מחשבת מסלול מחדש

שני קורבלניק

על שני קורבלניק

אהלן! שמי שני קורבלניק, זוגית של נפתלי ואמא ל"שלושה מתחת לשבע" (כמעט 7, כמעט 5 ובול 2). מנסה כל יום מחדש: להיות בת אדם טובה, להיות אמא נהדרת, בת זוג מכילה, לתחזק את הקריירה (או לפחות את העבודה...), והעיקר - לא ליפול לכל רגשי האשמה המלווים את כל הג'אז המפואר הזה. מאוהבת בניו יורק ומתגעגעת לים התיכון.

שמונת המופלאות, פלוס אחת

אחרי תשע שנים באי המטורף הזה ובעיר שקורה בה הכל, נהיה קצת יותר קשה להרשים אותי ביכולות-על (כי כולם במנהטן הם superheros). עם זאת, כיוון שבגלגול קודם הייתי דוקומנטרית, ואחרי שפגשתי בהרבה נשים מוכשרות ונפלאות, נדמה לי שאלו הן ה- top ten בקטגוריית הרילוקייטריות:

הופ-הופ טראללה (בתופים ובמחולות)!

תכף יומהולדת, 37 זה מן גיל כזה שתמיד שידר לי רוגע, שלווה מסויימת ובשלות. הייתי צריכה כבר להגיע לירח לפחות פעמיים. שבועיים לפני גיל 35 עזבתי עבודה שלא יכולתי לסחוב בה יותר; 

וירג'יניה וולף, מודל (כמעט) סתיו 2017

זהו, בשני האחרון זה הפך רשמי – חזרתי להיות אחראית ללו"ז שלי, לראש שלי, ולחיי העצמאים באופן כללי: גם האמצעית סיימה עם כל ימי ההסתגלות וההתרגלות (שבוע אחרי השאר) והחלה את שנת הלימודים שלה.

כל קיץ קורה דבר מה…

כל שנה בתחילת הקיץ, אני סופרת. כל קיץ, כל שנה, בנוהל. כבר שבועות שאני סופרת. כל הזמן חוזרת על הספירה: X חברות, X משפחות, X אנשים במשפחה, ואלו שמות בני ישראל … כאילו מנסה להאחז ברגעים המשותפים בעיר. 

I got the whole world in my hands

יש המון שניות אושר שקורות לי "תוך כדי" ומבהירות לי שאני במקום כבר מספיק זמן בשביל לקרוא לו שלי: בית הקפה שלי, הסופר שלי, הפאב שלי, הבנק/ מתפרה/ מאפייה. הרגעים האלו כמובן מתעצמים ברילוקיישן, כי זה לא רק שמצאתי את ה"מקומות" הללו, אלא שמצאתי אותם בעיר זרה, במדינה חדשה, מעבר לים, בשפה שהיא לא שלי […]

אמא בע"מ

כ-ו-ל-ם הלכו לג'מבו. זאת אומרת לג'ימבורי בראשון.  

העם, הארץ, והמולדת

בגלגול קודם הייתי חלוצה, ייבשתי ביצות, והקמתי ישובי חומה ומגדל (ההתנחלויות של פעם), בטוח. אחרת אי אפשר להסביר את הזיק והאנרגיה שיש לי כשאני מדברת על מדינת ישראל. או לפחות שהיו לי כשדיברתי על זו המולדת.

חברה/ אחות/ זאתי/

מודה, כל העניין הזה של "אחיות" (Sisterhood) די מורכב לי. אני אחות יחידה להמון אחים בנים, אני בת יחידה לאמא שהיא בת יחידה, מעולם לא קראתי לאף אחת "אחותי" ואני גם לא משתמשת במושג כשם חיבה. תמיד היו לי חברות בנות, חברות נפש ואהובות, בכל תחנה בחיי שמתי סביבי את המוכשרות, החכמות, והציניות ביותר שהמקום […]

ואף על פי כן יפה וטובה תהיה השנה. חייבת להיות!

אני מאוד מאוד אוהבת התחלות חדשות, אנרגיות מתחדשות ושינוי של רוחות השמיים. בדרך כלל, אני מנסה לשכנע את עצמי שכיף לי בקבוע ובמוכר ושנוח לי. אבל זה כנראה שקר גס. אני אוהבת לשנות ולחוות, ובדרך כלל אבחר את החוויה המשמעותית על פני יציבות או התיישבות. זה ממלא אותי וממלא לי אוויר בריאות.

ועכשיו, מה עכשיו?

"ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד. (מתוך "פו הדב"). אחרי שבית הספר של הבכור התחיל מאוד מאוחר השנה (בגלל שיפוצים), אחרי שהם עברו בחזרה למבנה הקבוע שלהם בתחילת נובמבר, אחרי שמיד לאחר מכן נאלצנו למצוא לקטנה […]

יושבוט. קמות, עושות ויושבוט

ברוב המקרים, אנחנו, הנשים,  עוזבות חיים שלמים של בית, קריירה, חברות ובית קפה קבוע, בשביל לנסוע בעקבותיו – בעקבות הרילוקיישן שלו, ההגשמה שלו וההתקדמות שלו. האם זה מספיק לנו ומספק אותנו? מה אנחנו מצפות להשיג בשבילנו בשנים הללו? מתוך הרצון לענות על שאלות אלו בעצמנו ולעצמנו, הקמנו את "לשבט" לנשות ניו יורק והסביבה.

מה, כבר נגמר?!

הסתיימו להם 10 ימי תשובה: הימים הללו שבין סיום הקייטנות והגנים לתחילת שנת הלימודים, כשכל הילדים בבית, ואת תרה אחרי תשובות הרות גורל כמו מי קישקש על הקיר, מי סיים את החלב והחזיר קרטון ריק למקרר, ואיפה לעזאזל השלישית? (אחותה בדיוק מקשקשת עליה…)

טיול גיבוש עצמי

באחד מסופי השבוע האחרונים היה ברשותנו רכב שכור למספר ימים, אך התכניות למענן הושכר השתנו, וכך התעוררתי לבוקר בו מר בחור יצא לבד עם הבנות ואני נשארתי לבד עם הרכב. זה לא חוקי לבקש יותר מזה.

אהבתם? עשו לנו לייק!