה, פוסחת על שני הסעיפים. מחד מתגעגעת לחג משפחתי ענף, רב משתתפים ודל קמחים בארץ, מאידך שמחה לחופש ולאנונימיות של פה. בניו יורק נזהרים לא לשאול אותך איפה את בחג, פן תנחתי אצלם לסדר שגם ככה מצטודד לימין ולשמאל במקום ההסבה הרגילה, פשוט כי אין מקום.

סופה של כל סופה לעבור

לפני שעברתי מארץ השמש, קליפורניה, לניו ג׳רזי/ניו יורק, לקחה אותי חברתי אורית למסע בחדר הארונות שלה. אורית עברה שנתיים קודם לכן מבוסטון, ארץ הקור, לדרום קליפורניה ומשום איזושהיא נוסטלגיה ושמחת המרחבים שבחדר ארונות קליפורני, שמרה את ציוד החורף שלהם.

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

סיפור על קפה ובייגל. בלי לטבול.

לפני כמה שנים התגרשתי. התגרשתי בניכר מהאדם שאיתו יצאתי את גבולות הארץ, אבי ילדי היחידים (לא יהיו יותר) ובן זוגי לחופשות, הרפתקאות, החלטות הרות גורל, המשפחה שלי בחו״ל, שותפי למעברים בין יבשות, ערים ועיירות. בקיצור, מיסטר פטל.

על גולות וגולים. בעיקר עצמיים.

יש האומרים שכשאת ׳תופסת׳ משהו, מבינה אותו לגמרי, את נהפכת לדבר הזה ואז לא יכולה יותר להביט עליו מן הצד, מבחוץ. מכיון שנעשית הדבר – את כבר בפנים, והראיה היא מבפנים החוצה. מן שינויי פרספקטיבה שכאלה, כמו התמונה של הזקנה-צעירה. אני שם. בחלק מהזמן אני אמריקאית ויש לי גם דגל ותעודה ובחלק מהזמן אני לגמרי […]

עצות ואנטי-עצות

10 דברים שלא כדאי, לא רצוי ולעיתים אפילו מגעיל, לֹאמַר ליוצאים לרילוקיישן:

בטחון כלכלי או כליון בטחוני

טוב, נראה לי שאני משחררת פה בזוקה, עם אבן ורוגטקה, נושא טעון. לכן אני רצה לתפוס מחסה ואכתוב לכם מתוך הבור. לחברים קרובים: אני בבור שסימבה חפר בחצר למטרות החבאת עצם והפכתי לבור בטחון. ביבי בקיצור. (אם כבר אש, אז שתהיה מדורה גדולה).

אז מה, יש לכם חברים אמריקאים כבר?

אני לא יודעת איך זה בישראל כי מזמן לא הייתי, אבל כשהילדים היו קטנים, בקליפורניה ארץ השמש, הכרתי את כל ההורים. לא רק שהכרתי את ההורים, הכרתי גם את הסבים שבאו לבקר. כולנו הכרנו אותם כי ברשת החברתית הצפופה והלא וירטואלית (זו הישנה, פנים אל פנים לקפה עם חברים. בסלון. זוכרים את זה?) שהקמנו לצורך […]

החבילה הגיעה

אני מתקרבת לדרייבווי ורואה אותה ממתינה לי על המדרגה משמאל לדלת, מתחת לתיבת הדואר. כיתוב בעברית וחבל קושר, כמו פעם. החבילה. ה ח ב י ל ה!!!!

היידה טבעונות

החיים באמריקה מלאי אפשרויות. לפעמים אני חושבת שהמלאות הזו גורמת לתופעות לוואי שחלקן ברוכות וחלקן לא. למשל, המנות הענקיות בצלחות הגדולות. למשל, היכולת להגיע למסעדה ולבשר להם בחיוך מעפעף שאת טבעונית שאלרגית לכל סוגי האגוזים-בוטנים, לא סובלת עדשים וגם רגישה לגלוטן אז שימצאו לך בבקשה מה לאכול ושיהיה טעים.

חג הבית

עוד מעט חנוכה. חג האורות. השדרה החמישית זוהרת באור יקרות, בבלוג המקצועי אני מעלה פוסטים של אור, חום, נרות, סופגניות, תחרות הסוודר המכוער לחנוכה (שטות כזו של אמריקאים) וכל מה שאפשר לטגן בשמן. עמוק.

תכף אשוב – סיפור כיסוי

גילוי נאות: אני לא מרגלת. אולי כן. אבל לא בסוכנות ספציפית. אני מרגלת מטעם עצמי. זוכרים את השורה הזאת מ׳מיץ פטל׳ בה הארנב אומר: ״אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה!״

אהבתם? עשו לנו לייק!