• מתאילנד לדרום אפריקה וחזרה

    את פרק דרום אפריקה שהתחיל בינואר שנה שעברה סיימנו בינואר השנה – בדיוק שנה. לא, לא הצטערנו. מלכתחילה, לא נראה לי סגנון החיים במדינה מיוחדת, מגוונת, מרתקת ומשוגעת זו. גם לא מצטערים על השנה שכן היינו כמובן. חלק מהמסע, ועוד התנסות וצבירת חוויות. נתגעגע לאוכל הטוב, לחברות הטובות ולבית השווה במיוחד! השנה הסתיימה בטיול בן […]

  • שמונת המופלאות, פלוס אחת

    אחרי תשע שנים באי המטורף הזה ובעיר שקורה בה הכל, נהיה קצת יותר קשה להרשים אותי ביכולות-על (כי כולם במנהטן הם superheros). עם זאת, כיוון שבגלגול קודם הייתי דוקומנטרית, ואחרי שפגשתי בהרבה נשים מוכשרות ונפלאות, נדמה לי שאלו הן ה- top ten בקטגוריית הרילוקייטריות:

  • רילוקיישן איז אסטייט אוף מיינד

    הרומן שלי עם דרום אפריקה התחיל אי שם ב-2004 (כשעוד הייתי יאנג אנד רסטלס) והסתיים בטונים די צורמים. משוכנעת שאני והמדינה הזו זה פשוט לא זה. קמתי ועזבתי סופית אחרי שנה.

כל קיץ קורה דבר מה…

כל שנה בתחילת הקיץ, אני סופרת. כל קיץ, כל שנה, בנוהל. כבר שבועות שאני סופרת. כל הזמן חוזרת על הספירה: X חברות, X משפחות, X אנשים במשפחה, ואלו שמות בני ישראל … כאילו מנסה להאחז ברגעים המשותפים בעיר. 

טודו – מה?

הרילוקיישן עלה לנו לראש. כן, כן, ממש ככה. אנחנו מרגישים לגמרי תיירים כשבאים לביקור בארץ ועכשיו עם ההכנות לקראת החזרה, אחרי ארבע שנים בניכר, עברנו לסטטוס עולים חדשים. לא מדברת שפה, אין עבודה, קשה, קשה.

אמא'לה ניו יורק, או: למה לי לכתוב בלוג?

אז למה לי לחזור לכתוב בבלוג? שואלת את עצמי… הרי זה לא שיש לי עודף זמן פנוי עם הקטנה והחמודה שלי.

חלומות

אני פוגשת כאן, בניו יורק וניו ג׳רזי הרבה אנשים עם חלומות. אנשים שבאו להגשים חלום והאנשים שאיתם. הם עברו ארצות, שפות, עבודות, קרובים וחברות. שינו את עולמם מקצה לקצה כדי להגשים חלום. אני פוגשת גם אנשים שהגשימו חלום וממשיכים הלאה, אנשים שחלומם התברר כ׳לא בדיוק, אז מה עכשיו?׳ המסע הוא עדיין מסה של התרחשויות שמעצבת אותם. […]

אין עשן

הפסקת עישון הייתה מטרה ששמתי לי לרילוקיישן. לא שעישנתי כבד, אבל עישנתי קבוע עם הפסקות קצרות, ותמיד חזרתי בתירוץ זה או אחר: עבודה, כתיבה, מילואים. ברילוקיישן אין את התירוצים האלה. חוץ מזה אמריקה נשמעה כמו מקום אידיאלי להפסיק: שם התחיל הגל הגדול של חקיקה ואכיפה נגד עישון, וגם סימון המעשנים כ"אחרים", וכבר כתבתי פעם שבארה"ב […]

ויזות סטודנט לארצות הברית – כל מה שרצית לדעת

הגשמת החלום האמריקאי, ביקור בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והצלחה גדולה, לא פוסחים על הרעיון של לימודים בארצות הברית בה קיימות מספר אוניברסיטאות מהטובות והנחשבות ביותר בעולם. התהליך להוצאת ויזת סטודנט אמנם מורכב יותר מהוצאת ויזת תיירות-עסקים סטנדרטית, אך בהחלט אפשרי ובר השגה.

I got the whole world in my hands

יש המון שניות אושר שקורות לי "תוך כדי" ומבהירות לי שאני במקום כבר מספיק זמן בשביל לקרוא לו שלי: בית הקפה שלי, הסופר שלי, הפאב שלי, הבנק/ מתפרה/ מאפייה. הרגעים האלו כמובן מתעצמים ברילוקיישן, כי זה לא רק שמצאתי את ה"מקומות" הללו, אלא שמצאתי אותם בעיר זרה, במדינה חדשה, מעבר לים, בשפה שהיא לא שלי […]

רילוקיישן: המדריך למתחילים

הימים נהיו ספורים עד הטיסה למינכן ומלאים בטירוף של בירוקרטיה ומעברים. לאחרונה, הרבה שואלים אותי מה כדאי לעשות לקראת הרילוקיישן ומתי צריך לעשות כל דבר.

זהות כפולה

פוסט זה נולד כתגובה לפוסט יפהפה ונוגע ללב שקראתי כאן שכתב אריאל- "לא שייך". פוסט שעורר אצלי תחושת הזדהות והשראה לכתוב את הפוסט הבא.

איזו קופת חיסכון יש לילד שלך?

כאשר אני משוחחת עם הורים שמגיעים להדרכה והם מספרים לי על הילד "הבעייתי", אני מבקשת מהם  מידע משלים על ההתנהגות של הילד – איך הוא מתנהג בבית? איך הוא מתנהג עם חברים? איך הוא מתפקד בגן או בכיתה? 

מי הזיז את הנירוואנה שלי?

לא הספקתי למצמץ וכבר עברה לה חצי שנה ברילו בהודו. יושבת על הערסל במרפסת, מנסה לסכם לעצמי את חווית הודו, ו….מרגישה קצת ריקנות.

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

רילוקיישן – תלות או עצמאות?

אחד הדברים שאני אוהבת בחגים יהודים, הוא היכולת להתייחס לחג כמשל לתהליכים פנימיים שאנו עוברים עם עצמנו ועם האחר. זה מאפשר לי לחשוב פחות על כמה ולמה עומדים עלינו לכלותינו ולהתבונן יותר ביציאות המצריים האישיות שלי.

אהבתם? עשו לנו לייק!