ארכיוני תגיות: הסתגלות לחיים בארה"ב

אמא בע"מ

כ-ו-ל-ם הלכו לג'מבו. זאת אומרת לג'ימבורי בראשון.  

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

סיפור על קפה ובייגל. בלי לטבול.

לפני כמה שנים התגרשתי. התגרשתי בניכר מהאדם שאיתו יצאתי את גבולות הארץ, אבי ילדי היחידים (לא יהיו יותר) ובן זוגי לחופשות, הרפתקאות, החלטות הרות גורל, המשפחה שלי בחו״ל, שותפי למעברים בין יבשות, ערים ועיירות. בקיצור, מיסטר פטל.

על גולות וגולים. בעיקר עצמיים.

יש האומרים שכשאת ׳תופסת׳ משהו, מבינה אותו לגמרי, את נהפכת לדבר הזה ואז לא יכולה יותר להביט עליו מן הצד, מבחוץ. מכיון שנעשית הדבר – את כבר בפנים, והראיה היא מבפנים החוצה. מן שינויי פרספקטיבה שכאלה, כמו התמונה של הזקנה-צעירה. אני שם. בחלק מהזמן אני אמריקאית ויש לי גם דגל ותעודה ובחלק מהזמן אני לגמרי […]

אז מה, יש לכם חברים אמריקאים כבר?

אני לא יודעת איך זה בישראל כי מזמן לא הייתי, אבל כשהילדים היו קטנים, בקליפורניה ארץ השמש, הכרתי את כל ההורים. לא רק שהכרתי את ההורים, הכרתי גם את הסבים שבאו לבקר. כולנו הכרנו אותם כי ברשת החברתית הצפופה והלא וירטואלית (זו הישנה, פנים אל פנים לקפה עם חברים. בסלון. זוכרים את זה?) שהקמנו לצורך […]

היידה טבעונות

החיים באמריקה מלאי אפשרויות. לפעמים אני חושבת שהמלאות הזו גורמת לתופעות לוואי שחלקן ברוכות וחלקן לא. למשל, המנות הענקיות בצלחות הגדולות. למשל, היכולת להגיע למסעדה ולבשר להם בחיוך מעפעף שאת טבעונית שאלרגית לכל סוגי האגוזים-בוטנים, לא סובלת עדשים וגם רגישה לגלוטן אז שימצאו לך בבקשה מה לאכול ושיהיה טעים.

חג הבית

עוד מעט חנוכה. חג האורות. השדרה החמישית זוהרת באור יקרות, בבלוג המקצועי אני מעלה פוסטים של אור, חום, נרות, סופגניות, תחרות הסוודר המכוער לחנוכה (שטות כזו של אמריקאים) וכל מה שאפשר לטגן בשמן. עמוק.

תכף אשוב – סיפור כיסוי

גילוי נאות: אני לא מרגלת. אולי כן. אבל לא בסוכנות ספציפית. אני מרגלת מטעם עצמי. זוכרים את השורה הזאת מ׳מיץ פטל׳ בה הארנב אומר: ״אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה!״

נהג מונית

פרויקט תוכנה בא והלך, ושוב אני מטפס על הקירות בבית. אני חייב לצאת, לנסוע. או אז עולה לי הרעיון של Uber: אתה מסתובב בעיר במכוניתך עם אפליקציה פשוטה, ואנשים משלמים לך להקפיץ אותם ממקום למקום.

טיול גיבוש עצמי

באחד מסופי השבוע האחרונים היה ברשותנו רכב שכור למספר ימים, אך התכניות למענן הושכר השתנו, וכך התעוררתי לבוקר בו מר בחור יצא לבד עם הבנות ואני נשארתי לבד עם הרכב. זה לא חוקי לבקש יותר מזה.

גם לזה מתרגלים…

כשרק הגעתי לארצות הברית, אבא שלי – בהכירו את יציר כפיו – ביקש שאבטיח לו שאני לא אנסה לשנות אותם, את האמריקאים. לשיטתו, ההתנהלות האמריקאית זו בדיוק הסיבה שזה עובד, וכן זו הדרך היחידה להפעיל 360 מיליון איש. אז הבטחתי. לא שערתי בתחילה כמה יהיה לי קשה ליישם, וכמה פשוט זה יהיה כשאתרגל בעצמי. 

זהות, סלנג, ישראליות ומה שביניהם

לאחרונה, נתקלתי בסדרה ישראלית מעולה שנקראת "האחיות המוצלחות שלי". לא אאריך במילים אודותיה (הקישור יגיע בסוף), אך צפייה בפרק הראשון נסכה בי השראה ותהייה לגבי מקומנו בעולם הרילוקיישן החדש/ישן.

באים והולכים

יש ומשתבשת לאנשים הדעת כשהם נוגעים באדמת הקודש, הלא היא ניו יורק והם נכנסים לאקסטזת מה שנקרא "זמן ניו יורק". אנשים מגיעים עם רשימות (של מקומות לבקר ושל קניות), וכמו יש איזו ירייה סודית מגג הרוקפלור, ומיד ביציאה מהגרנד סנטרל הם מתחילים לרוץ לכל עבר בשביל להספיק (צפו בסרטון קצר החוגג 100 שנה לגרנד סנטרל).

אהבתם? עשו לנו לייק!