ארכיון | עוברים לחו"ל עדכוני RSS לאזור זה

רילוקיישן: המדריך למתחילים

הימים נהיו ספורים עד הטיסה למינכן ומלאים בטירוף של בירוקרטיה ומעברים. לאחרונה, הרבה שואלים אותי מה כדאי לעשות לקראת הרילוקיישן ומתי צריך לעשות כל דבר.

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

רגל פה רגל שם

בעוד חודשיים וחצי אני עוברת לגרמניה. מאז שנפלה ההחלטה, נדמה כאילו המילה רילוקיישן היא המילה הנפוצה ביותר מסביבי, ואפילו בתקופה הזו האקדמיה ללשון העברית הציגה את החלופה העברית – שעתוק.

"ומה אתם עושים עם הכלב?"

כמובן שנוטשים אותו בצד הדרך. דילן היקר, תודה על השנים היפות, עכשיו קח חטיף דנטלי וצא לרחובות, אמא ואבא עוברים לברלין.

שבוע בעיר זרה

קצת יותר מחודש למעבר… החלטתי לבדוק בעצמי איך זה נראה, ואיך זה מרגיש,  אז נסעתי! מסע די מתיש, אם לא לוקחים טיסה ישירה, אבל בעצם אני די רגילה למסעות כאלה. משום מה יש לי נטייה תמיד לבחור לגור במדינות הכי רחוקות… אחרי כמעט יממה מהרגע בו יצאתי מהבית (אני גרה ברמת הגולן), נחתתי ביוהנסבורג.

לא לבד: ילדים עוזרים לילדים להקלט בניו ג'רזי

מה קורה לילדים כאשר הם עוברים למקום לגמרי חדש, נאלצים ללמוד שפה חדשה וסט התנהגויות חברתיות חדש לגמרי? איך מקלים על המשברים שעלולים להתפתח ואיך עוזרים להם להסתגל? ליעל עומר, מדריכת הורים ומומחית למיומניות חברתית מניו גרז'י, יש פתרון מעניין שעשוי להקל על ההורים והילדים שזה עתה עברו לאזור.

רגע לפני החלום

הפחד הכי גדול בהגשמת החלום הוא כשהחלום אכן מתגשם. כשרק הכרנו, אחד נושאי השיחה הראשונים שלי ושל מי שתהפוך לימים לאשתי, היה הרצון של שנינו לחיות מספר שנים בחו"ל במסגרת כזו או אחרת. לא ממש היה לנו מושג איך זה יקרה והאם בכלל זה יקרה, אבל אני מניח שזה היה עוד חלום שקיים אצל הרבה אנשים.

עונת הרילוקיישן

כשגרים בניכר יודעים לזהות את הסימנים – זה מתחיל בשאלות אנונימיות בפורומים אינטרנטיים ואז לאט לאט המתגורר בחו"ל מתחיל לקבל הודעות פרטיות מאנשים שקראו את הבלוג שכתב, או ששמעו עליו מחברים ואז לבסוף באה ההודעה הפומבית בקבוצת הפייסבוק הרלוונטית שמצהירה ריש גלי: אנחנו מתכוונים לעבור  לאיזורכם.

זה התחיל כבר בחנוכה – הגולה הקטנה בגרון

זה כבר התחיל בסופגניות, הגולה הקטנה בגרון. במסיבת חנוכה של השלישי, בן השנתיים וחצי אחרי שכבר שבועיים הוא שר "סורה חושך על השחור" ובמסיבה הפגין את כישוריו המוסיקליים (מזל שהוא לא מתבסס על הגנטיקה שלי, בקטע הזה). זה התעצם קצת במסע הלפידים

זהירות ילדים בדרך: איך מעבירים את המשפחה לחו"ל ועוברים את זה בשלום?

החלטתם לעבור למדינה אחרת. יש לכם ילדים. אתם מאושרים מההחלטה, מהאפשרויות הכלכליות שהיא מייצרת, מהקידום המקצועי, מהדרכים החדשות שהשלב הזה יפתח עבורכם. אבל, אתם גם מוטרדים, איך הילדים יעברו את זה? איך הם יסתגלו לשפה? לבית הספר החדש? לגננות? איך הם יסתדרו בלי החברים, בלי בני הדודים בלי הסבא והסבתא?

שבוע של חיים שלמים

רביעי שיואו. עוד שבוע אני טסה. וואו איזו מיגרנה! למה דווקא היום צריך לבוא הגנן? יאללה, להתארגן, סשן פרידה נוסף יוצא לדרך… אולי די? זה לא כיף.

חמישה בתים וגעגוע

השבוע האחרון בחיי הרגיש כמו חצי שנה לפחות. אני מרגישה שהזדקנתי; הגוף עייף, הנפש עוברת עשרה תהליכים בו זמנית, הראש מסתחרר – עוד תחנה בחיים הגיעה לסיומה.

מי בכלל נפרד?

"אל לך להתעצב בבוא העת לומר 'שלום'. הפרידה חיונית היא, קודם שתוכל לשוב ולהיפגש. ופגישה מחודשת, בין אם עברו רגעים או גלגולי חיים, אכן מובטחת לאלו שהיו ידידים" (ריצ'ארד באך, מתוך הספר 'תעתועים').

אהבתם? עשו לנו לייק!