מחשבת מסלול מחדש

שני קורבלניק

על שני קורבלניק

אהלן! שמי שני קורבלניק, זוגית של נפתלי ואמא ל"שלושה מתחת לשבע" (כמעט 7, כמעט 5 ובול 2). מנסה כל יום מחדש: להיות בת אדם טובה, להיות אמא נהדרת, בת זוג מכילה, לתחזק את הקריירה (או לפחות את העבודה...), והעיקר - לא ליפול לכל רגשי האשמה המלווים את כל הג'אז המפואר הזה. מאוהבת בניו יורק ומתגעגעת לים התיכון.

I got the whole world in my hands

יש המון שניות אושר שקורות לי "תוך כדי" ומבהירות לי שאני במקום כבר מספיק זמן בשביל לקרוא לו שלי: בית הקפה שלי, הסופר שלי, הפאב שלי, הבנק/ מתפרה/ מאפייה. הרגעים האלו כמובן מתעצמים ברילוקיישן, כי זה לא רק שמצאתי את ה"מקומות" הללו, אלא שמצאתי אותם בעיר זרה, במדינה חדשה, מעבר לים, בשפה שהיא לא שלי (אבל עכשיו היא קצת יותר כן). כך שהסיפוק הוא כפול וגם הטפיחה על השכם.Mine1

הרווחתי אותם ביושר.

ברבדים התת קרקעיים זה גם להתרגל לטעם חדש של קפה שלא נמכר בתל אביב (רבות כבר דובר וסופר על המים החומים והדוחים בארה"ב), או למצוא סופר טוב ליד הבית שמוכר גם דברים שאת אוהבת מהארץ.

כשאת עם ילדים ברילוקיישן, אז גם צריך למצוא את החברה הזו שגם גרה לידך וגם עם ילדים בגילאים דומים, ששונאת כמוך מפגשי הורים בפליידייטס ומוכנה פשוט לקחת לך את הילדים (ואת בתמורה תקחי את שלה כשהיא תצטרך) וגם לחטוף את הבייביסיטר המושלמת שלא חוזרת לארץ בחודש הקרוב (כי הילדים נקשרים ותכלס- את מאוהבת בה גם!).  דווקא עם הפאב זה קל כי הייניקן, זה הייניקן, זה הייניקן. לפחות זה.

גם את המוּכָּר הרווחתי ביושר.

שלי, שלי, שלי. ישבתי במקום הקבוע שלי, עם המחשב שלי, בשולחן של, ודיברתי בטלפון שלי עם חברה שלי. בגלל המולת האנשים מסביב, שוחחתי כששתי האוזניות בתוך האוזניים. לפתע, פונים אלי שני אנשים בעברית מאונגלזת משהו ואומרים לי: "את יכולה, בבקשה, להפסיק לדבר בקול רם!". כן, זה היה עם סימן קריאה, זה היה בניו יורקית. מיד הורדתי אוזניה אחת והתנצלתי, הסברתי שלא שמתי לב לווליום בקולי בגלל שניטרלתי רעשים מבחוץ. והם המשיכו בעברית בלי ע': "כן, די, כמה רעש (ר-ש)!", התנצלתי שוב והמשכתי ב"אין בעיה!" ו"ברור!" ו"בטח!", וכלום. הם בשלהם, כשכל השיחה כמובן מתקיימת בשפת הקודש. אז בפעם הרביעית גם הוספתי "בסדר! אמרתי בסדר! הכל בסדר! יש גם דרך וצורה לבקש. למה להמשיך עם ההערות?". הרמתי את התיק שלי ויצאתי משם.Mine9

המשכתי לסופר, סיימתי את השיחה, והלכתי לקחת את האמצעית מהגן. לפעמים, כשאנחנו בתזמון טוב בדרך חזרה, אנחנו מצליחות לתפוס אוטובוס שמקצר לנו את הדרך בשתי שדרות ארוכות. ירדנו בתחנה הרגילה (שלנו!), עברנו את הכביש הקבוע והלכנו על הצד במדרכה בו אנחנו תמיד צועדות הביתה. היינו שתי בנות האנוש היחידות בכל הבלוק, לא הסתובבה שם נפש חיה מלבדנו. לפתע משום מקום הגיחו שני אנשים; הזוג ההוא ממקודם (לא שלי!), חלף על פנינו. אני עוברת בקטע הרחוב הזה לפחות פעמיים ביום ומעולם לפני כן לא ראיתי אותם. מאיפה הם באו פתאום?!

הבנתי, יש פה משהו שהיקום רוצה לומר לי… מה הסיטואציה עושה לי, למה היא כל כך הרגיזה איתי ומדוע המשיכה איתי כל כך הרבה? לקח לי כמה ימים לקבוע שהם פשוט פרצו לתוך המרחב הפרטי שלי שבתוך המרחב הציבורי שלי. הם נכנסו בלי כל הזמנה ממני לכל מה שהרווחתי בזעה ובדם "שלי": הם באו למקום הקבוע שלי- קטן ונעים ורחוק, הם דיברו איתי בשפה שלי – השפה בה אני משוחחת כשאני לא רוצה שאחרים יבינו, בשכונה שלי – הארלם (פינת האפר ווסט סייד) ואז בשביל להתיישב ממש על שרירי הבטן ולהכביד, הם גם חלפו על פני בעודי הולכת ברחוב שלי, עם הבת שלי, שעה ומשהו לאחר מכן.  הם העמידו אותי מול שאלת 'את באמת חושבת שזה שלך!?' (חוץ מהילדה, שהיא ממש ובאמת שלי).

יכול להיות שאני כל כך רגישה לנושא, בגלל שאני נמצאת בשיאו של שינוי שהלך והזדחל לו בשנים האחרונות (המקום שלי, הרצונות שלי, הטייטל שלי, תחומי העניין שלי); אם זה לא באמת תפור לתוך הדי.אנ.איי אלא רק חלק מחווית ההווה, אז איך אנחנו נותנים להם כל כך לאפיין אותנו? הרי בכל מקום אפשר ליצור חוויה מתעצבת, לא? יש דברים שהם שלנו ופעם היו נהדרים ועכשיו הם לא ממש ובכל זאת קשה לשחרר, ויש דברים שלנו שאנחנו ממש רוצים לשחרר ולא מצליחים. אז בחודש האחרון אני ממש מנכיחה סיטואציות, שואלת את עצמי שוב ושוב מה באמת שלי, מה אני מקווה שיהיה שלי ומה אני כבר לא צריכה שיהיה שלי. אני קצת חוששת אבל בעיקר מתרגשת כאילו השתחררתי עכשיו מהצבא וכל העולם פרוס לפניי. בעצם, למה "כאילו"? באמת!        Mine13


תגיות:, , , , , , , , , ,



2 תגובות ל - “I got the whole world in my hands”

  1. לירן פוגל
    לירן #

    נפלא ומדויק

    20 ביוני 2017 ב - 3:42 להגיב
    • שני קורבלניק
      שני קורבלניק #

      תודה לירן יקרה :)

      20 ביוני 2017 ב - 4:41 להגיב

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!