החוויה הדנית שלי

זהר גרנות תומסן

על זהר גרנות תומסן

אחרי שנים של חיים בתל אביב ועבודה מסביב לשעון כמנהלת משאבי אנוש, עברה זהר עם משפחתה הצעירה לגור בדנמרק. כיום, שנה אחרי, היא מרגישה שזה הזמן לשתף בחוויותייה מהמדינה הסקנדינבית הקטנה והסוציאליסטית. מצטרפים אלייה למסע שני הגברים של חייה.

זה פוסט פרידה

לא מזמן יצא לי לקרוא את הגיגיו של סייד קשוע בעקבות הגירתו לארה"ב. למי שלא יודע הוא ומשפחתו עזבו בשיאה של המלחמה בקיץ האחרון, ולא יכלו עוד לחכות שגלגלי המטוס ינתקו מאדמת הארץ המדממת, בדרכם למולדת האמיצים. "געגועי לתופת" שלו נכתב כחודשיים לאחר המעבר. הוא כותב שם על הגעגוע הבלתי מובן לארץ, שתקף אותו כמה […]

שומר אחי אנוכי

לפני שנקשרה נפשי בנפשו של דני ענק אחד, ידעתי על קיומה של אומה צפונית, בהירת שיער ותכולת עיניים, שזוכה ללא מעט אהדה בקרב ישראלים. זכרתי במעורפל את סיפור ההצלה בזמן השואה, אך רק דרכו נחשפתי לראשונה לסיפור מזווית אחרת.

לה פאן: פוסט תמונות

זה כנראה הולך להיות הפוסט הכי אופטימי ומגרה שייצא לי לכתוב כאן. שלא לומר הכי נטול קיטורים וסיפורי הישרדות שתשמעו ממני. תוך כדי כתיבתו, וכדי להימנע ממצב אקוטי של נפילת סוכר, אני מתחזקת עצמי בשקית ענקית של HARIBO, הליקריץ המועדף עליי.   

דייניש אחד בשבילי

השמועה אומרת שכדי לעצבן את הדנים צריך לנסות לדבר איתם בשפתם. הם לגמרי מודעים לכך שהדנית היא לא בדיוק שפה בינלאומית, אז כשהם קולטים שאתה לא מקומי הם מיד יעדיפו לעבור לאנגלית. אם הם יכולים כמובן.

איך מגדלים ויקינגים?

השעה עכשיו 9:30 בבוקר, בחוץ מינוס 4, שמרגיש כמו מינוס 10, וסופה קלה מעיפה אבק של שלג דק מגגות הבתים. המראה פסטוראלי. הבית חם. הלב מעט דואג. השארתי את אדם אצל הchildminder בפעם ראשונה לשעה שלמה. כן, השלב המוכר הזה שכמעט כל הורה עובר מתרחש אצלנו ממש עכשיו. החיים פה והחיים כאמא חדשה יחסית מתערבבים […]

אמא, בואי!

אני לא ממש מצליחה להתרגל לשם החדש הזה "יום המשפחה". אבל יום האם היה במשך שנים יום מיוחד מאוד עבורנו. יום שהוקדש לאמא שלי ולסבתא שלי. זה תמיד הלך בצמד, הן תמיד הלכו בצמד. אפילו אבא שלי היה קונה ביום הזה שני זרי פרחים, אחד לאמא שלי ואחד לסבתא שלי. במשך השנים אחותי ואני המשכנו […]

לחיות בדנמרק: הדרך אל האושר

בדרך כלל כשהחבר'ה בישראל שומעים על דנמרק עולות להם אי אילו אסוציאציות בסגנון הבא (אם כי לא בהכרח בסדר הזה): אוהבי ישראל, לארס פון טרייר, בלונדיניות, מתנדבים בקיבוץ, האומה המאושרת בעולם. ברור שמעניין יותר לכתוב על בלונדיניות (ואף יותר על בלונדינים) אבל חשבתי דווקא הפעם לנסות להבין את עניין האושר.

תינוק בשלג

את מרבית חודשי ההריון שלי העברתי בישראל. אני זוכרת את עצמי בחודש שמיני, פילה מסוכנת לבריות, בקיץ תל-אביבי מהביל. ל"מזלי", הייתי בהריון בסיכון גבוה, כך שאת סוף ההריון העברתי בבית במצב מאוזן, לפ-טופ פתוח 24/7, אוזניית מדונה ושני מזגנים דולקים במקביל. היה לי מחניק וכבד וחשבתי שאני עוד שנייה מתפוצצת. ברגעיי הקשים דמיינתי איך אני […]

נחיתה "רכה"

תתארו לעצמכם, בחורה תל אביבית אחת, עובדת בהיי-טק (12 שעות ביום טוב), יוצאת לפאב השכונתי בחמישי בערב, אוכלת אצל אמא שלה ארוחת שישי וישנה את מרבית השבת, מכירה לה יום אחד, בחור דני מקסים אחד, שגדל כילד בישראל והמשיך לפקוד אותה כמעט כל קיץ, שמבלה את רוב שעות היום עם המספרים מול המחשב, ואת זמנו […]

אהבתם? עשו לנו לייק!