ארכיון | בלוגלובל עדכוני RSS לאזור זה

מתאילנד לדרום אפריקה וחזרה

את פרק דרום אפריקה שהתחיל בינואר שנה שעברה סיימנו בינואר השנה – בדיוק שנה. לא, לא הצטערנו. מלכתחילה, לא נראה לי סגנון החיים במדינה מיוחדת, מגוונת, מרתקת ומשוגעת זו. גם לא מצטערים על השנה שכן היינו כמובן. חלק מהמסע, ועוד התנסות וצבירת חוויות. נתגעגע לאוכל הטוב, לחברות הטובות ולבית השווה במיוחד! השנה הסתיימה בטיול בן […]

שמונת המופלאות, פלוס אחת

אחרי תשע שנים באי המטורף הזה ובעיר שקורה בה הכל, נהיה קצת יותר קשה להרשים אותי ביכולות-על (כי כולם במנהטן הם superheros). עם זאת, כיוון שבגלגול קודם הייתי דוקומנטרית, ואחרי שפגשתי בהרבה נשים מוכשרות ונפלאות, נדמה לי שאלו הן ה- top ten בקטגוריית הרילוקייטריות:

לזכור

השבוע  צוין ברחבי העולם יום השואה הבינלאומי. בעוד בישראל מדובר ביום אבל לאומי החל בכ״ז בניסן, שזה בדרך כלל סביבות אפריל או מאי, בשאר העולם נוהגים לציין אותו ב27 לינואר, יום שחרור אושוויץ.

הופ-הופ טראללה (בתופים ובמחולות)!

תכף יומהולדת, 37 זה מן גיל כזה שתמיד שידר לי רוגע, שלווה מסויימת ובשלות. הייתי צריכה כבר להגיע לירח לפחות פעמיים. שבועיים לפני גיל 35 עזבתי עבודה שלא יכולתי לסחוב בה יותר; 

חשבתי שניו יורק לא כל כך מפחידה, ואז בעלת הדירה זרקה אותי

הבנתי לאחרונה שאני מפחדת מניו יורק.

מסגרות

מאז שאני זוכרת את עצמי, שנאת חיי הייתה להכנס למסגרת חדשה. אני לא טובה בזה, זה לא נוח לי, זה גורם לי להרגיש כמו מישהו מכוכב אחר שנחת היום בכדור הארץ ומצפה שהמקומיים יקראו לו לארוחת צהריים. תמיד קינאתי באנשים שאוהבים שינויים וסביבות חדשות, תמיד יש להם סיסמאות על דינאמיות ואתגרים וריגושים, שגורמים לי לחשוב […]

המדריך החסר לטרמפיסט בגולקסיה: מורה נבוכים למחפשי עבודה

איכשהוא נהפכת לדודה בגולה. לא ברור איך ולמה, אבל עכשיו כשאת מסתכלת על עצמך במראת הזה-מקרוב-באו, את רואה בעיניהם המנצנצות מחשק נעורים ושמחת הבורות את הדודה המיטיבה שנעשית. הם בטוחים שאת, ממרום מושבך בראש הרשימה (הכל פנקס סוכנות בסוף), תוכלי לסדר להם אוטו, בית, עבודה, להכיר להם חברים, לדאוג להם בחגים ולשמור להם על הילדים. […]

אם תרצו אין זו הגנה

‏חלק מחוויית הרילוקיישן מתחיל בדיוק כשהיא נגמרת.

וירג'יניה וולף, מודל (כמעט) סתיו 2017

זהו, בשני האחרון זה הפך רשמי – חזרתי להיות אחראית ללו"ז שלי, לראש שלי, ולחיי העצמאים באופן כללי: גם האמצעית סיימה עם כל ימי ההסתגלות וההתרגלות (שבוע אחרי השאר) והחלה את שנת הלימודים שלה.

על אנשים, על קשיים ועל רילוקיישן

לא הצלחתי לכתוב זמן רב. מכיוון שאני נחושה להצליח להשלים את הפוסט הזה, אני אעשה את הצעד הנואש של להשתמש בפן העורכדיני שלי, אכתוב את כותרות המשנה ואנסה לתפור עליהן את הטקסט שלי. אני מצטערת אם זה יוצא כמו גיבוב של מחשבות.

חברות בתפוח הגדול

אני מיסודי בחורה מאוד חברותית, מאלו שאפילו בנסיעה של חמש דקות באוטובוס מפטפטות עם חצי אוטובוס. אף פעם לא היה לי קשה להכיר חברות חדשות אבל לא תמיד הן היו חברות אמת.

כמה רחוק את מוכנה ללכת…

פעם למשפט בכותרת הייתה משמעות אחרת; "כמה רחוק את מוכנה ללכת", הוא שמו של הספר הנפלא של מאירה ברנע גולדברג שמספר על טיפולי פוריות; נושא שמאוד העסיק אותי בתור מטופלת בעצמי (טוב נו, מטופלת לשעבר, אבל פעם מטופלת תמיד מטופלת, כנראה…).

כל קיץ קורה דבר מה…

כל שנה בתחילת הקיץ, אני סופרת. כל קיץ, כל שנה, בנוהל. כבר שבועות שאני סופרת. כל הזמן חוזרת על הספירה: X חברות, X משפחות, X אנשים במשפחה, ואלו שמות בני ישראל … כאילו מנסה להאחז ברגעים המשותפים בעיר. 

אהבתם? עשו לנו לייק!