ארכיון | סיפורי רילוקיישן עדכוני RSS לאזור זה

רגל פה רגל שם

בעוד חודשיים וחצי אני עוברת לגרמניה. מאז שנפלה ההחלטה, נדמה כאילו המילה רילוקיישן היא המילה הנפוצה ביותר מסביבי, ואפילו בתקופה הזו האקדמיה ללשון העברית הציגה את החלופה העברית – שעתוק.

שלוש מזוודות

וכך הגעתי לנקודה המשמעותית ביותר ברילוקיישן, אשר לא פיניתי לעצמי את הזמן לתכנן אותה לעומק – לנקז את כל רכושי (דל ככל שיהיה) לשלוש מזוודות.

המרחב שבין שני עולמות

כשגרנו בישראל חלמתי על מגורים בחו"ל, זה נשמע כל כך סקסי והרפתקני, לצאת מ"הביצה המקומית" אל העולם הגדול. קינאתי באנשים שעשו את זה ועברו להתגורר בחו"ל. שנים בן זוגי ואני השתעשענו ברעיון לעבור לכמה שנים לחו"ל. אפילו לא מקום ספציפי. אבל עם תינוק זה לא התאים לנו והיינו עסוקים עם העסק וה"גדול" בדיוק התחיל כיתה א', […]

תכף אשוב – סיפור כיסוי

גילוי נאות: אני לא מרגלת. אולי כן. אבל לא בסוכנות ספציפית. אני מרגלת מטעם עצמי. זוכרים את השורה הזאת מ׳מיץ פטל׳ בה הארנב אומר: ״אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה!״

על רילוקיישן: זה שהיה וזה שיהיה…

טוב, אז האמת שזו לא הפעם הראשונה שלנו שאנחנו אורזים הכל ונוסעים… מי אנחנו ?  שי, ליאת, מאיה, בר ואיתמר, וביחד אנחנו משפחת שם טוב…

 נמסטה לכולם

יום ראשון, שש וחצי בערב: שני הורים, שתי בנות, 7 מזוודות, 4 תיקי גב, ושקית נשנושים אחת – מוכנים לתזוזה.

המסע לשם: בדרך חזרה לישראל

לפני ארבע שנים וחצי ארזנו, בעלי ואני, את הילדים ואת החיים שלנו ועברנו לאנגליה. ההחלטה התקבלה אי שם בסביבות אוגוסט 2011 כאשר בעלי קיבל הצעת עבודה. למה עברנו לאנגליה?

מחשבת מסלול מחדש

"מה את מקטרת?!" עניין של זמן עד שעולה השאלה הזו. לפעמים זה לוקח 10 דקות, לפעמים זה לוקח שעה, אבל זה תמיד שם, מרחף באוויר. השאלה מבקשת בעצם להבין מאין אני שואבת את החוצפה לפעמים לקטר על ניו יורק – העיר בה אני חיה בשבע השנים האחרונות;

פעמיים רילו ואהבה אחת

"מה חשוב לך במקום שתגורי בו?" רכזת הסוכנות הסתכלה עלי מעברו השני של השולחן. "שיהיה חם", אמרתי ועדיין קצת קיוויתי להגיע לניו יורק. בשלב הזה כבר ידעתי שאני נוסעת להיות שליחת הסוכנות היהודית בקהילה בארצות הברית.

אולי ניסע לרילוקיישן?

אולי ניסע לרילוקיישן בפרובנס, מה את אומרת? בלעתי את הרוק והחיים עברו לי מול העיניים… 3 ילדים, עסק מצליח, מטפלת שמנקה, מבשלת ודואגת לילדים, מותק, אני ברילוקיישן כבר שנים. אני יודעת שזה מה שהוא רוצה כבר הרבה זמן.

הרבה יותר נח

רבות ההפתעות שחיכו לי כאן, גיליתי על עצמי המון דברים חדשים וגם על העולם. למשל שהמרחק עושה לי טוב, מאפשר לי לחשוב בלי רעשי רקע, אני חושבת שלזה אמנים קוראים מוזה. המוזה באה לי כאן לעיתים קרובות מאוד, חשיבה יצירתית, מדוייקת שמובילה לדברים טובים.

ממעורב ירושלמי לפונדו גבינה

הגעתי לשוויץ בעקבות האהבה, אבל הסיפור שלי מתחיל  דווקא בירושלים. ניתן לומר שראש השנה תשע"ג (2012) היה היום ששינה את מסלול חיי ללא היכר ובצורה המפתיעה ביותר שיכולתי להעלות על הדעת.

ביגון סיאולה

נחתנו בסאול חודש לפני תחילת הלימודים. מה אני אגיד לכם? גן עדן. שני ילדים בחופש גדול עם אימא ללא עבודה (מלבד המלכ"ר 100% משרת אם), אבא שעובד שעות נורמליות, קרי מגיע מדי ערב לארוחה ונמצא כל סופשבוע בבית. תענוג.

אהבתם? עשו לנו לייק!